מלקולם ומארי ביקורת סרט

Malcolm & Marie Movie Review

ליטן לשינר על "מלקולם ומארי":
"סרט עם אמירה שלא אומר יותר מדי"

סרט ארכיון שתף/י

משחק זנדאיה, ג'ון דייוויד וושינגטון במאי/ת סם לוינסון

דרמה

ביקורת סרט למלקולם ומארי מאת ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

ציון המבקר

"תסריט בעייתי"

דירוג הגולשים

אין עדיין הצבעות לסרט זה. דרגו עכשיו!

0/10

היכן תצפו?

בקולנוע

בבית

לא אצפה

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

עידן הקורונה הביא איתו אתגרים רבים, על אחת כמה וכמה לעולם הקולנוע. בין כל הריחוק החברתי והמסכות, הצליח יוצר "אופוריה" סם לוינסון ליצור בתקופה זו סרט חדש בשם "מלקולם ומרי" שעלה השבוע בנטפליקס, שבדיוק כמו שני פרקי הספיישל שיצר בתקופה זו לסדרה, מתאים למגבלות התקופה תוך הצבת שתי דמויות במרכזו, מיקומם בחלל אחד והצפת התסריט בדיאלוגים עמוקים על החיים.לוינסון גייס לטובת הסרט שניים מהשמות הכי מדוברים כרגע- זנדאיה, שצועדת עמו מאז שעבדו יחד ב"אופוריה", וג'ון דיוויד וושינגטון ("טנט"). זה סרט שבבסיסו יש לו הרבה מאוד אמירה, אמירה נוקבת וחשובה שחובבי הקולנוע בעיקר צריכים לשמוע, הבעיה שבאותה נשימה הוא גם לא אומר יותר מדי. במקום זאת, אנו מקבלים דרמה מעט מעייפת על זוג שלא מסתדר טוב למרות כל המאמצים.

מלקולם (וושינגטון) הוא במאי ותסריטאי יהיר, אחד שמרוכז בעצמו וחושב שכולם צריכים להתנהל סביבו. הוא חוזר עם בת זוגו הדוגמנית מערב הפרמיירה לסרט שישנה את חייו כבמאי ואמור להזניק את הקריירה שלו לשחקים. רק שהוא שכח פרט אחד מאוד חשוב באותו הערב - להודות לחברה שלו, מרי (זנדאיה). מכאן נפתחת תיבת פנדורה שמשחררת את כל טעויות העבר והפגמים של השניים. דמותו של מלקולם, המבוססת על מקרה אמיתי שקרה ללוינסון, מציפה בעיה שיותר קשורה למגדר, בניגוד לנושא הכללי והמדובר של גזע - הדרך בה גברים משתמשים בנשים לאומנות. הוא משתמש ברשימת הנשים מהן שאב השראה לדמות כדי לפגוע במרי, כשבעצם התמונה המצטיירת היא אדם שלוקח יותר משנותן בשם "האומנות".הבעיה המרכזית בסרט היא שהתסריט לא כתוב בצורה מספיקה טובה, למרות שחלק מהטקסטים בו מוצלחים. המבנה התסריטאי משעמם, לא מוביל לשום מקום ולא מכיל אלמנטים שלא ראינו בעבר בדרמות על זוגות שהיחסים ביניהם הם הדבר הכי גרוע שקרה לכל אחת מהדמויות. אבל למרות שמדי פעם נורים לאוויר משפטים מגוחכים, הם מאוד מציאותיים והרעיון הכללי מאחורי כל מונולוג כועס של אחת הדמויות טעון בהרבה מאוד הגיון מאחוריו. אספקט שלא ניתן להתעלם ממנו הוא הצילום המהפנט שנוצר מבניית סט חכמה ביותר- שנותנת לשימוש ב-35 מ"מ, שחור לבן וקצת צל את המקום הנכון לממש את הפוטנציאל האומנותי שלהם ומכילה פריימים מאוד מוגדרים ונקיים בין כל הכאוס של העלילה.

למזלו של לוינסון את התסריט הבעייתי מצילים הכוכבים הראשיים. "מלקולם ומארי" הוא לא סרט שנועד לקהל הרחב, זה סרט שנועד לשני אנשים בלבד- זנדאיה ו-וושינגטון. בנו של דנזל מצליח להראות את היכולות המצוינות שלו בכמה התפרצויות זעם, בצורה שלא ראינו אותו מצליח באף תפקיד שביצע בעבר. ועדיין, זה ללא שום ספק הסרט של זנדאיה, היא מוכיחה לנו שוב שהיא מסוגלת למצוא את העומק בכל תפקיד שהיא עושה. בדומה מאוד להופעה שלה ב"אופוריה", ויכול מאוד להיות שכאן טמון הקסם בעבודה המשותפת שלה עם לוינסון, הרגעים הכי שקטים שלה הם גם הכי חזקים ואמוציונליים.לוינסון והכוכבים שלו כן מצליחים לגעת במספר נושאים מעניינים, אבל לאחר מספר דקות ההרגשה היא שנסחט מהם כבר כל המיץ. יכול להיות, שכסרט קצר "מלקולם ומארי" היה חזק, חד ומדויק מספיק למסרים אליהם הוא מתכוון, אבל כשהוא נמרח על פני שעה וארבעים, המסרים מאבדים מכוחם. זהו שסרט שמבקר את הדרך בה אנו מבקרים סרטים, אולם בסופו הוא צולל לבעיה עמוקה יותר - הרצון המוגזם שלנו לנתח כל יצירה אמנותית מעבר למה שהיא, במהלכו אנחנו מאבדים את הכיף והאומנות בשביל הדחף הבלתי מוסבר שלנו לקשר כל דבר למשמעות פוליטית שמאחוריו. מאוד בדומה למה שקורה בסופו של דבר לתסריט עצמו ולחוויית הצפייה המאכזבת למדי שחווה הצופה.

ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י