מועדון בית הקברות ביקורת סרט

אחרי תקופה די ארוכה שהמסגרת המבורכת של "דוקולב" שבתה מפעילות, היא חוזרת בשיא הכוח עם אחד הסרטים התיעודיים המרגשים ביותר שראיתי בשנים האחרונות. מאחורי השם הציני למדי, "מועדון בית הקברות", מסתתר סרט קורע לב על התמודדות עם זיכרון השואה וכיצד אותם ניצולים ששרדו את מחנות ההשמדה מתמודדים עם המוות שמביאה איתה הזקנה.הבמאית טלי שמש מציירת דיוקן אינטימי של סבתה מיניה, שהקדישה את חייה לגידול המשפחה ודודה שלה, לנה האינטלקטואלית שויתרה על המשפחה לטובת קריירה בתחום המשפט ושילמה על כך מחיר כבד. שתי נשים שונות לחלוטין המנהלות מערכת יחסים בלתי אפשרית. הדבר היחיד שמאחד אותן הוא שהן נשארו לבד בלי הגברים שאהבו, אך עם אותה תשוקה לחיים ולהט של נערות מתבגרות. מיניה ולנה שייכות לקבוצה יוצאת דופן של קשישים פולנים הקוראת לעצמה, "האקדמיה של הר הרצל". "האקדמיה" נפגשת מדי שבת בעשר בבוקר, למעלה משני עשורים. קבוצה של קשישים החוצים עם כסאות מתקפלים וצידניות עמוסות את בית הקברות של הר הרצל, ובצלו של עץ אורן ענק מתיישבים במעגל, ודנים בעניינים שברומו של עולם. דנים על פילוסופיה, מקריאים שירים מקוריים, או שירים של משוררים מפורסמים, מדברים על חוויות מהעבר או על אקטואליה. קבוצה דעתנית וקולנית בעלת תאווה עצומה לידע ולחיים.בדרך כלל לנה הדעתנית לא נותנת לגברים סביבה לחרוץ דעה ואילו מיניה יושבת בשקט ובכך משתפת איתה פעולה. הקבוצה מנסה להפריד בין שתי הנשים אך נכשלת בכול פעם מחדש. אחרי חילופי דברים, צעקות, שריקות במשרוקית והצבעות על החוקים שמאחדים את הקבוצה, הם מתיישבים לארוחת צהריים הכוללת קלופס כמובן ובין סלט אחד למשנהו הם מדסקסים על גורלו של העם היהודי. ככול שהחודשים חולפים כך המוסד הייחודי שהבמאית קוראת לו בשם "מועדון בית הקברות" הולך ומתפורר. גיבורי הסרט הולכים ומזדקנים מול המצלמה, חלקם הולכים לעולמם, לאחרים קשה להגיע להר הרצל והמפגש השבועי נודד לבית אבות. בדרך מיניה ולנה צריכות להתמודד עם השדים הפרטיים שלהן מתקופת השואה. במשך חמש שנים עקבה הבמאית טלי שמש אחרי סבתה ודודתה כשהיא מעלה חשבונות משפחתיים וסודות מן העבר. מיניה השקטה מקבלת את הכול באהבה. היא מחייכת בשקט מוחלט וכמעט ולא משתפת פעולה. אשה שכוחה נובע מהשקט שלה. היא אוגרת בתוכה את הכאב ומסרבת לשחרר אותו. אפילו כשהיא מגלה שלנה שיקרה לה במשך שנים רבות, היא פותרת זאת בקלות ועוברת הלאה. מיניה הגיעה ארצה אחרי השואה והשקיעה את כול כולה בבניית תא משפחתי חזק ויציב.לנה לעומתה הלכה ללמוד, שלחה את ילדיה לפנימייה, הפכה לעורכת דין מצליחה ולמשפטנית. היא החליטה להגשים את החלום שהנאצים ניסו לקחת ממנה בכוח והוא לרכוש השכלה. הרצון העז שלה לקריירה עלה לה במחיר כבד מאוד של ניתוק קשר עם בנה. נעשו המון סרטים על התמודדותם של הניצולים עם השואה. בדרך כלל זו היתה התמודדות הירואית וקולקטיבית במובן היהודי והציוני. אבל כאן אין שום דבר הרואי, הסיוטים ממשיכים לרדוף אחריהן מדי לילה. לנה טוענת שאפילו באמצע היום כשהיא לא ישנה הסיוטים מכים בה שוב ושוב.זו הפעם הראשונה שאני רואה סרט שמציב מראה אינטימית לחלוטין, אינדיבידואלית באופן טוטאלי, המשרטטת את ההתמודדות עם זיכרונות בדרכים שונות כול כך בתוך מערכת יחסים ייחודית של שתי נשים חזקות ושבריריות בעת ובעונה אחת בלי כול קשר לאתוס היהודי והציוני. למרות שגיבורות הסרט הן נשים כול כך שונות, יש דבר אחד שמאחד אותן: הן רוצות להמשיך הלאה כשהן יודעות שבקרב נגד הנאצים הן כבר נצחו אבל במלחמה מול המוות, כמו כול בן אנוש הן יפסידו.

אי של שפיות On the Adamant 2023

נלי ונדין Nelly and Nadine 2023

דיוויד בואי: Moonage Daydream Moonage Daydream 2022

אליזבת: דיוקן בחלקים Elizabeth A Portrait In Parts 2022

סבוי Savoy 2022

אני לא I Am Not 2022

אש האהבה Fire of Love 2022

מחברות שחורות - רונית Black Notebooks Ronit 2022

מחברות שחורות - ויויאן Black Notebooks 2021

כנרת – ים של חיים Sea of Life 2021