ביקורות / תגובות / המלצות לסרט ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½

מי שמחפש סרט שבלוני לפי השטנצים הקבועים והרגילים אז זה ממש לא המקרה. למרות זאת לטעמי חובבי הקולנוע הישראלי יאהבו. לי זה הזכיר את "לילסדה"מכמה בחינות. במרכז העניינים משפחה של שני הורים ושני ילדיהם שחוגגים את יום העצמאות של 1988 בנפנוף מנגלים מסורתי. העלילה עצמה מתרחשת בימים שלפני אותה התכנסות וחושפת את מעלליהם ,כשהמשותף לכל הארבע דמויות זה טראומה שהם עוברים. הסצינות החשובות חוזרות על עצמן פעם נוספת במהלך הסרט ומוצגות עם הקשר חדש ששופך אחר על נסיבות הסיטואציה. חיים האב נוסע לניו יורק לחפש חבר ילדות מעירק שהיה עימו במחתרת הציונית בתקופה שלפני הקמת המדינה. שם הוא אמור לפגוש את בנו , אך הבן לא זמין והוא משאיר לו הודעה שאינו יכול לפגוש אותו. בלי לדעת מילה באנגלית ,חיים שוכר חדר במלון ולאחר מכן נשדד. הבן , שעוסק כבמאי של סרטים פונוגרפיים, מסתבך בפרשיית רצח בניו יורק. אישתו של חיים, נעימה פוגשת שוב מאהב מן העבר בעירק. הבת, שהיא חיילת שקטה ומופנמת, מקבלת בשורה שתטלטל אותה. לסיכומו של דבר,לא סרט גדול אך מיוחד, טוב ומעניין.

זהו סרט שמייצג את כל מה שרע בקולנוע הישראלי. זהו סרט שבו המצלמה מורגשת כמעט בכל שלב, ולא במובן החיובי. יוצרי הסרט מתעקשים על סגנון בימוי ומשחק שפשוט לא עובדים. העלילה רופפת עד כדי עלבון לאינטליגמציה של הצופה, והאמינות הן של השחקנים והן של הבימוי והארט שואפים לאפס (של מי בדיוק אמורה להיות נקודת המבט הכאילו דוקומנטרית שצצה מדי פעם בלי קשר לכלום?). הדמויות תלושות ולא מובנות, הן ברמת המוטיבציה שלהן והן ברמת התגובות. זהו סרט פשוט לא טוב, וחבל שעדיין עושים סרטים שמעליבים את האינטלגמציה הפרקטית והקולנועית של הצופים.

היוצרים של בת ים ניו יורק וTAKE AWAY שיחקו אותה שוב. סרט חכם , מרגש, מצחיק, מפתיע, ובעיקר ססגוני.כל שחקן שופך אור שונה על הספקטרום הרחב כל כך המתקרא ישראליות.אהבתי במיוחד את המשחק של מכרם חורי (איפה הוא היה בשנים האחרונות?) ושל ישראל ברייט. סוף סוף יש לקולנוע הישראלי מה להתגאות לגבי תסריטים מגובשים ומפותחים (ויעיד על כך הפרס שהתסריט קיבל בארגנטינה). הקולנוע הישראלי בדרך הנכונה.

סרט גאוני וחשוב. סרט רגיש שנוגע לכל אחד מאיתנו. כל הכבוד ליצירה הישראלית. עלו והצליחו!!!!!!

סרט מקסים, נוגע ללב ומרגש. אחד הסרטים הישראלים החשובים והטובים ביותר שנעשו עד כה, נוגע גם באושיות קיומינו. כשמו לא הוא – זה אינו סרט בורקס. הסרט מורכב ומרתק, הוא מורכב מסיפור מסגרת: משפחה הממנגלת ביום העצמאות, שלתוכו נשזרים סיפוריהם של בני המשפחה – ארבעה סיפורים, כל אחד מז'אנר קולנועי אחר. אולי יש בסרט הזה משום תרגיל קולנועי מתוחכם מדי, אבל אני עדיין לא ראיתי סרט ישראלי כזה. לכו לראות!

אחד הסרטים הישראלים הטובים שראיתי ! עלילה אמינה פלוס, דמויות בעלות אופי ייחודי ומוגדר,ומבנה מעניין וקצבי המאפשר מעבר מהיר בין האפיזודות השונות בחיי כל דמויות ומספר את סיפורה של כל דמות בצורה מדוייקת ומובנת. הכל מתחבר יחדיו היטב. הייתי אומרת שהקולנוע הישראלי לקראת פריחה. אל תפסלו אותו על הסף, להזכירכם- אנו חיים כאן והאמנות הזו משקפת גם אותנו.