ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

לדעתי, הסרט קלינר הוא דוגמא לסרט שהבימאי לא גמר בו את העבודה. טיוטה ללא פוליש. העלילה קיימת. שמות השחקנים מרשימים. עלילת משנה, בין הגיבור לבת שלו, נכללת גם. הכל ישנו, רק יד מכוונת חסרה. התוצאה, סרט בינוני שיכול היה להמריא הרבה יותר גבוה. חשבתי לעצמי שהדבר דומה לסרט שעוסקים בהסרטתו ובשליש האחרון של ההסרטה הודיע המפיק (אולי) לבימאי שנגמר הכסף ולכן עליו לסיים את הסרט באלתור. ואלתור הוא ההמשך שצפיתי בו. החלק היחיד ממנו התרשמתי היו 10 הדקות הראשונות של הסרט בהן הוצג מקצוע מעניין עם פירוט טוב של שיטת עבודה עד לרגע העוקץ. משם ואילך, הכל הלך וירד ואפילו הדמויות של שחקני המשנה החלו להיראות לא אמינות. הבינונו שישנה שחיתות במשטרה. על מה ולמה ומי מרוויח מהעניין, זוהי כנראה חידה שתיפתר רק לאחר שנמצא את חלקי התסריט החסרים.

הסרט גאווה ותהילה מציג את הפער בין התחושה שחש שוטר כשהוא נשבע למלא את תפקידו לטובת הקהילה עליה הוא מגן ומה שקורה בפועל בשגרת השירות. לכל צופה יש רעיונות מוצקים על מה צודק ומה אינו צודק בסרט שהוא צופה בו.אבל המבחן הוא בתגובה כאשר הבעיה מתרחשת אצלך בבית ולא אצל אחרים. בארצות הברית בכלל, ובעיר הגדולה ניו יורק בפרט, ישנן משפחות רבות ששולחות למשטרה יותר מנציג אחד. אב, בן, אח, גיס. שוטרים מרוויחים פחות בהרבה מאשר הפושעים אחריהם הם רודפים. גם הכללים הנוקשים של האתיקה והחוק מקשים יותר על השוטרים ופחות על הפושעים. מה הסיכויים לדעתכם ששוטרים בעיר הגדולה יפתחו פחד ונחיתות מול כרישי הפשע הגדולים או יחלו לשתף פעולה עימהם כדי להשלים את שכרם הנמוך. שאלה שנייה, מה קורה כאשר במשפחה אחת, לדוגמא, ישנם 4 נציגים באותה משטרה. האחד – ישר והגון. השני – ציני ורע. השלישי – תם הנוהג לעצום עיניים והרביעי – שם את טובת המשפחה לפני הכל. זהו הרעיון של הסרט. כעת, נפעיל על משפחה כזו את התרחיש העברייני ונבדוק מה עושים הנציגים וכיצד הם מתפקדים. מה חשוב יותר, היושר או ההישרדות והחיפוי ההדדי. שאלה של יושרה. התסריט מעניין. המשחק מרשים. העלילה מתגלגלת במתח לסוף הבלתי נמנע והכל במסגרת חג המולד. מישהו אמר פעם שחג המולד עבור הנוצרים דומה ליום הכיפורים אצלנו – אפשר לעשות חשבון נפש ולהתחיל את הכל מחדש. הסרט ממחיש זאת. קשה היה לי לא להשוות את האירוע בסרט לחוסר האונים לעיתים שמתגלה אצלנו בישראל במשחק הבלתי נגמר בין השוטרים ובין הפושעים. הסרט נראה מוחשי ואמיתי והצופה יוצא ממנו עם מחשבות ותהיות.

הסרט מקס פיין, מקסימום כאב, הוא בעיניי סרט מעורבב שאיכותו דלה. מקס פיין הוא משחק מחשב אלים שיצא בשנת 2001 ועסק בשוטר שמשפחתו נרצחה. השוטר מקדש את זמנו בחקירה אלימה של זהות הרוצחים וברדיפה אחריהם כדי לנקום. מוטיב קבוע עולמי לפיו המשטרה לא מתפקדת או מושחתת. האחראים לרצח אוחזים בסם מיוחד שפותח שמעצים את יכולת הרעים. הסרט מוסיף נתונים נוספים לפיה הסם פותח ביוזמת הממסד כדילהאדיר את כוחם של החיילים בשדה הקרב. הניסוי השתבש כתוצאה מתופעות לוואי ובוטל.למרות זאת,ייצור הסם נמשך בשיתוף פעולה של תאגיד תרופות וגורמים במשטרה. חלק מעלילת הסרט גולש לתחום הפנטסטי שלפחות אני לא הצלחתי להבין את תרומתו לעלילה ואת ההיגיון שבו. את הנושאים המרכזיים של הסרט ראינו בסרטים טובים יותר. במשחק ובעלילה. את הפיכת החיילים לנשק ברמה רובוטית – ראינו בסרט חייל אוניברסאלי וסיוט בצהרי היום או סולם יעקב. את רעיון הנקמה – גילם מל גיבסון בסרט פייבק.ואת הצילום האיטי של תנועות הגיבורים ומסלולי הכדורים – ראינו במטריקס. כל הנושאים המופיעים במקס פיין נעשו על ידי שחקנים מרשימים יותר עם עלילה מוצלחת יותר ופעלולים וטויסטים יצירתיים יותר, לפני 10 שנים ויותר. אם כך, למה לנו לראות את מקס פיין? חבל על הפופקורן. ועוד הערה מוזרה: מעניין מדוע בסרטים של מרק וולברג חוזרת הסצנה של הגיבור הנזרק למי קרח קפואים, שוקע למטה ומצליח לעלות למרות שהנבלים בטוחים שחוסל? זוכרים את הגוב האיטלקי?

הסרט שבעה, 7 ימי האבל על המת, ערוך ומבוים בצורה טובה מאד,ובכל זאת יצאתי ממנו עם תחושה של מי שהציץ בסאגה משפחתית ללא פתרון. אינני מחפש פתרון טוב או רע. ניכר היה שעלילת הסרט יכולה לזרום גם בסרט המשך ואולי גם בסדרה מתמשכת. התכנון יפה. קחו בני משפחה שכל אחד מהם מתגורר בבועה האישית שלו. זמנו אותם יחד מאונס לתקופה ארוכה יחסית במקום צפוף ומהביל – כמו בתהליך של שבעה. הוסיפו לחץ חיצוני בדמות של מלחמת המפרץ הראשונה בה כולם נעים עם מסכות והאיום לפגיעה הוא ריאלי, אפילו ליד הבית. הוסיפו לתבשיל את הנוסחה של "אהבה, קנאה, שנאה, ידידות" ותקבלו סיר לחץ מבעבע ומתפרץ משיא לשיא. כמעט לכל דמות בעלילה יש בטן מלאה על מישהו אחר. כולם מסתירים את תחושותיהם מפני כבוד לנפטר ולמעמד. אך זוהי רק העמדת פנים. קליפה של צביעות שתנשור במהירות ותחשוף את התחושות האמיתיות. חלק מכם יזהו את הדמויות בעלילה באנשים שהם מכירים. לעיתים ההתנהגות של הדמות בסרט פתטית, לעיתים גורמת לאהדה ולפעמים היא אפילו מצחיקה. הסצנות קולחות ואין רגע דל. הבעיה היא שאין החלטות. טובות או רעות. הסרט נפתח בלווייה ונסגר ביום השבעה ואתה יוצא ושואל את עצמך את המילה: נו?! אז מה הסוף? אם נסתפק בחלק הפנימי, קיבלנו גלריה מגוונת של דמויות ובעיות. הגלריה מזכירה סרטים בסגנון דומה כמו תמונות קצרות ופארק גוספורד של רוברט אלטמן או התנגשות של פול האגיס. אינני משווה את הבימוי אלא רק את השיטה של ריבוי הדמויות כדי להמחיש תקשורת לקויה בין בני אדם המובילה לנתק ולבעיות. שבעה מציג תהליך של אובדן הלכידות המשפחתית לאחר הוצאתו מהמשחק של הגורם המלכד. התהליך והמשחק נראים אמיתיים ומשכנעים. זוהי הסיבה מדוע כדאי לצפות בסרט.

הסרט הגרגר והדג מספר על עולמם של מהגרים מצפון אפריקה בדרום צרפת. הם, המארחים בצרפת ששולטים בכל ומתעמרים בנו, ואנחנו, המהגרים שמנסים לפלס את צעדינו בחיים. במבט שני, מדובר בחייהם של משפחות ממעמד הפועלים. הקשרים הפנימיים, היחסים בין הדורות, החלומות והאכזבות. במבט שלישי, הכל סובב סביב העולם הנשי.הגברים מוצגים כסטטיסטים, בטלנים,מאד פסיביים ומרכינים את הראש. חלקם גם מתקשה להביע את דעתו ורצונו והנשים משמשות לו לפה. הנשים הצעירות לעומת זאת הן הכוח המניע. הכוח שמתקן את מה שהגברים בדרך כלל מעוללים ומקלקלים. קצב הסרט איטי. כדי להיכנס לאווירת הסרט נדרש הצופה להאזין לדקות ארוכות של רכילויות וטרוניות שכולן סובבות את המעגל המשפחתי. דיאלוגים אלו חשובים לאווירה לכן מומלץ להגיע לסרט במצב של ערנות מלאה. העלילה מאד מוחשית. התרשמתי מהקשר המשפחתי ההדוק ומהאחווה של הקהילה בה כולם מכירים את כולם ונכונים לעזור ולא רק לרכל. כמו כן מודגש מאד האוכל המשפחתי בחוט העלילה. חלק גדול מהסרט קשור בדג ובעיקר בגרגרי הקוסקוס. הדמות של הבת רים, הבת של לטיפה, בעלת בית המלון מרשימה מאד בכנותה ובמשחקה. לדעתי, היא הדמות העיקרית בסרט.

הסרט לקרוא ולשרוף של האחים כהן הוא פנינה נוספת במחרוזת הסרטים שהם מעניקים לצופים. בחלק ניכר מהסרטים שלהם נראה לי שהם מביימים אותם תוך כדי חיוך רחב על הפנים. הפעם צוחקים האחים כהן על נושא הריגול. כמובן שהסיפור אינו חשוב במיוחד. בפועל, מדובר בשחיטת הפרה הקדושה בלבבות הציבור שעדיין מאמין כי אנשים רציניים עוסקים בנושאים רגישים ולאומיים. לא היה ולא נברא. הכל מבוסס על גחמות של אנשים וצירופי מקרים שלאחר מכן צריך להעלים, או לשרוף את הגופות שנותרו בשטח. לפנינו שורה של דמויות שכל אחת מהן יכולה לשמש כר פורה למחקר פסיכולוגי. שערו בנפשכם מה קורה כאשר הדמויות המוזרות נפגשות ומתחילות להגיב זו לזו. ההומור של האחים כהן מתבטא בתיאור הדמויות, בנושאים שמעסיקים אותן ובמשפטים המוזרים שהן אומרות זו לזו. כשראיתי את בראד פיט ושמעתי את האופן שהוא מדבר שפשפתי את עיניי. הייתכן שזה הוא? הייתכן שג'ורג' קלוני מקדיש זמן במרתף ביתו כדי לבנות מתקן מיוחד במינו? ומה מעסיק כל הזמן את פרנסס מקדרמוט? ואשר לעלילה, היא לא חשובה במיוחד. אנחנו עוקבים אחריה כדי לראות את הדמויות מבצעות עוד תהפוכה ועוד מעשה מוזר וביזארי. מהצד, עוקבים אחר ההתפתחות שני אנשים בכירים בשירות הריגול והבכיר שבהם אומר לשני חזור אלי כשתהיה התפתחות הגיונית. לפי האחים כהן, זה לא יקרה. סרט מבדר. סהרורי. בלתי צפוי. יגרום למרבית הצופים הנאה למראה כישרון מוכח בפעולה.

הסרט הונאה מבוסס על נוסחה מוצלחת לתכנון סרט. שיטת שלושת השלבים. ראשית, הוא יתחיל בנקודת מוצא סבירה בגובה העיניים של הצופה. גיבור הסרט עוסק בביקורת חשבונות. עבודה שאיננה דורשת שותפים. לא רק שהוא מתבודד מטבעו אלא שסוג עבודתו איננו יוצר לו ידידים.התוצאה היא שהחיים חולפים על פניו והוא חש בהחמצה. צופים רבים יזדהו עם פתיחה כזו.בשלב השני, ניתנת לגיבור הזדמנות לחיים שונים, מעניינים, מרגשים.לא רק הרפתקאות וריגושים אלא גם אהבה אמיתית לגיבורנו המופנם והבודד. מי מבין הצופים אינו חולם על כך. ואז יגיע השלב השלישי וסרט המתח יתחיל לנוע. זהו סרט נוסף המספר לצופה על בדידותו של היחיד בעיר הגדולה. הגיבור מתאר את חייו כישיבה בחדר עם קירות זכוכית והסתכלות על בני האדם מנגד כפי שמתבוננים על דגים באקווריום. פתאום נכנס גורם חדש לזירה והכול משתנה. בשני השלבים הראשונים של הסרט נזרעים נתונים לפיהם יכול הצופה העירני לגבש את עמדתו כי מדובר בתרגיל הונאה. כך הופך הצופה לחוקר על משטרתי, והגיבור הופך לבלש שאוסף נתונים ומסיק מסקנות. כל זאת מול המשטרה שמוצגת בסרט כחסרת אונים ומיותרת. הסיום של הסרט מאד רומנטי אך בלתי סביר. עושה רושם שהסרט היה ארוך מדי ובעריכה נעלמו כמה סצנות שנועדו להסביר את הסיום. האם שווה לראות את הסרט? כן! רואה החשבון מוצג כדמות עדינה ומתחשבת.אידיאלי עבור הצופות. יו ג'קמן כדרכו משחק את המאצו התחמן שכל הנשים נופלות לרגליו,חלק זה מיועד לצופים באולם.ומישל ויליאמס נדרשת לקישוט.עבור חובבי הנוסטלגיה, תקבלו לשתי דקות גם את שרלוט רמפלינג המצודדת תמיד.הרי אמרתי לכם שמדובר בנוסחה..והכל,למענכם הצופים.

הסרט לאהוב אותך מאז הוא דרמה בנושא הסוד הגדול במשפחה, שאיש לא מדבר עליו. למשפחה רגילה, מהמעמד הבינוני המתגוררת בפריפריה יש סוד אפל שהם מסתירים. הכבשה השחורה של המשפחה, שמסרבת להתגונן ולספר את מניעיה, נמחקת מהזיכרון המשפחתי ובני הבית אינם מתקשרים עמה או מזכירים את שמה. מי שהכיר את הכבשה יודע שאסור לשוחח עליה. מי שלא הכיר אותה, אינו יודע על קיומה. לאחר היעדרות של 15 שנה, מופיעה לפתע הכבשה בחוג המשפחה ללא סיפור כיסוי. כולם סקרנים לדעת מה היא חשה והיכן הייתה. הצופה יודע חלק מהסוד ואת הסיבה לסוד יגלה בהמשך. בינתיים הוא מציץ לניסיונות של הסביבה לפצח את התעלומה ולהפציר ביודעי הסוד לגלותו. אלא שהזיכרונות קשים ומלווים בהכאה על חטא ובתחושת אשמה. זוהי גם הזדמנות לצפות באופן ריאלי בתוצאות של חוסר דיבור גלוי ובבדידות של אנשים המנסים להגיע לשקט נפשי. בקטע הסיום, היו הצופים מרוגשים לא פחות מהדמויות ואני חייב להודות שחשתי לחלוחית בעיניי. הסרט מזכיר את יצירת המופת של מייק לי סודות ושקרים. לאהוב אותך מאז הוא סרט מיוחד במינו עם משחק טוב ומאופק של זולייט – קריסטין סקוט תומאס. עד כה ראיתיה בתפקידי משנה שוליים במשימה בלתי אפשרית ובפארק גוספורד.

הסרט בנקוק מסוכנת הוא סרט פעולה, עם תוספות. מעשה במחסל שמגיע לעיר על מנת להוציא לפועל 4 חוזים שקיבל. פרט לעלילה, מקבלים הצופים תוספות: העקרונות לפיהם הוא פועל, שיטת העבודה, התכנון והביצוע, ופעילות במקרה של תקלות ותאונות עבודה. שיטות עבודה של מחסלים נראו בסרטים ליאון, רונין, הסדרה של תיק בורן, זהות בדויה, עם מאט דיימון, הנוסע עם טום קרוז, ברוז וכמובן ארץ קשוחה. בכולם תמצאו שיטות עבודה מפורטות, עקרונות ומוסר כליות. ובכל זאת אני נהנה מחדש בכל פעם. למעט ארץ קשוחה, בכל היתר המחסל מנסה להיות אדיש וקר אך לעולם אינו מצליח להתמיד בכך. תמיד משהו קורה שמשבש את הכל. ניקולס קייג הוא בעל הבעת פנים נפלאה לתפקיד. מאד משכנע. אבל אם תרצו לראות אותו מחייך, עליכם לזרוק לעלילה דמות נשית והבעתו משתנה. ניתן היה לחוש כיצד הוא מתאהב מול עיננו. מי שחפץ בסרט פעולה עם לא מעט יצירתיות, מוזמן.

הסרט רצח מוצדק ממשיך מסר קבוע עולמי. שוטרים אינם מרוצים ואינם מקבלים את מערכת החוק המורכבת מהמשטרה ומבתי המשפט. כמו בכל ארגון, המשטרה מחולקת לשני סוגים של שוטרים. כאלה שעושים את תפקידם הנקודתי וכאלה שמחפשים את ההיגיון והצדק. להגן ולשרת, זוהי הסיסמא שמופיעה על מכוניות המשטרה. אחת הדמויות מסכמת, אחוז אחד של אזרחים, העבריינים, ממרר את חייהם של 99 אחוז מהאזרחים. ואם לשוטרים נראה שהעבריינים אינם נכלאים ונשפטים אלא משוחררים בעוד הקורבנות שלהם קבורים או סובלים, הם נעשים מתוסכלים. מי צריך לקחת את החוק לידיים, מערכת המשפט או השוטרים, זוהי השאלה שתלווה אתכם בסרט ואחריו. כזכור, גם בישראל הנושא עולה מדי פעם. ראו את המקרה בו נחשדים שוטרים במשטרת נהרייה בפעילות לא חוקית נגד עבריין בעיר. גיבורי הסרט הם תותחים כבדים. רוברט דה נירו ואל פצ'ינו. שניהם מתמחים בסרטים משני צידי החוק. בסרט הנוכחי, פיזר הבימאי המון סימני דרך במשפטים וההערות ששני הגיבורים אומרים. אזכורים להרבה סרטים בהם שיחקו השניים או אחד מהם. לדוגמא, הסרט האחרון בו שיתפו פעולה, היט של הבימאי מייקל מאן. משחק שחמט בין בלש לפושע. גם בסרט רצח מוצדק, מומחש נושא השחמט. תמצאו אזכורים לסרט ים של אהבה עם הפתקים המחורזים בעזרתם גברים ונשים בודדים מנסים ליצור קשר. תמצאו אפילו אזכור לסדרה סטארסקי והאץ שאחד מגיבוריה, דיויד סול, כיכב פעם בסרט דומה (סדרת הארי המזוהם) של שוטר שנוהג לחסל ברוני פשע. השאלה הגדולה בסרט הייתה מדוע מניחים הפושעים לרוצח להתקרב אליהם? אולי משום שדמות השוטר איננה חשודה. משחק גדול. עלילה ככה ככה. מסר ברור. מנגנון אכיפת החוק איננו תקין.

זהו סרט קיץ מוסיקלי שימצא חן בעיני הצופים משתי סיבות. ראשית, קשה לעמוד בקסמם של השירים של להקת אבבא. אני זוכר אותם מלפני שנים רבות. הם תמיד היו קצביים ומלודיים. אפילו המילים שלהם נפלאות. ושנית, קיץ, ים, שירים וריקודים.הפניתי עיניי באולם ימינה ושמאלה. המבוגרים שבצופים הכירו כל שיר. ראו זאת לפי תנועות הראש. הם בקושי התאפקו מלהצטרף לשירה.אמנם קצת מוזר לנו לראות שחקנים מוכרים פוצחים בשירה, אבל עד מהרה התברר שקולותיהם נשמעים טוב. את המחזמר ראיתי בלונדון לפני שנים. שם, הקהל ניצב על רגליו ושר בקול רם, יחד עם השחקנים. השירים עמידים מול שיני הזמן והסרט מעלה חיוך של הנאה. מי שנהנה לראות נשים מבוגרות מפלרטטות בחן ובטעם, יהנה גם מזה. תגובה אפשרית לאחר הצפייה בסרט היא לרוץ לחנות הדיסקים הקרובה ולרכוש את מבחר השירים של אבבא.

אני עוסק תמיד בהשוואות. הסרט שאליו השוויתי היה סרטו של פרנק אוז הפריצה. עם רוברט דה נירו ואדוארד נורטון. זה היה סרט מעולה. להשוות אליו את השוד המלוטש זה כמעט עלבון. בכל סיפור שוד חייב להיות היגיון סביר. זה לא היה בסרט. אני מדמיין לעצמי את משך הזמן שהגיבור היה צריך להקדיש על מנת להעביר את תוכן הכספת לחדרו במבנה ומשם למקום המסתור. וכל זאת במגבלות זמן של 60 שניות תוך כדי צליעה על ירכו. איך אומרים בעברית, עשו לי טובה. צר לי גם לספר שהופעתה של דמי מור היתה בינונית. נקודת האור היחידה בסרט היתה הופעתו של מייקל קיין הגדול. שחקן מקצועי שרוב הסרט נשען עליו, אם כי קשה לומר שמדובר בשוד מושלם כפי המשמעות באנגלית של שם הסרט. אכזבה. סרט בינוני. סתמי.לכו לראות את מקור ההשוואה שציינתי.

ג'ון הנקוק הוא ביטוי אמריקני שפירושו: חתימה. הוא היה אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית וחתימתו היא הראשונה על מגילת העצמאות האמריקאית. כלומר מדובר במושג הנקוק – הסרט, הוא סופרמן חדש. איש פלדה המונע אסונות בהם אמריקה משופעת. אבל, הגיבור האמריקאי פגום. הוא מוזנח, שתיין, זעוף פנים וגורם נזקים בפעילות ההצלה שלו. הוא דומה לפיל דוהר בחנות חרסינה. כמובן שארצות הברית לא תשלים עם גיבור פגום. הרי היה לה את סופרמן החביב והמנומס. ומול דוגמא זו מתגייס לפיתרון הבעיה המקצוע הכי שרמנטי בכל העולם המערבי: תדמיתן. איש יחסי ציבור. הוא יסביר לזעפני כיצד לכבוש את עצביו המרוטים וכיצד להגדיל את הרייטינג שלו בסביבה. עד למחצית הסרט הייתי בטוח כי מדובר באחיזת עיניים. הנקוק הוא המשל ואנו הצופים הנמשל. אנו לומדים (כנראה) להכיר את הפגמים של עצמנו ומנסים להיות טובים יותר, אדיבים יותר, מעמידי פנים יותר. אבל אז הגיעה המחצית השנייה של הסרט – הגרועה יותר לטעמי, וכאן עדיף לי לעצור ולא לחשוף יותר. סופרמן המקורי היה מוצלח יותר. הסרט איש הנצח היה מעניין יותר. ראיתי את ויל סמית בסרטים טובים יותר, וקיבלתי את הרושם שהאמריקאים פותרים את הפחדים שלהם בעזרת חוצנים וקומיקס.אחד מידידי בארצות הברית אמר לי שמדובר בשחרור ממתח.שיהיה.

סרט לא ממוקד. דומני שמשהו נשמט מהעלילה בזמן העריכה. נתחיל משם הסרט.על קסנדרה, אחותם של הקטור ופאריס מפרשת טרויה במיתולוגיה היוונית, הוטלה קללה קשה. קסנדרה ידעה מראש מה עומד לקרות אך איש לא האמין לנבואותיה. חלומה של קסנדרה הוא שמה של סירת מפרש ששני אחים רוכשים כדי להפליג למקום טוב יותר מאשר עבודתם בלונדון. לא שעבודתם כל כך גרועה אלא שהם חולמים לעשות משהו טוב יותר בחייהם. כדי לממש את החלום הם מתבקשים לבצע משימה גורלית. האחד מסכים, השני חושש כל הזמן מחציית קו אדום. הם חוצים והתוצאה לא מאחרת לבוא. ככל שמתמשך הסרט חשתי תחושה גוברת של החמצה. מה בעצם אנו רואים? החטא ועונשו? אלתור על הסרט לפני שהשטן ידע? ומה הקשר של קסנדרה לעניין? נראה לי שברגע שוודי אלן עבר לביים בלונדון, השתנתה הרמה של הסרטים שלו. משהו שנובע מהערפל הלונדוני נחת על עלילת הסרט ולא אפשר לי להבינו. ורק שתבינו. במבט ראשון, אין מדובר בסרט מורכב. עלילה בסגנון דומה נכתבה והוצגה כבר מספר פעמים בעבר. האם הכוונה בסרט היא להציג את הקלות הבלתי נסבלת בה אנשים רגילים הופכים לרוצחים? אולי, הדרך אל האושר האולטימטיבי רצופה בחטאים, של הדוד המושלם כביכול ושלהם? ואולי צריך להתמקד בגורל שנקבע מראש ולא ניתן לשנותו. אבן יסוד קבועה בטרגדיות יווניות. והסיום, יוצר בעיה מוסרית גדולה עוד יותר. מה יהיה גורלו של יוזם התהליך – הדוד בר המזל? דומה שהוא תמיד יוצא עם הרווח הגדול ביותר. המון סימני שאלה ללא הצעה לפיתרון. הייתכן שזוהי הציניות המלנכולית של וודי אלן, או סתם סרט לא מושלם?

כדי לראות סרט זה אתם צריכים להיות מצויידים בשתי תכונות הראשונה, חוש הומור מפותח כולל היכולת לצחוק על עצמנו. השנייה, ידיעה מראש שמדובר בסרט קיץ לצחוק משוחרר. זוהי לא דרמה. אדם סנדלר כתב קומדיה הזויה של מצבים הממוקדת בסכסוך המזרח תיכוני. הנתונים די מעודכנים. למרות שהסרט מצולם, הוא דומה יותר לקומיקס מצוייר, עם הרבה קולות של בווום טראח וזבנג. הרעיון הוא שכדי לפתור את הסכסוך הישראלי פלשתינאי, חייבים לייצא אותו לניו-יורק שם ישנה נציגות לשני הצדדים. כעת, צריך להמציא סיפור של רומאו ויוליה, להוסיף אדם מרושע שיגרום לשני הצדדים לשלב ידיים מולו. חשבתי שיבחרו בבנק, אבל הם בחרו בכריש נדלן. אותו דבר. לסיפור העלילה יש להוסיף ענייני מין ופנטזיות פורנוגרפיות ידועות ובדיחות שנלקחו מסטאנד-אפ קומדי. הערבוב עובד.הצופים צחקו יחד עמי. הציבור הישראלי יאהב את הסרט. הוא שזור באוסף מוזר של מילים בעברית יידיש וגיבריש. יש אפילו פס קול של שירים בעברית, ואנו מוצגים שם כסופרמנים והצד הנגדי כאוסף של מפגרים נלעגים. אם חשקתם במוטיבציה להמשיך ולגור במדינה המוזרה שלנו, אדם סנדלר יספק לכם מלוא החופן. מי שישים לב, יגלה כי בתפקיד האויב הפלשתינאי "הכל יכול, כביכול" משחק ג'ון טורטורו, בכישרון הולם לדמות המגוחכת.

הבימאי מייק לי נוהג לתאר אנשים רגילים וחיי יומיום שגרתיים. לשגרה הוא מכניס נתון חריג ובודק מהי השפעתו על האנשים. כך נהג בסרט סודות ושקרים. כך גם בסרט הנוכחי. ישנן שתי דרכים להתבונן על החיים. הדרך הפסימית הקודרת והדרך האופטימית הצוחקת. פופי בחרה בדרך האופטימית ואתם מוזמנים לצפות בדרכה ולהחליט בסוף הסרט האם כדאי לשנות את אורח חייכם. פופי מגיבה לכל מי שנקלע בדרכה. מנסה לגרום לכולם לחייך או להיות יותר מאושרים. כדי ליהנות מהסרט צריך להיות סבלני. הבימאי מכניס את הנתונים לאט וחלק מהם נראה תחילה לא סביר. אל דאגה. פופי מלאה אמנם בעליצות אך יש בה גם רובד רציני ואחראי וכשהיא צריכה לפעול או לנהוג באסרטיביות כלפי אנשים יוצאי דופן היא עושה זאת ברצינות גמורה. היא פייה חמודה שנשלחה משמיים אל בני האדם על מנת להציע להם כיצד להפוך את חייהם לטובים יותר ללא מאמץ גדול. מייק לי לוחש לכם באוזן תראו כמה זה פשוט וכדאי. שיעור בגישה לחיים.

מסוג הסרטים שקשה לזכור אותם כעבור מספר שעות.שייך לתחום הסרטים הדמיוניים המתרחשים בשכונה. סוכני בולשת, סוחרי סמים, גנבי אמנות, אמא שהופכת מברווזון מכוער לברבור, ובאמצע נצטווה כותב התסריט להוסיף מספר בדיחות - בשביל החברה. שיצחקו. אני מניח שצריך סרטים רדודים כאלה על מנת שנוכל להבחין בסרטים הטובים יחסית אליהם. התועלת היחידה שמצאתי בסרט היתה להציץ בשחקן קולין הנקס, הבן של טום הנקס. הוא באמת דומה לו. ואפילו הישראלי אלי דנקר מהסדרה האלופה מופיע בתור אחד הקרימינאלים בסרט ש..לעזאזל, שכחתי את שמו.

סידני לומט יודע לעשות סרטים טובים כמו סרפיקו, גלוריה, רצח באוריינט אקספרס. כל אחד מהם אהבתי. לכן כשיצא הסרט החדש שלו - רצתי לראות. עבודת אומנות. אל תתנו לבמאי המנוסה להטעות אותכם. הוא בכוונה ממלא את החצי הראשון של הסרט בנתונים שישמשו אתכם בחצי השני, הדרמטי. מדובר בטרגדיה יוונית שכל אחד מכם ימצא בה דוגמאות לחיי היומיום.פתרון פשוט למחסור בכסף הופך למשהו מפלצתי. כמו ערימה של המשחק בדוק. אתה מזיז דבר אחד, ושלושה דברים אחרים זזים. אלברט פיני מגיע לשיא בדקות הסיום וסיימור הופמן נהדר כמו תמיד. נהדר.

וריאציה נוספת על איש פלא שפותר את בעיית הרשע בעולם כיוון שהממסד לא מסוגל לבצע זאת. כך היה סופרמן וספיידרמן וכעת גם איש הברזל.בעבר, זה היה סדרת קומיקס מצליחה בהם האיש הרע היה סיני. לצורך הסרט העלילה נעה בין ארצות הברית לאפגניסטן. לדעתי, הסרט איננו מיועד לילדים ואלה שבאו דיי היו מאוכזבים מקטעי הדיבור הרבים. שלושה דברים מיוחדים בסרט. הטכנולוגיה די מפורטת. שנית מתארים שם את שלבי התכנון באמצעות מחשב. ושלישית, רוברט דאוני משחק באופן משכנע. אבל, אין מדובר בסרט מרשים. הצגה יומית טכנולוגית נאה. ויש שם אפילו את הנקודה הישראלית בדמות טילי יריחו.

באחד הימים ראיתי סרט נהדר בשם הגוב האיטלקי. ההשפעה שלו נמשכת עלי עד היום. הגירסה הבריטית נראית כמו חיקוי לגירסה האיטלקית. אני יודע שהסרט מבוסס על עובדות אולם דווקא משום כך הביצוע אינו מתרומם לרמה ההולמת. מבחינת חומר גלם, הכל ישנו בסרט. הומור ותככים והפתעות ותירופי מקרים ובוגדים וממשל רקוב ועינויים אכזריים ורק הבימאי לא העלה את חומרי הגלם הללו מעל רמה של סרט בינוני. אפילו הגיבור הראשי שיחק בגוב האיטלקי בתור הבחור היפה. יצאתי מהסרט עם רצון לעוד. החמצה.

סיפור פשע במסגרתו מתגלים פושעים כבני אדם רגילים עם פחדים, עקרונות, מוסר כליות ועוד תוך כדי פגישות עם אנשים רגילים זהו הזאנר האהוב עלי. דוגמאות אחרות לכך הם האחים כהן בצומת מילר ופארגו, החברה הטובים ובעיקר סדרת הסופראנוס. הסרט ברוז איננו סרט מופת אבל נהניתי לצפות בעלילה קולחת של דרמה ופעולה מתובלת בהרבה הומור בשיחות שמתנהלות בסרט בין הפושעים ובינם לדמויות נוספות.מתברר שלפושעים יש גם עקרונות וכדי ליישמם הם מוכנים ללכת עד הסוף. הסרט מתחיל בניחותא ומגביר לאט לאט את הקצב. כל דמות שראיתם בהתחלה, תופיע גם בהמשך או תוזכר לפחות.הצילום מרשים. אפילו המוזיקה המלווה. ואתם תמצאו את עצמכם מחייכים וצוחקים בסצינות רבות. חוץ מזה שרשמתי לעצמי לבקר בברוז כדי לעלות למגדל (בתקווה גם לרדת ממנו במדרגות) לשוט בתעלה ולצפות בברבורים.

לדמות שמגולמת על ידי דיאן קיטון ישנה תיאוריה לפיה מקנן צד עברייני במוחו של כל אזרח ממוצע ומכובד. צד זה מציע מדי פעם לבצע פעילות עבריינית. אני יודע שאתם תכחישו זאת בפה מלא ואני אעמיד פנים כאילו שאני מאמין לכם. הרעיון לגנוב שטרי כסף ישנים המיועדים להשמדה איננו חדש ולבטח נבחן בכל בנק מרכזי. השאלה המרכזית היא באיזה שלב נספרים שטרי הכסף לפני תהליך ההשמדה. אם הגניבה מתבצעת לאחר תהליך הספירה, יתכן שיהיה קשה מאד לאתר את הכסף הגנוב. התסריט מציע גם צידוקים נוספים מדוע הגניבה מוצדקת. הרעיון הבסיסי הוא שכל אדם ממוצע בארצות הברית גם אם יעבוד כל ימי חייו קשה למחייתו לא יצליח להגיע למטרות סבירות עבורו ועבור בני משפחתו. וישנן המחשות בתסריט. כל העבריינים הם אנשים נחמדים שקל לחבב אותם והגורם ממנו הם גונבים את הכסף הוא הממשל והבנק המרכזי וישנה נטייה לראות בגניבה מקורבנות כאלה כעבירה טכנית לכל היותר. רוב הקהל בסרט בו צפיתי אהב את סצינות הסיום ושמח עם הגיבורים הדיאלוגים לא משהו מיוחד והמשחק די בינוני. נותר אם כך רק הרעיון והמגמה הפסיכולוגית והכל תלוי אם יש לכם 90 דקות לשרוף ללא משהו מעניין יותר.

בסרט זה תביאו בחשבון שלושה אלמנטים. המוסלמים עושים שמות באירופה. הגיבור עובר באתרי הסצינות כמו במשחק מחשב ומחסל כל מי שמתנגד בשלל צורות אלימות. זוהי ההזדמנות להנות ממצב בו מישהו מעצבן אתכם ואתם הולכים להראות לו כמה זה לא כדאי. ליאם ניסן נראה מעניין בדמותו הגבוהה אבל לא כל כך משכנע כמו הריסון פורד או שוורצנגר או מט דיימון או זאן רנו כליאון. אבל הוא נותן לצופה את מנת האדרנלין הנדרשת מסרט יומיות רגיל. מבחינה זו תצאו עם מאזן של 40 הרוגים והרס רב. הדבר היחיד שליאם ניסן לא הזיז זה את מגדל אייפל. דווקא נהניתי מהסרט כי לא ציפיתי לגדולות ממנו. רק לאקשן.

הסרט גונו הוא בונבוניירה המיועדת בעיקר לנערות ולנשים צעירות ולגברים עם הרבה רגש. בדרך כלל אני שומע על כניסה להריון מחוץ לנישואין של נערה צעירה יחד עם מצבה הכלכלי והחברתי הגרוע. בדרך כלל היא חייבת להסתתר או לשנות את מקום מגוריה להסתיר את האירוע מהוריה ומכריה. כאן, הכל הפוך. ההורים, לאחר ההפתעה, מבינים ועוזרים, אבי התינוק תומך בהתאם ליכולתו, בית הספר והחברים לא נוקטים בצעדי מחאה פרט למבטים מלאי משמעות. וכך יש לנו אפשרות להתמקד נטו במחשבותיה של נערה בת 16 שצריכה לקבל החלטות ולנהל את חייה בהתאם לאירוע של הכניסה להריון. התוצאה נהדרת. הסרט רווי בהומור המבוסס על מחשבות הנערה ותגובותיה לכל המתרחש סביבה. העריכה של הסרט חלקה ומצחיקה וברור שגם לבימאי יש חוש הומור מפותח באופן העמדת הסצינות. גונו מתפתחת רגשית במהלך העלילה ויוצרת אצל הצופים רצון לצפות עוד ועוד בחייה ובפרשנותה המקורית וגלויית הלב אליהם. הסרט יועיל לכל צופה בכל גיל ומכל מין ובלבד שהוא עתיר רגש.

כמו בסרטו הבוגר שהיה סיפור יחד עם ביקורת, כך נוהג גם הבימאי מייק ניקולס בסרט מלחמתו של צרלי וילסון. זהו כמו סיפור ילדים פעם היה איש אחד..הדמויות ברורות לחלוטין. ישנם שלוש דמויות חיוביות, שכל אחת מהן אומרת דברים מצחיקים ומצוייה במצבים קומיים. כל יתר הדמויות מופיעות כקבוצה של טיפשים, אכזרים וסתם אנשים בעלי אגו בלבד. הסרט מבקר בצורה חדה את המדיניות של ארצות הברית במדינות העולם. מדיניות בלתי מתוכננת שיוצרת בעצמה את הכישלון הבא. הצופים בישראל לא יכולים להימנע מלהשוות את העלילה אל הביצה המקומית שלנו. זה ממש דומה. מה גם שמקומה של ישראל לא נפקד גם בעלילה עצמה. צרלי וילסון עובר תהליך של התגלות. מאדם שכל מעייניו נתונים למסיבות וקבלות פנים הוא הופך, כמו סופרמן, לצבא של איש אחד שמצליח לגרום לכך שהדוב הרוסי יובס ויגורש. הצופה בסוף הסרט יוצא תפוס מחשבות על האופן המגוחך בהם מתחוללת המדיניות הבינלאומית.תסריט נהדר. משחק טבעי ומרשים וסרט נהדר.

תמיד חשבתי שיואל ואיתן כהן הבימאים מסתתרים בחשכת האולם ובקושי מתאפקים מצחוק כשהם יוצרים ומביימים כל סרט שלהם. אני נדהם בכל פעם מחדש למראה העבודה המקצועית הנקייה.כרגיל, הסרט שזור בפכים הקטנים של הרוע שבאדם. לא רק אצל הרוצח שמשוחקת להפליא אלא גם אצל דמויות משנה בסרט, פרט אולי לנער בתמונת הסיום המשאיל את חולצתו לרוצח. כולם אנוכיים ומתעניינים בעצמם. האחים כהן מצליחים גם להראות שלא רק תהליכי החשיבה אצל החוק ואצל הרוצח זהים. הם אפילו מתנהגים באופן דומה בזירת הרצח. שותים חלב ומתבוננים במסך טלוויזיה ריק. למי שמחכה שבסוף הסרט יהיה פתרון-צפוייה הפתעה. זהו סרט שיכול להימשך עוד שעות רבות..אנו רואים רק קטע ממנו.

השילוב בין ניקולסון לפרימן יחד עם תסריט מקצועי וממוקד הוא נהדר.לוקחים נושא מאד רציני "תחושת ההחמצה כשהמוות נראה קרוב" ומאפשרים לך לתקן ולעשות את כל הפנטזיות שלא הצלחת להגשים עד עכשיו, מבלי לוותר על קווי האופי השונים של כל אחד מהמשתתפים. מצחיק אך גם מעורר מחשבה לצופים שמצויים בגיל השני והשלישי.

חובבי המערבונים אוהבים את דלות החיים של המערבון ואת הקלות בהן נלקחו חיי אדם. בנוסף תקבלו בסרט שלושה נושאים בסיסיים - הבדל בין טוב לרע, הנחישות של שני הצדדים להגיע למטרה וחינוכו של הדור הבא.יחד עם זאת תזכו לראות שוב את ראסל קראו המגיש יכולת משחק מצויינת. הרבה הבעות, חוש הומור (גם לאנשים רעים יש אמהות) שיחות המפרטות את ההבדל בין הטוב לרע, זיכרון מלא בפרטים ואפילו פינה רגש לאישה יפה. נראה שלבימאי הייתה רשימת תיוג שעל כל פריט בה ניתנה התיחסות. אובססיה, רשעות, תאוות נקם, תאוות בצע, מקצועיות וקורטוב של דת. נהדר

למעשה הסרט קרוי על שם משפט הסיום של ההימנון האמריקאי - בית האמיצים. אך המלחמה האמיתית המתוארת בו איננה בשדה הקרב הבוגדני בעיראק אלא כשהחיילים חוזרים לביתם, בארצות הברית. חייל שחווה את המראות האיומים של שדה הקרב, הינו פצצת זמן מהלכת- בשובו. הוא חש תלוש ובלתי נחשב. רגיש לכל תגובה ומתקשה להסתגל לגישת הסובבים אותו בבית שנעה בין אדישות ועד להתנגדות למלחמה ולכל מי שמייצג אותה. זהו סיפור המערכה שמנהלים שלושה חיילים וחיילת כדי להישאר שפויים. לכל אחד מהם - פיתרון אחר. הסרט רגיש ועדין ומלא ביקורת חברתית על הטיפול הלקוי באלה השבים משדה הקרב. תמצאו הרבה דברים מקבילים לאירועי הסרט בישראל שלנו.סרט חשיבה מעניין.

רצינו סרטי פעולה עם עלילה מותחת ועם רמקולים רועמים ועם צילומים יפים, אז הנה קיבלנו את מבוקשנו. המסר של הסרט הוא אל תאמין למוסדות המדינה. לא להם ולא לסיפורים שהם מספרים לך. חוץ מזה, למדנו כמה הנחיות כיצד להתנהג עם רובה צלפים. יופי של סרט פעולה. הסופר מן בתפקיד הראשי מעורר קנאה ביכולת שלו לחסל את כולם, למקש את כל האיזור בפצצות תוצרת סופרמרקט, ואפילו לחזור לכושר לאחר פציעה קשה. אני נהניתי מהסרט.