ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

קשה לעמוד בקסמיו הניכרים של הסרט הזה שמציע קיטש מתקתק וכובש.אוהדיו הרבים של המחזמר המצליח ודאי ישמחו לגלות שהכבודה הועברה למסך בצורה חלקה למדי ועם לא מעט תנופה ומבע קולנועיים. העלילה עדיין קלושה למדי אבל השירים הקלאסיים של אבבא בשילוב הליהוק המפתיע והמוצלח של מריל סטריפ ופירס ברוסנן עושים את העבודה. זוהי אולי לא פריצת דרך בזאנר אבל זוהי בהחלט חוויה נעימה וסוחפת שנראה כי כל המעורבים נהנו ליטול חלק ביצירתה והכיף עובר גם לצופים.חמוד להפליא ומבדר וגם הנופים המקסימים תוורמים את חלקם.

מזמן לא נתקלתי בסרט כל כך נחות ומעליב כמו הסרט הזה.רצף של בדיחות ירודות,חסרות טעם וגזעניות שמונחתות בגודש ויזאולי מייגע ומתיש.סרט מופרך ונלעג שיש בו סממנים אנטישמיים. אם זה הייצוג החיובי כביכול של ישראל בהוליווד אבוי לנו.בזיון מוחלט בכל התחומים. באמת שאל תתעסקו עם הזוהאן ואל תשחיתו את זמנכם וכספכם על פיסת הזבל העלובה הזו.

הסרט השני בסדרת סרטי נרניה למרות היותו מושקע וחגיגי פשוט לא מעניין שלא לומר משעמם. צחצוחי החרבות ומנהגי האבירות נראו במאות סרטים בעבר והבעיה היא שהסיפור קלוש והדמויות לא מרתקות ומגולמות ע"י שחקנים לא כריזמטיים.אורכו הניכר של הסרט בעוכריו ובשלב מסוים הוא מתחיל לייגע. הסרט מתעורר לחיים רק עם הופעת האורח של זוכת האוסקר טילדה סווינטון אבל זוהי הבלחה שאינה משקפת את התחושה המעיקה שהסרט משרה.אנדרו אדמסון ביים בכבדות ובדומה לסרטי הארי פוטר,מה שאמור היה להיות קסום מתגלה כמאומץ ומתיש.חבל כי היה פוטנציאל ואיכשהו למרות שהמרכיבים קיימים התוצאה נטולת מעוף והשראה.

קומדיה סימפטית ומתוקה שקשה שלא להישבות בקסמיה.גייסון סיגל מצחיק מאד ונוגע ללב בתפקיד הראשי. גם מילה קוניס וקריסטן בל מתוקות וכובשות.סרט מרענן וכיפי שעושה טוב על הלב,ארוך מעט אבל זה ממש לא פוגע בהנאה.מבדר וחביב.

מותחן בריטי לא רע בכלל,קצת מיושן אבל עדיין מספק את הסחורה.מעט שטחי בנסיונו לטפל בנושאים פוליטיים וחברתיים אבל בהחלט מבדר ומעביר שעתיים בהנאה וגם זה לא מעט בימינו.קולח ולא משעמם לרגע אך בסופו של דבר לא שונה באמת מעוד עשרות סרטים דומים.

קומדיה טיפשית למדי אבל לא מזיקה. דייאן קיטון בלתי נסבלת אבל קווין לאטיפה סימפטית וקייטי הולמס מתוקה להפליא. סרט סתמי שמעלה פה ושם חיוך,בעיקר של מבוכה.די מיותר בסופו של דבר.

קומדיה שנונה וחצופה אבל מעט מתחכמת ומתאמצת יותר מדי להיראות מגניבה וקלילה.אין ספק שמדובר בסרט מהנה,כתוב היטב ומבדר. אלן פייג מתוקה וכובשת אבל כאמור המשקל הסגולי של הסרט בחשבון הסופי הוא כשל נוצה ואי אילו חיצים סאטיריים נוקבים שהוא התכוון לירות מתמוססים בסופו של דבר לדביקות צפויה. מעין ממתק שכשאוכלים אותו מאד נהנים אבל הערך הקלורי הוא זעום.

לכאורה מצא המחזמר המקאברי סוויני טוד את המעבד המושלם לקולנוע. טים ברטון שסגנונו הקולנועי משיק לזה של המחזה. ברטון הוא ללא ספק יוצר מקורי, נועז ורב דמיון שבמשך כעשרים שנה שומר על חזון ומבע אישיים וזה לא הישג מבוטל בהוליווד. אבל התוצאה הפעם אולי בשל דמיונה ללא מעט סרטים קודמים של ברטון לא נוסקת לגבהים.למרות העושר החזותי שהוא מסימני ההיכר של סרטיו,ברטון יצר סרט קלוסטרופובי ומחניק שהצפייה בו מאד לא נעימה ואחרי זמן מה אף מעיקה ומייגעת.גוני דפ מבצע את התפקיד הראשי במיומנות צפויה ואף מיטיב לשיר אבל זו רק עוד דמות בגלריית החריגים שהוא נוהג לגלם והפעם בלי שאר רוח. יתר הצוות גם הוא סביר אך מאוסף כשרונות שכזה הייתי מצפה ליותר(בולט לטובה סשה ברון כהן בתפקיד ססגוני ומשעשע). גם השירים לא מלהיבים במיוחד אבל מי שאוהב את ברטון ואת ההגזמות שלו לא צפוי להתאכזב. לטעמי יש מעט מדי רגעים מרגשים והסרט מדשדש לקראת סיום מאכזב ביותר.

לאחר כמה שנים שחונות מבחינת האחים כהן,הם מציגים את אחד מסרטיהם המרתקים והשלמים ביותר.מותחן אלים,עוכר שלווה ומבריק שלופת את הצופה מן השנייה הראשונה ולא מרפה.תסריט נפלא שמבויים בתנופה ומשוחק למופת.גם בשנה קולנועית עשירה כמו זו שחלפה,האחים כהן מצליחים לבלוט ומחזקים את מעמדם בשורה הראשונה של יוצרי הקולנוע בני זמננו.לא תמיד קל לעיכול ומצריך לא מעט סבלנות אבל מזכה את הצופים בחוויה קולנועית מפעימה ומורכבת.

לסרט הזה לא היה סיכוי מלכתחילה.גק ניקולסון באחת מההופעות המביכות ביותר שלו ומורגן פרימן שהפוזה הצדקנית שלו כבר באמת נמאסה מככבים בפיסת קיטש דביקה ומתקתקה שעומקה הרגשי הוא כשל כרטיס ברכה.עמוס לעייפה בקלישאות ובאמירות חכמות כביכול על החיים אבל בעיקר נלעג ומזויף.רוב ריינר מזמן איבד את מגע הקסם שלו הן עם המבקרים והן עם הקהל.ההצלחה של הסרט בקופות מפתיעה כי באמת מדובר בסרט נחות למדי שכוכביו רחוקים מלהיות במיטבם והמניפולציות הרגשיות שהוא מנסה להפעיל צפויות ובנאליות.מיותר לחלוטין.

רוברט רדפורד הוא יוצר שלא צריך להביא קבלות על מחוייבות פוליטית וחברתית.הסרט הזה שאפשר לפטור אותו כתעמולה ליברלית מתייפיפת,מחזה מוסר צדקני שבא לסגור חשבון עם הימין האמריקני הכוחני,השמאל הליברלי יפה הנפש,תקשורת ההמונים שהפכה תקשורת אינסטנט ומספקת בידור במסווה של חדשות,עולם האקדמיה שאיבד את מקומו כמייצב השקפות עולם.יש בסרט לא מעט רגעי להט אמיתיים שמעידים על רצינות ואחריות אבל הוא מתמוסס בים של סיסמאות,קלישאות ומסרים אידיאולוגיים שאבד עליהם הכלח. התוצאה שמנסה על פניה להיות מאוזנת ומפוכחת היא לא יותר מעלה תאנה עבור האולפן שהפיק אותה,פוקס המאה ה20, שגם הוא תאגיד אמריקני כוחני שרודף ממון ורייטינג וחטיבת החדשות שלו ,פוקס ניוז, היא השופר של הנשיא בוש. כך שכוונות טובות בצד,לסרט אין ערך אמנותי עצמאי והוא נותר מעניין כתרגיל דקלרטיבי.חבל לראות בנאדם מחוייב פוליטת כרדפורד משתמש באידאלים שלו מן הפה לחוץ בסרט שגם כמוצר בידורי לא באמת מספק את הסחורה ומטיף ומחנך במקום לשקף איזו אמת.

השירים של הביטלס הם ללא ספק פס הקול של כולנו במחצית השנייה של המאה העשרים.עושר ויופי מוזיקליים שכבר מזמן חצו גבולות של גיל,דת,גזע ומין ונוגעים בכולנו ברמה אוניברסלית ואישית כאחד.הסרט הייחודי הזה הוא נסיון מעניין, יומרני מאד ומוצלח רק בחלקו לשרטט דיוקן של החברה האמריקאית השסועה של סוף שנות השישים דרך השירים שאולי ייצגו טוב מכולם את רוח התקופה. טיימור שיש לה ללא ספק חזון ומבע מביאה פרשנות קולנועית לעיתים מפתיעה ולעיתים בנאלית כשהיא מספקת שעתיים של גודש חזותי וקולי שמאיים לעיתים לקרוס תחת העומס. הסיפור עצמו הוא קטן וצפוי.טיימור מפציצה בניסיונותיה לדחוס כמה שיותר סימבולים של התקופה לפעמים ללא צורך.זוהי בהחלט חוויה קולנועית לא שגרתית אבל הנפיחות וההגזמות הסגנוניות מתישות בשלב מסויים והסרט מתנהל בחגיגיות אל עבר סיום שהוא במידה רבה אנטי קליימקס.

פספוס והחמצה מצערים.סרט שמנסה בכנות לחקור את השפעת פרנויית האחד עשר בספטמבר על החברה האמריקאית וההפרה הלא אחראית שנעשית לעיתים בידי הממשל של זכויות האזרח תחת האיצטלה של הביטחון הלאומי. הבעיה היא שהסרט לא מספיק חריף ונוקב.הסיפורים השונים המרכיבים אותו לא אחידים ברמתם ולא יוצרים שלם שגדול מסכום חלקיו. סיפורי המשנה הרבה יותר מרתקים מהציר העלילתי המרכזי. לא נטול עניין ועם לא מעט רגעים חזקים אבל לא מספיק כדי להחזיק שעתיים.

חבל שהסרט הוא לא חגיגה. למעשה זוהי אופרת סבון רדודה למדי עם לא מעט מעמדים מביכים ולא אמינים שמפזרת קלישאות והגיגים רגשניים שנשמעים כמו שילוב לא מוצלח בין סרטי הולמרק והדי.וי.די. של הסוד. דמויות מופיעות ונעלמות בקצב לא מתקבל על הדעת והמיקוד של הסרט נע כל הזמן ביניהן ברשלנות די מקוממת. רוב מערכות היחסים בסרט נראות ונשמעות מאולצות , רק מורגן פרימן וגיין אלכסנדר מביאים איזה סוג של דיוק ואמת בסצינות שלהם אבל הן מעטות מדי. פרימן כרגיל מגלם את קול המוסר והמצפון. מעניין איך לא נמאס לו בייחוד אחרי שגילם את אלוהים כבר פעמיים.יש בסרט איזו מידה של נאיביות אינפנטילית שמקשה לקחת אותו ברצינות והסרט כאילו לא מאמין במסר שלו עצמו ומנסה בעת ובעונה אחת לחתור נגדו. סרט מאד לא מספק שאפשר בהחלט לוותר עליו.

בי מובי שמתחיל בקצב מטורף ולא מרפה עד הסוף. שברי העלילה הם רק תירוץ למפגן אלימות תזזיתי ובלתי פוסק מגובה בעריכה היסטרית ופס קול רעשני. מבדר עד לנקודה מסויימת ואז למרות היותו סרט קצר מתחיל לחזור על עצמו ולייגע.מעניין מי האמא שהסכימה שהתינוק שלה ייחשף לדברים האלה. חסר כל קשר למציאות כפי שאנו מכירים אותה.

קומדיה עממית, גסה וולגרית אבל מצחיקה מאד שמנסה לאחוז בחבל משני קצותיו, גם ללעוג להומוסקסואלים ובאותה נשימה להתחנף אליהם. יש בכך מידה לא קטנה של צביעות אבל העובדה הזאת לא מפריעה לסרט הלא מאד מתוחכם הזה להיות לעיתים מצחיק עד דמעות וגם מרגש. הסרט נשען על הכריזמה והציוות המוצלח בין אדם סנדלר וקווין גיימס ששיתוף הפעולה בין שניהם הוא שנותן לסרט את קסמו ואת חינו הניכרים. לא צריך לקחת את הסרט יותר מדי ברצינות, זו גם אינה מטרתו,הוא מספק בידור ואינו מתיימר להיות יותר ממה שהוא. לא לאניני טעם אבל בהחלט סימפטי וקליל.

סטיב קארל,קומיקאי מוכשר וסימפטי שכבש את צופי הקולנוע עם בתול בן ארבעים מלפני שנתיים, את צופי הטלויזיה עם הגירסה האמריקאית של המשרד וגם הפתיע בתפקיד לא שגרתי במיס סאנשיין הקטנה, חוזר לגלם דמות שהחלה את חייה כדמות שולית בלהיט הקופתי של גים קארי מלפני ארבע שנים, ברוס הגדול מכולם. קארל מגלם שדרן חדשות שנבחר לקונגרס ומשום מה אלוהים, שוב בגילומו של מורגן פרימן, מטיל עליו לבנות תיבת נוח ולהציל את העולם ממבול מתקרב. רעיון חביב בקומדיה משעשעת למדי שעשוייה בהתלהבות וניכר שהושקעו בה מחשבה ויצירתיות,אבל התוצאה נותרת אפוייה למחצה וקורסת בשלב מסויים תחת גודש צורני ועלילתי שלוקח אותה למחוזות הזויים במיוחד, כמה נפתולים עלילתיים הם מעט קשים לעיכול והסרט לא תמיד מתאושש מן התפניות המוזרות.קארל אכן אנרגטי ומבדר והסרט נישא על כתפיו,אם הסרט היה טיפה יותר מהודק, אין ספק שהיה יוצא נשכר בהרבה.הסרט מפלרטט מעט עם שאלות של דת ואמונה אבל באופן לא מזיק ולא שערורייתי מדי,סך הכל זוהי קומדיה קיצית ולא מחזה מוסר. אפשר להנות כי יש לא מעט שנינות וקריצות עין שמעלות את הסרט בכמה דרגות.

סרט מענג וחינני אף על פי שגיבורו הוא עכברוש אנין טעם שזה כשלעצמו רעיון מבריק. תסריט שנון וחכם ומעל לכל לא וולגרי כמו רוב סרטי האנימציה של השנים האחרונות.גם האנימציה מרשימה והמסר חיובי,בידור אינטיליגנטי לילדים עם לא מעט קריצות עין למבוגרים, כך צריך להיראות בידור איכותי לכל המשפחה, הנאה מן ההתחלה ועד הסוף.

ברוס ויליס חוזר לדמותו של הבלש גון מקליין בפעם הרביעית ולאחר תריסר שנים,הפעם מול טרוריסטים מומחי מחשב שמאיימים להשמיד את אמריקה.נשמע מוכר ולעוס, אכן כך,עוד מותחן אקשן מנופח שעושה שימוש ציני בטרגדיית האחד עשר בספטמבר כדי לשטוח מצע אידיאולוגי נבוב ומשומש, גם ברוס ויליס לא יכול הפעם לגודש הצורני ולחוסר ההגיון המשתולל.למרות אהבתי הרבה לסדרת הסרטים הזו שהראשון בה היה ונותר מטובי סרטי האקשן של כל הזמנים,בשביל המוצר הדלוח הזה לא היה שווה להחזיר את הזיכיון לחיים. שום דבר שלא ראיתם בעבר,ארוך,מתיש ומייגע.

יש עוד לא מעט חן וקסם בסרט השלישי בסדרת סרטי שרק, יהיה קשה במחי יד למחוק ולבטל את המקוריות והדמיון שיש בדמויות ובסיטואציות אבל התוצאה הפעם חשה ונראית עשוייה מדי,מחושבת ומאולצת.כאילו ירדה מפס ייצור ולא הוקדשה בעשייתה מחשבה ונשמה יתרה. הבדיחות הפעם חלשות יחסית, חלקן פוגעות וחלק לא פחות נכבד מתפספסות. יש טאץ פמיניסטי מעניין ומפתיע שלמרבה הצער לא מתפתח דיו, סך הכל בידור חביב, עדיין כמה רמות מעל הממוצע אבל למרות הפיתוי שביצירת עוד ועוד סרטי שרק נראה שהפעם כדאי להניח לביצת הזהב הזו לפני שתמאיס את עצמה ותקלקל את הטעם הטוב שהיא הותירה עד כה.

החלק השלישי בסדרת סרטי אושן,שהחלה כרימייק לסרט האחד עשר של דני אושן עם פרנק סינטרה ודין מרטין וכעת איבדה כל קשר עם המקור, הוא אולי המבדר והקולח מבין השלושה.בידור אסקפיסטי ללא ערך מוסף אבל עשוי במקצוענות ובהתלהבות מדבקת, אפשר פשוט לחוש את הכיף שכנראה היה לצוות השחקנים בעשייתו.הפעם בראד פיט וגורג קלוני מורידים הילוך ומותירים את הזירה גם למאט דיימון וגם לדמויות המשנה הססגוניות שגונבות את ההצגה.שחקני החיזוק החדשים אל פצינו בהופעה מאופקת יחסית למה שאנו רגילים ממנו ואלן בארקין,הצלע הנשית שתפקידה הוא על גבול הקריקטורה אבל היא מוסיפה לו המון חן ותזמון קומי מפתיע.קצבי,שנון וקליל,בהחלט מומלץ ליומית קייצית לא מחייבת.

הפרק השלישי והמייגע מכולם בסדרת ההרפתקאות הרטובות של קפטן גק ספארו וחבר מרעיו.שיעמומון ארוך כאורך הגלות,נטול עניין כמעט לחלוטין,בעל עלילה מסועפת ובלתי ניתנת להבנה שלמרבה הצער גם משעממת.קשה להבין איך סרט כל כך מושקע הפך לכדור השינה האולטימטיבי.אין הנאה,אין חדווה,אין רגש,מה שיש זה פיראטים לרוב ,חרבות ושיניים רקובות. גוני דפ שהיה לו חן מסויים בסרט הראשון ממחזר שטיקים שמלכתחילה לא היו כובשים במיוחד,אורלנדו בלום וקירה ניטטלי מתחרים על התואר מי השחקן האנמי ביותר וכל העסק מקרטע כפיראט בעל רגל אחת. נקווה שהסרטים הללו לא ישובו לעוד הרפתקאה צולעת.

ללא ספק,הטוב בסדרה עד כה. שילוב מרתק של יצירתיות ודמיון עם בחינה בוגרת של ערכי מוסר,טוב ורע,אמת ושקר.מושקע ביותר,ללא ספק המילה האחרונה מבחינה טכנולוגית אך בהחלט לא על חשבון הסיפור או הדמויות.סרט אפל וקודר יותר מקודמיו,עם רמזים לטרגדיית האחד עשר בספטמבר ודמותה של אמריקה בעידן שאחרי,לטובי מגוויר,קירסטן דאנסט,גיימס פרנקו ויתר הגיבורים יש כאן תוספת מבורכת בדמותם של תומס היידן צרץ כסנדמן וטופר גרייס שמוסיפים המון לסרט שהוא מהנה ומבדר אבל גם ערכי ואמביוולנטי באותו זמן.

לבי לבי לאנתוני הופקינס שממחזר בפעם האלף את השטיקים של חניבעל לקטר ומשטיח שוב את האימפקט האדיר שהיה לתפקיד ההוא.רייאן גוסלינג אנמי לחלוטין כעורך דין שאמור להיות מבריק אבל מתגלה שוב ושוב כפלגמט לא קטן.הסרט עצמו מתנהל בתחילה בקצב איטי במיוחד,לקראת השליש האחרון הוא תופס קצת תאוצה אבל באמת שלא מדובר בשום דבר מיוחד,סביר אבל לא מבריק,גרגורי הובליט שביים לפני עשור את פחד ראשוני המצויין שהיה מפתיע וחכם מנסה לשחזר את התחושה אך התוצאה לוקה בחסר,לא משעממת אבל גם לא מרתקת במיוחד,אפשר לראות וגם אפילו להנות אבל לא באמת חייבים לרוץ.

סרט משונה,כי חרף העלילה הקלישאתית והסבוכה וחרף מסרים אידיאולוגיים סותרים,קשה לצאת נגד הסרט לחלוטין כי יש בו אנרגיה סוחפת לכל אורכו הניכר,אקשן משובח,קצב מטורף והוא בהחלט מבדר.חבל שהסרט לא יותר ממוקד ומהודק מה שהיה תורם להנאה שלמה יותר,מארק וולברג שופע כריזמה ונוכחות ומוכיח שוב שהוא אחד השחקנים הצעירים הבולטים בדורנו.

נורא ואיום, ההבדל היחיד בין הסרטים ההיסטוריים של שנות החמישים והשישים לבין 300 הוא שהסרטים הישנים נראו מגוחכים ונלעגים ו300 מושקע,אבל בזאת תמו ההבדלים. סרט פאשיסטי ולאומני שמסריו הפשטניים והכוחניים מועברים בעריכה תזזיתית,באלימות גרפית הופכת קרביים ובדציבלים של עדר פילים שועט.הדיאלוגים נלעגים,צפויים ופלקטיים.המשחק חובבני והתוצאה כולה מרתיעה ומביכה כאחד,על דיוק היסטורי כמובן שאין מה לדבר.מי שדברים כאלה לא מפריעים לו בחווית צפייה קולנועית,מוזמן להתענג.כל השאר שמרו מרחק.

לי דווקא היתה תחושה מוקדמת שזה יהיה סרט סתמי ולא מוצלח ואכן צדקתי.מותחן שיש בו יותר חורים מבגבינה שוויצרית,משעמם ומייגע ומשתמש באלמנטים תיאולוגיים כבעלה תאנה.סנדרה בולוק תמיד נעימה לצפייה אבל גם הפעם היא לא השכילה לבחור והתוצאה גם אם אינה מזיקה,אינה מותירה כל חותם והיא חסרת ייחוד.

הסרט הזה הוא טעות מצערת ביותר,גיבוב נלעג של שטויות שתפורות יחדיו ביד גסה וברישול.ניקולס קייג פאתטי והאינטנסיביות שלו מעוררת פרצי צחוק בשילוב רחמים.מיותר לחלוטין,נטול עניין וחסר מעוף.בינתיים זהו הסרט הרע של השנה לצד מספר 23.אם זה היבול שמצפה לנו כצופים גם בהמשך אולי כדאי לשקול לעשות מנוי לפילהרמונית.

הסרט הגרוע הראשון של השנה ואת נורביט טרם ראיתי.מותחן נלעג,היסטרי ומקושקש שמביך את הצופה וכמובן את היוצרים.סרט מכוער,עלוב ומיותר.גים קארי מתבזה בעלילה מגוחכת וצפויה שנעה ביןנקודת שפל אחת לבאה אחריה,באמת שאין סיבה אחת טובה לראות את הכישלון הטוטאלי הזה.

מותחן פרנויה חסכוני ומרתק שמבוסס על סיפור אמיתי.נשען בעיקר על משחק משובח ואמין של כריס קופר בתפקידו הטוב ביותר מאז אדפטיישן שזיכה אותו באוסקר משנה לפני ארבע שנים ורייאן פיליפי. סרט אינטיליגנטי,רציני ומעניין על זהויות כפולות,נאמנות במשבר מזויות לאומיות,דתיות וחברתיות. מעט אקשן יחסית למותחן ריגול אבל מותח לכל אורכו.בהחלט עשוי היטב ומפתיע לטובה.