ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

משימה בלתי אפשרית התרסקות הוא סרט מעולה, ובקלות ניתן להכתירו כסרט הקיץ וכאחד מסרטי האקשן הטובים של העשור. טום קרוז הוא אחד הסופרסטארים הגדולים שיש וכנראה שאי פעם היו לנו. בסרט הנוכחי הוא קופץ ממטוס בגובה 7600 מטרים, נתלה על חבל שקשור למסוק מעופף, רוכב על אופנוע בכיכר שארל בפריז (שבמרכזה ממוקם שער הניצחון) נגד כיוון התנועה, מפרק לאנשים את הצורה, מנתר בין גגות בניינים, דופק ספרינטים שלא נגמרים, וגם אשכרה טס במסוק בסצינת מרדף מרהיבה ביותר בין שני מסוקים. התוצאה מרשימה, יפהפייה, ומעבר לכך - פשוט הרבה יותר אמינה ומרתקת מכל שאר סרטי האקשן העמוסים לעייפה באפקטים ממוחשבים. כל מה שמתרחש בסרט התרחש במציאות, וזה עובד נהדר. המרענן הרשמי של הקיץ - יאללה, רוצו לראות.

קוקו של פיקסאר הוא סרט פנומנלי, והוא למעשה בין הסרטים הטובים שהם הוציאו. הוא יפהפה שזה פשע, המקוריות חוגגת והצבעוניות שוקקת חיים. הוא מצחיק ומשעשע, מרגש להפליא ומרתק לכל אורכו, ממש מהפנט. מן הרגע הראשון הוא שאב אותי אל תוך העולם המדהים שהמוחות הפיקסאריים בראו הפעם. לאחר כל סרט שני של החבר''ה האלה אני משתכנע שהם הציבו לעצמם רף גבוה מדי. אבל אז הם עושים את הלא ייאמן ומפתיעים בכל זאת עם שיא חדש. ואחד הדברים הכי מענגים בקולנוע, זה להיות מופתע. אה, והפסקול פשוט מעולה. מעבר לכל זאת, קוקו הוא גם אולי הסרט הכי מעורר מחשבה של פיקסאר. קשה לי לדמיין ילד שיבין אותו על כל מורכבויותיו, שכן עלילתו די סבוכה והוא עוסק ברעיונות הסובבים מוות, שכחה, מהות החיים, גורל ואהבה - רעיונות שצעירים יתקשו לתפוס במלואם ובוודאי יחלפו מעל ראש או שניים. הסרט מציע משמעות יפהפייה לקיום שלנו והדרך בה הוא עושה זאת מרגשת ומפעימה. המוחות שעומדים מאחורי קוקו מוכשרים עד בלי די ובנוסף גם רגישים ומלאי תקווה - שני מאפיינים שלא שכיחים מספיק בימינו אנו. אז לכו לראות את קוקו. לכו, רוצו, עופו. מה שבא באותו הרגע. העיקר שתראו אותו.

באטמן נגד סופרמן היה סרט לא טוב בלשון המעטה, עד שהגיעו שלושים הדקות האחרונות שלו והוא הפך לזוועת עולם. ליגת הצדק הוא לא זוועת עולם, הוא רק זוועה. העניין הוא שלא מדובר בחצי השעה האחרונה בלבד, אלא בכל הסרט, מתחילתו ועד סופו. שעתיים של זוועה. העלילה שלו מפגרת ברמות אחרות, פשוט קסטרופה, כאילו השתמשו במחולל עלילות קומיקס גרועות והוא בטעות שלשל החוצה אחת אקסטרה מסריחה. בחיי שכל הסרט הוא אקספוזיציה אחת גדולה וחסרת תחכום. חלפו בערך 12 שעות מאז שראיתי את הסרט ואני בקושי זוכר ממנו משהו. בנוסף, הוא מנסה להיות מצחיק ונכשל נחרצות שוב ושוב - ברגעים אלו הסרט מביך מאוד. וכמובן שכל כולו אפקטים והילוכים איטיים וכמעט כלום לא נראה אמיתי - לא יודע אם הסרט בכלל צולם מחוץ לאולפן. באשר לשחקנים - שיהיה. עם תסריט כל-כך גרוע אף אחד לא יכול להציל את המצב. טוב, על מי אני עובד? הסרט לגמרי נוטה לכיוון זוועת העולם. העובדה שהושקעו בו 300 מיליון דולר היא עצובה נורא. עוד יותר עצוב שאנשים אשכרה ילכו לראות אותו וישלמו עליו כסף, בין השאר על גרסאות תלת מימד ואיימקס. נחנקנו מהסרטים הנוסחתיים וחסרי הנשמה שלכם הוליווד, נחנקנו!

''בלייד ראנר 2049'' הוא ניצחון נוסף עבור הבמאי הצרפתי-קנדי העולה בהוליווד, דני וילנב (''אסירים'', ''סיקאריו'', ''המפגש''), שמוכיח עצמו מדי שנה כאחד הבמאים המבטיחים הפועלים כיום. בשילוב עם הצלם עטור השבחים רוג''ר דיקנס - אשר שיתף פעולה עם וילנב בסרטיו ''אסירים'' ו-''סיקאריו'' והועמד לפרס האוסקר לצילום הטוב ביותר שלוש עשרה פעמים בעברו - צמד הקולנוענים לוקח את העולם הוויזואלי אותו יצר רידלי סקוט בסרט המקורי משנת 1982 וצולל לעומקו. עם זאת הסרט לא יספק את כולם. הוא ארוך וקצבו איטי, לעיתים מאוד. למרות היותו סרט אולפן עתיר תקציב, הוא לחלוטין סרט ארט האוס שדגשו העיקרי מושם על האלמנטיים החזותיים, הקוליים וההגותיים. אם אתם מצפים לסרט מותחן-פעולה פשוט, אתם עלולים לאבד ריכוז פעמים רבות ואולי אף להתאכזב. אך במקרה ואתם נהנים מסרטים ארוכים, העמוקים בהרבה מאלו המיינסטרימים הפוקדים את בתי הקולנוע בשנים האחרונות, אשר לוקחים את הזמן בבניית עולמות פנטסטיים באווירתם בעזרת בימוי נפלא, צילומים מרשימים עד בלי די, תצוגות משחק נהדרות, פסקול אווירתי מאוד ודיונים סביב רעיונות קיומיים - לכו על זה. זה הסרט עבורכם.

סרט אימה על אודות יישות שטנית שלובשת צורה של ליצן, ניזונה מפחד של ילדים ואז רוצחת אותם על מנת לאכול את הבשר שלהם? יס פליז. תוסיפו לזה קאסט ילדים נהדר, בימוי מצוין, צילום יוצא מן הכלל, המון (וואו, מלאתנלפים) דם ותכנים מטרידים לחלוטין וקיבלתם את It: אחד הסרטים היותר מהנים של השנה. אה והליצן? פאקינג קריפי אז פאק. ''זה''. רוצו לראות.

''המגדל האפל'' - המבוסס על סדרת הספרים של הסופר הידוע סטיבן קינג - לא עובד בתור עיבוד לספרים וגם לא בתור סרט בפני עצמו. הוא פתטי בטירוף למעשה, ובנוסף מעליב מאוד כלפי מעריצי הספרים. סוני השמידו כל זכר למורכבות והעומק שמוחו הקודח של קינג ברא וכתב, ובכך הפכו את ''המגדל האפל'' לסתם עוד סרט אקשן-מד''ב לנוער בסגנון ''מפוצלים'', ''הרץ במבוך'', ''הגל החמישי'' וכדומה. שמונים ושבע דקות ושלושים שניות. זוהי כמות הזמן החולף מרגע כיבוי האורות בתחילת הסרט עד הדלקתם בסיומו. כשזה יקרה, בטח תישארו פעורי פה מרוב תדהמה. אפילו אידריס אלבה ומת''יו מקונוהיי שמככבים בתפקידים הראשיים נראים כאילו אין ברשותם שמץ של מושג מה הם עושים שם. לו היה לסרט תסריט נורמלי ולבמאי הייתה ניתנת שליטה במלאכת הבימוי, ייתכן מאוד שאלבה ומקונוהיי (המצוינים בדרך כלל) היו נוצצים בתפקידיהם. לשניהם יש את הכריזמה הדרושה והמאפיינים הנכונים לגילום דמויותיהם כפי שהן מופיעות בספרים. אך לצערי המצב הוא ההפך המוחלט. הטקסטים מאולצים ומביכים ועל כן גם ההופעות של השחקנים. הכל נורא מזויף וקלישאתי. לסיכום, ''המגדל האפל'' הוא סרט גרוע, אל תלכו לראות.

''אמוג''י: הסרט'' הוא עלבון לאינטליגנציית כל בן אנוש באשר הוא. בין גילו X ובין גילו Y, האסון הממוסחר הזה לא פוסח אף על אדם בודד במשימתו להנמיך לכולם את ה-IQ וה-EQ יחדיו. עלילתו היא למעשה הלחם של מספר אלמנטים סיפוריים שכבר ראינו בסרטי אנימציה בעת האחרונה, ובעיקרם ''זוטופיה'' ו-''הקול בראש''. הסיבה לכך די ברורה: לאילו תסריטאים שלא נוטלים חומרים משני תודעה בתדירות כזו או אחרת (אהמ ''מסיבת נקניקיות'' אהמ) יהיו רעיונות מקוריים לסרט על אמוג''יס? *צליל צרצרים* נכון, לאף אחד, כי אמוג''יס. העלילה היא מקגאפין אחד גדול שנועד לתרץ את קיומו של התפלץ ששמו ''אמוג''י: הסרט'' ועל הדרך לקדם ולפרסם שלל אפליקציות שהיוו למעשה גורמים מממנים עבורו. פשוט נהדר. הוא לא מצחיק, ולעיתים קרובות כל-כך לא מצחיק שהוא פשוט מביך. הוא חסר כל מקוריות או מאפיינים יחודיים. הוא מטופש ואידיוטי להחריד. הוא משעמם מדי למבוגרים, ילדותי מדי לבני נוער ואפל ומבלבל מדי לילדים. הוא עושה בושות לכל סרטי האנימציה המיינסטרימים המודרניים ובכלל לכל תעשיית הקולנוע העכשווית. אמוג''י הוא סרט רע. רע מאוד. למעשה הוא *אמוג''י קקי* של סרט.

משניותיו הראשונות של סרטו ועד האלה הנועלות אותו, נולן מנצח בשלמות על כל הכלים שנמצאים לרשותו. כלי טיס, כלי שיט, כלי תחבורה יבשתיים, ניצבים אינספור, שחקנים רמי מעלה, ועוד אלמנטים רבים אחרים. על כל אלו הוא מושל בדיוק מאין כמוהו. דיוק הדורש הבנה שלמה ומקיפה ביותר בקולנוע ויצירתו, ויכולת כמעט על אנושית בטְוִויָּתוֹ של סיפור סבוך עבור המסך הגדול. עבודת הבימוי יוצאת מן הכלל ואין ברשותי די מילים כדי להחמיא לה. היא מדהימה ועוצרת נשימה. טכנית, הסרט מושלם, ואם היה ספק בעבר, הרי שכיום הוא נעלם: הבמאי הבריטי הופך עם הסרט הזה באופן רשמי לקובריק של הקולנוע המודרני. אז כן, רבים יתלוננו על כך שהוא לא מגיע לעומק הפילוסופי אליו הגיעו כמה מסרטיו הקודמים, וזה נכון. עם זאת, ''דנקרק'' מתעלה עליהם בכל הקשור לעשייה קולנועית. ועשייה זו בסופו של יום מחדדת את הפואנטה: כריסטופר נולן הינו אדם מיוחד, בלשון המעטה. הוא גאון קולנועי יחיד במינו, שביכולתו לברוא כל שהוא רק רוצה ולהתחבר עם הקהל והמבקרים יחדיו. ''דנקרק'' הוא סרט פנומנלי. רוצו לראות באיימקס.

את ''כוכב הקופים: המלחמה'' קשה לקטלג תחת סוגה אחת בלבד, שכן הוא משלב בין רבות. ניתן להגדירו כסרט מלחמה, מערבון, אקשן ומדע בדיוני. אולם יותר מכל, ''כוכב הקופים: המלחמה'' מתנהל כמו סרט שואה. כן, כן: סרט שואה. אמנם לרוב הוא פועל כמערבון קלאסי, אך לפרקים הזכיר לי את ''רשימת שינדלר'' ולעיתים את ''אפוקליפסה עכשיו''. מדובר בסרט אפל, מורבידי ומעת לעת גם מעט קשה לצפייה. עם זאת, אל תטעו לרגע: ''כוכב הקופים: המלחמה'' הוא אפוס מרהיב, מדויק ומרתק מתחילתו ועד סופו. אורכו כשעתיים ורבע ואין בו ולו רגע דל אחד. האקשן נהדר, המתח מורט עצבים, האפקטים החזותיים מעבר למושלמים, יותר מציאותיים מהמציאות, התסריט מצוין ולפיכך הקצב מושלם, וודי הארלסון הארלסוני מתמיד וגם קצת (הרבה) נאצי הפעם, ושאפו לכל מי שלימד את הקופים לשחק - אני בטוח שזו הייתה משימה לא פשוטה בכלל. נסו אתם ללמד קוף את תורת המשחק ונראה כמה רחוק הוא יגיע (רמז - כנראה שלא ממש רחוק). וברצינות רגע: הגיע הזמן שמישהו יעניק סוף סוף לאנדי סרקיס פסלון אוסקר על הדברים הנפלאים שהוא עושה. מדובר בפרק הטוב בטרילוגיית החידוש, המהווה כותר סיום הולם ביותר המספק מעל ומעבר.

בחיי לא יצא לי לצפות בסרט כל-כך משעמם. בתור אדם סבלני וסובלני כלפי סרטים איטיים, ביכולתי לראות כל סרט מתחילתו ועד סופו ולמצוא בו נקודות אור. עם זאת, אף-פעם לא נתקלתי במקרה כמו ''פריז יכולה לחכות'', בו אין אף נקודת אור אחת. לסרט אין פואנטה, אין התפתחויות עלילתיות, הדמויות לא עוברות שינויים ופשוט כלום לא קורה לכל אורכו. כלום, נאדה, נאת''ינג. זה לא פחות ממדהים. תוך כדי הצפייה בסרט סירבתי להאמין שוב ושוב שמישהו אשכרה הסכים לממן אותו. בכל סצינה תהיתי אם הזו הבאה תהיה מעניינת יותר, ובכל פעם התהייה הזו נגמרה בתשובה שלילית: היא לא מעניינת יותר. אם כבר, היא רק משעממת יותר, כי מתרחשים בה בדיוק אותם הדברים שאירעו בסצינה הקודמת, שזה למעשה כלום. כלום לא קרה בסצינה הקודמת, כלום לא אירע בנוכחית וכלום בבאה. אז איך בכל זאת הפיצו את הסרט הזה? לאחר בדיקה קצרה בתום הסרט, התברר כי הבמאית, התסריטאית והמפיקה שלו - אלינור קופולה - היא לא אחרת מאשתו של פרנסיס פורד קופולה. אולי מדובר בשגעון גדלות? אני לא יודע. מה שאני כן יכול לומר בוודאות זה שמדובר בסרט הכי משעמם שראיתי בחיים שלי, ואני לא מגזים אפילו בהברה אחת.

''בייבי דרייבר''. כיף גדול. אם כל סרטי הקיץ הנוכחי יהיו ברמתו, או לפחות קרובים אליה, אהיה מבסוט מאוד. זהו סרט אקשן-קומי-רומנטי-וסוג-של-מוזיקלי, ואני מבטיח שלא ראיתם אחד כמוהו בחייכם. דמיינו סרט מרדפים תזזיתי ביותר בעל פסקול בן עשרות שירים שכל אחד טוב יותר מקודמו. פסקול עליו הסרט נשען בצורה יוצאת דופן בהחלט: כל רגע ורגע שבו מותאם לשיר המתנגן ברקע. טריפ של ממש. מדובר בקסם שהבמאי, אדגר רייט, יצר איכשהו, אני מניח שבאמצעות בילוי כמעט אינסופי בחדר העריכה. העבודה השתלמה והתוצאה מפעימה. כוכבים רבים מאכלסים את ''בייבי דרייבר'': החל באנסל אלגורט (נו ההוא שבעיקר בנות מכירות בגלל ''אשמת הכוכבים''), עובר בג''יימי פוקס, ג''ון האם, ג''ון ברנת''אל, לילי ג''יימס, קווין ספייסי וכלה בפלי. פלי, הבאסיסט של הצ''ילי פפרס? כן כן, הוא פה - לתפקיד קטן אומנם - אבל הוא פה החמודי. כולם מצוינים בתפקידיהם ולכן היה נחמד אם היו משקיעים מעט יותר זמן עם שלל הדמויות. אבל אז שוב, מדובר בסרט קיץ ואני מקבל את זה בהבנה גמורה. אז קדימה: עונת הקיץ החלה רשמית. רוצו לראות באולם עם המסך הכי גדול והרמקולים הכי גדולים.

משום מה הסרט נתון תחת מתקפת דירוגים נמוכים כאן באתר. תשעים ואחת הצבעות יומיים לאחר צאתו לבתי הקולנוע? ציון 3.3? אם ניקח את הסרט ''היפה והחיה'' למשל, אשר יצא יחד איתו באותו יום ומאותו יום שובר קופות בענק בישראל - הוא דורג רק שלושים פעמים. מול הסרט הזה, ''סימן חיים'', שבקושי מביא קהל ו-''זכה'' לתשעים דירוגים? למי פה יש אינטרס להוריד את הציון ולמה אתם משקיעים כל-כך? בכל אופן, מול הציון הקטסטרופלי שהוענק לו כאן ע"י קהל הגולשים (שראו בכלל את הסרט?), בחו"ל הוא מקבל ביקורות אוהדות למדי, ובצדק. מדובר במעין שילוב בין סרטי ''הנוסע השמיני'' לסרט ''כוח משיכה''. ''סימן חיים'' הוא סרט קצר למדי (כשעה וחצי עד הכתוביות), אפקטיבי מאוד ומבדר לאללה. הוא אומנם מעט צפוי, אבל בו בזמן יש ברשותו לא מעט טוויסטים מפתיעים להציע. הוא בוים בדיוק רב וניכר שהופק על-ידי אנשים שיודעים לבצע עבודתם על צידה הטוב ביותר, ויותר מכך, גם נהנים ממנה. כל מי שאוהב סרטי אימה, מד"ב ומתח - זהו הסרט בשבילכם. אל תתנו למתקפת הציונים הנמוכים פה באתר לשבש את שיקולכם. היכנסו לאתרים IMDb ו-Rotten Tomatoes וראו בעצמכם כי הציונים שלו די טובים בסך הכל.

ג''ון וויק הוא המשיח וקיאנו ריבס הוא האחד. זה ברור לי כעת. ריבס מגלם את המשיח, אשר מגיח אל העולם כדי לגאול את האנושות מסרטי אקשן בינוניים וסבירים, והוא חתיכת משיח ברוטאלי. אבל היי - אולטרה-אלימות לפעמים נחוצה, והיא משרתת היטב את קיאנו, ולהלן ההוכחה: ג''ון וויק 2 מציג אקשן שאין לו אח ורע, כמוהו לא ראיתי מעולם בסרט הוליוודי. הוא מציב סטנדרטים חדשים וגבוהים להחריד, בגובה האוורסט ויותר ממנו, בכל הקשור לבימוי סצינות פעולה. כי זה הרבה מעבר לפעולה: מדובר בריקוד יפהפה ומדמם להפליא, בעל כוריאוגרפיה עמוסת פרטים, ארוכה ותזזיתית במיוחד שצולמה בטייקים בלתי מופרעים. אלו מאפשרים לצופה להתפעל מהדיוק הפנומנלי של הסיקוונסים, לכאוב את כאב קורבנותיו של וויק כאשר עצמותיהם מתפוקקות, גרונותיהם משוספים, ראשיהם נורים, ויותר מהכל - אלו גורמים לבוהים במסך, ההלומים מהברוטאליות המקסימה שמופיעה לפניהם, לשאול: ''איך פאקינג צילמו את הדבר המדהים הזה?''. זוהי אומנות לשמה, שמגיעה בצרורות בתצורת ממתקים אורגזמיים ומספקים באבּו אבּוהה. פסגת הכאסח, אשר בוצעה בשלמות. אחד מסרטי האקשן הטובים של השנים האחרונות. אולי אי-פעם?

''המפגש'' הוא, Hands down, הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה, והוא מקפיץ בקלות את הבמאי דניס וילנב גבוה מאוד ברמת הערכתי כלפיו, שגם ככה הייתה גבוהה להפליא. בנוסף, הסרט משתחל לרשימת יצירות מצומצת ואישית מאוד עבורי, שכוללת בין השאר את משחק המחשב Bioshock Infinite ועוד מספר סרטים בודדים כמו ''בין כוכבים'', ''התחלה'' וספרים לדוגמת ''המגדל האפל''. מה מיוחד ביצירות האלה? מאפיינן יוצא הדופן הוא שהשפעתן המיידית עלי כאשר סיימתי איתן (או כשהן סיימו איתי?) הייתה כה דרמטית, כך שמיד הייתי מוכרח להתיישב עם חברים באיזשהו גן שקט ברעות, ולהתחיל לדבר עליהן ולנתח אותן מכל כיוון אפשרי. ואז המשכנו לדון לגביהן שבועות, ואולי אף חודשים. ''המפגש'' נכנס לרשימה הזאת, ומדובר באחת אקסקלוסיבית מאוד, של דמיון, יצירתיות, תבונה ורגש. לא ציפיתי שהסרט יהיה כזה טוב. הוא סרט עמוק, חכם, מהפנט, מרענן ומעורר מחשבה. הוא מעורר המון מחשבות למעשה. הוא מהסרטים הבודדים האלו שתוך כדי הצפייה בהם ניתן להבין שמדובר במשהו גדול יותר מסתם עוד סרט מצוין. הוא סרט מדהים. הוא הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה, ואחד מסרטי המד"ב הטובים ביותר שראיתי בחיי.

מל גיבסון יודע לביים סרטים, נקודה. כאשר צפיתי בלב אמיץ, הבנתי שהוא במאי מצוין. כשצפיתי בסרטו הקודם שביים, אפוקליפטו המהפנט, נזכרתי בעובדה שהוא במאי מצוין. בסרטו החדש, הסרבן, הוא מוכיח זאת שוב, ובענק: מל גיבסון יודע לביים סרטים, נקודה. פאק, יש לי פלאשבק. כל השחקנים בסרט מגלמים תפקידם על צידם הטוב ביותר, כאשר רבים גונבים זה לזה את ההצגה, בעיקר אנדרו גארפילד, ווינס ווהן, סאם וורת''ינגטון והוגו וויבינג. שימו לב לכך שרוב השחקנים בסרט הינם אוסטרלים או בריטים שמגלמים דמויות אמריקאיות, דמויות שרובן בעלות מבטאים שונים וכבדים, וכלל לא ניתן להבחין בכך שאלו אינם המבטאים המקוריים של השחקנים. לאורך כל הסרט עבודת הבימוי מעולה, אולם רק כאשר החלק המלחמתי מתחיל, מתחילים להבין עד כמה. מכאן והלאה זהו סרט אימה, כי מלחמה זו אימה, ואימה זו מוצגת באופן מרשים ומטריד להחריד באמצעות אלימות ריאליסטית וגרפית מאוד. מל גיבסון יודע לביים סרטים, נקודה.

דוקטור סטריינג'' הוא אחד הסרטים המרהיבים שראיתי. האפקטים החזותיים מדהימים, במיוחד כאשר משלבים אותם עם כל עולם הפסיכודליה שהסרט מציג. אבל איך הסרט עצמו? ובכן, הוא טוב, אבל לא יותר מכך. בסרט מוצגים לא מעט רעיונות מעניינים, על יקומים, מימדים, תודעה ואגו, ואלו מן הסתם נלקחים לעבר הנתיב הקומיקסי יותר מאשר הריאליסטי, שזה נחמד, אבל כאשר כותבים את התסריט, בעל הרעיונות המעניינים הללו, על פי תבנית סרטי מארוול, זוהי בעיה, שכן מדובר באותה תבנית כבר המון שנים. וכאן ניצב החסרון העיקרי של הסרט. ההופעות בסרט מצוינות, ומיותר לציין שבנדיקט קמברבאץ'' מתאים לתפקיד כמו כפפה ליד, וכנ"ל מאדס מיקלסן (הוא יכול אי פעם לאכזב בכלל?). בסה"כ, הסרט עושה את העבודה, הוא מאוד מבדר ומשעשע, רק אל תצפו ממנו לגדולות.

פול ורהובן ידוע בשל סרטיו הפרובוקטיביים, בין אם מדובר ברובוקופ, זכרון גורלי, גברים בחלל או אינסטינקט בסיסי. העניין הוא שהוא גם במאי מצוין, ובסרטו הנוכחי ''היא'' הוא שוב לא מפספס. בן 78 ועדיין אמן לעילא ולעילא. לסרט ניתן להדביק הגדרות רבות: אלים, בוטה, גרפי, מטאפורי, מיני, מעניין, מצחיק, עמוק, פתלתל. על כן, זהו אחד הסרטים הכי יוצאי דופן שראיתי בשנים האחרונות, שמהווה מעיין טוויסט אדיר על סרטי האונס-נקמה של העולם הקולנועי. ההופעות מרשימות, התסריט מצוין וההומור שחור מאוד, בדיוק לטעמי.

ג''ק ריצ''ר הראשון היה סרט מהנה ועשוי טוב. ג''ק ריצ''ר השני הוא סרט משעמם שלא עשוי טוב. הנה, זה היה הכי פשוט שיש. כעת ארחיב מעט: ג''ק ריצ''ר אין דרך חזרה הוא סרט עם תסריט רע (לפעמים מאוד), בעל המון סצינות מגוחכות שגרמו לי לצחוק למרות שלא הייתה זו כוונת התסריטאים, חוסר עניין מוחלט ודמויות מעצבנות ביותר. לא חלף זמן רב מאז שצפיתי בו, וכבר כעת אני לא זוכר מה הייתה עלילתו, אלא רק את הדמויות הנוראיות שמאכלסות אותה. מומלץ לוותר, ישנם סרטים ראויים בהרבה בבתי הקולנוע בימים אלו.

את אשר התרחש בשני הסרטים הקודמים בסדרת רוברט לנגדון, צופן דה וינצ''י ומלאכים ושדים, איני זוכר, מהסיבה הפשוטה שהם לא היו סרטים טובים או מעניינים במיוחד. על התופת נוכל לומר את אותו הדבר בדיוק בעוד מספר ימים או שבועות כאשר נשכח מה קרה לאורכו. זהו מותחן בעל מתח מזויף, מתח ממנו מסוגלות להנות כנראה רק הדמויות שמאכלסות את התסריט. בין אם מההתפתחויות העלילתיות המאולצות, מהיחסים הרדודים והבלתי מפותחים בין הדמויות או מהטוויסטים הצפויים. התופת הוא עוד סרט רע עבור טום הנקס ורון הווארד, שני קליברים רציניים בהוליווד שמשום מה מדי מספר שנים מחליטים להשתטות יחדיו בעיבוד לאחד מספריו של דן בראון. בקיצור - סדרת הסרטים הייתה מיותרת ונותרה מיותרת.

''הבחורה על הרכבת'' הוא סרט מתח בינוני מאוד. האלמנט היחיד בסרט שמצליח להציל אותו מכשלון טוטאלי הוא הליהוק של אמילי בלאנט. בנוסף עלי להוסיף כי העובדה שהצליחה לגלם את דמותה כראוי היא לא פחות ממדהימה בהתחשב בתסריט החלש. הוא מלא בקלישאות, חורים מיותרים לגמרי, דמויות רדודות, טוויסטים לא מעניינים ולעיתים גם טקסט לא אמין. תסריט בעייתי זוהי מכה עבור כל סרט, והתסריט פה אכן מאוד בעייתי: הוא הופך את הסרט לשעמומון מאולץ עם הופעה טובה אבל מוגבלת מאוד של אמילי בלאנט. זה הכל.

''מסיבת נקניקיות'' מספק כרגיל את כל הדברים שהיינו מצפים מסרט של סת'' רוגן וחבריו לספק. זהו משפט פתיחה לא שלם, יש לו חלק סוגר שאוסיף כעת על-מנת לתת לו את הדגש המירבי: ועוד הרבה מעבר לכך. ''מסיבת נקניקיות'' הוא סרט בוטה להפליא, גס להחריד, מיני ביותר ומצחיק לאללה. יש גם לציין שמדובר בסרט אנימציה, אז אל תתנו לילדיכם ללכת אליו, הם יצאו ממנו בוודאות (אני אישית מבטיח לכם) עם טראומה לכל החיים. פשוט אל תעשו את זה, אל תקנו להם כרטיסים! אוקיי, עכשיו נמשיך. הסרט מגולל את סיפורו של פרנק, נקניקייה אותה מדובב רוגן, שיחד עם כ-ל המוצרים בסופר ממתין לבואם של האלים. אלו הם בני האדם, אשר בוחרים את המוצרים, שחושבים בשל כך שאכן מדובר באלים. אבל פרנק שואף לגלות את האמת מאחורי האשלייה בה כולם חיים. כבר אמרתי ש-''מסיבת נקניקיות'' הוא סרט נורא מצחיק וגס, ובנוסף, יש כאן את אחת הסצינות הכי לא צפויות שאי-פעם ראיתי. אבל יחד עם זאת יש לו המון מסרים שכנראה חלפו לאנשים מעל הראש. מסרים נגד דתות, אמונה עיוורת, סטריאוטיפים, גזענות, סובלנות והכי חשוב - עצם קיומנו כאן בקוסמוס על כדור הארץ כמין האנושי. שימו לב.

''לא לנשום'' הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה בקולנוע. הוא מהנה מאוד, מותח, מלחיץ, ברוטאלי, מטריד והאמת גם לא צפוי. אין פלא שהוא ממוקם בראש טבלת שוברי הקופות בארה"ב כרגע, כי ''לא לנשום'' סיפק את כל אשר ציפיתי ממנו ויותר. הנה, אתם יכולים להפסיק לקרוא בתכלס. נשארתם? אז ככה: שני בחורים ובחורה מדטרויט, צעירים, מתפרנסים בכבוד רב, מיותר לציין, משדידת בתים. כאשר הם שומעים על הזקן העיוור שמתגורר לבד בביתו ומחביא בתוכו סכום כסף נכבד, אלו מחליטים לשדוד את מקום מגוריו. מכאן הכל מסתבך, וואו כמה שהכל מסתבך. אחד המסתבכים. לכן לא אגלה יותר. עם זאת, זהו סרט פשוט מאוד, קצר (מגרד את השעה וחצי), תמציתי ובנוסף גם יעיל ביותר. ככה עושים סרטים. אין ולו רגע דל אחד לכל אורכו, מרגע פתיחתו ועד סיומו הוא מרתק. אומנם חולפות כך וכך דקות (15-20) עד שהאקשן האמיתי מתחיל, אבל ברגע שזה יקרה אני מבטיח לכם שתשכחו מכך שחלפו כך וכך דקות. מכאן והלאה הסרט מעלה להילוך ''אינטנסיבי רצח'' וישמור אתכם על קצה המושב. אז כן: ''לא לנשום'' הוא אחלה סרט מתח, ואחלה סרט בכללי. סוף כל פאקינג סוף כיף טהור בקולנוע. לכו לראות.

סרט עם בלייק לייבלי שלובשת בגד-ים לכל אורכו (נמכר!). היא תקועה על אי קטנטן ליד איזשהו חוף עלום שם במקסיקו בזמן שסובב אותה כריש עקשן שלא מוכן להניח לה. וזה למרות שיש ממש כמה עשרות מטרים לידה לוויתן גוסס במים. אז הסרט יפה חזותית ובלייק לייבלי עוד יותר. חוץ מזה? הוא פשוט לא משהו. הוא מנסה לחקות את 127 שעות אבל נכשל נחרצות בגלל חוסר ריאליזם מוחלט ומטמטם מדי. מסתבר שבגוף האדם יש כמה מיליוני ליטרים של דם, וככל שהיא מאבדת יותר מהם, כך בלייק לייבלי נראית יפה יותר. או וול, לפחות הוא מותח. סתם, הוא לא. הוא די משעמם, די צפוי ובכללי די סתמי. ומפחיד הוא ממש לא, אגב. בקיצור, את הציצים והתחת של בלייק לייבלי ניתן למצוא גם בחיפוש חינמי ומהיר בגוגל. חפשו מיד לאחר מכן תמונה של כריש דיגיטלי גדול ויענו מפחיד, תצמידו את שתי התמונות ובום! בייסיקלי ראיתם את הסרט.

"יחידת המתאבדים" הינו כישלון חרוץ נוסף ביקום הקולנועי של DC. לאחר צאת "באטמן נגד סופרמן" לאקרנים והתגובות הבינוניות מינוס שלא איחרו להגיע, DC הבינו כי הם בבעיה. רוב הביקורות על הסרט, החובבניות והמקצועיות, טענו שהוא רציני מדי, לא מצחיק ומשעמם. לכן DC החליטו לערוך צילומים חוזרים ל-"יחידת המתאבדים", ולערוך אותו בצורה קלילה יותר. התוצאה: רעה. עורכי הסרט פשוט זרקו לתוכו בגסות עשרות שירים קלילים ניתן לומר, שכמעט אף-אחד מהם לא משתלב כראוי במהלכו. כמעט כל האנשים שאני מכיר שנהנו מהסרט ציינו בעיקר את הפסקול, אבל שימו לב שמרוב חוסר מקוריות, DC דחפו לסרט גם את השיר של נורמן גרינבאום, Spirit in the Sky, שהוא במקרה, שיר שהיה בסרט אותו ניסו לחקות - "שומרי הגלקסיה" כמובן. חוץ מהתאמת הפסקול, גם התסריט של הסרט נוראי, והוא נגמר בקליימקס כל-כך בנאלי, שראינו ביותר מדי סרטים בשנים האחרונות, שזה מגוחך. עד אותו השיא, מתחילתו ועד סופו התסריט פשוט מבולגן ולא מעניין. המשחק של כולם חוץ מסמית'', רובי, דייוויס ואולי לטו (שאני חלוק בדעתי על תפקידו הפצפון וגילומו) גרם לי להחמיץ פנים מספר פעמים. בקיצור לא טוב. DC לאן?

אם להיות כנה, אגיד שנראה שכיום כסף שווה יותר מכל. וזה מהסיבה הפשוטה כי הסרט לא ראוי לאף-אחד מהשבחים שהורעפו עליו, ואין לי מושג כיצד מישהו יכול להחזיק מרצונו החופשי והלא משוחד בדעות האלה. הסרט מזחיל, משפיט, מכלים, מחפיר, משפיל, מביש ומבזה את עולם הקולנוע המודרני. אם חשבתם שהתקדמנו די, ושעידן סרטי הקומיקס הרעים כבר נעלם מן העולם, חישבו שנית. הבמאי זאק סניידר מחרב שני מותגים בסרט אחד. סליחה, שלושה מותגים, כי גם וונדר-וומן פה. אויש, שוב סליחה, יותר כמו שישה מותגים, כי בסצינה אחת ספציפית ובלתי נשכחת (אוי האימה, כמה שהיא נוראית) מציגים לראווה בערך את כל גיבורי העל שהולכים להופיע בסרטים הבאים. מדהים, פשוט שאפו. ביצוע פשוט כושל. אם משווים את סרטי DC האחרונים לסרטי מארוול, המארוולים נראים כמו סרטי אנדריי טרקובסקי או סטנלי קובריק. סופית אין לי שום אמון ביקום של DC, ורק עצם העובדה שבן אפלק מופיע ב-"יחידת המתאבדים" שעתיד לצאת באוגוסט לאקרנים (סרט עם טריילר מבטיח, אך כנראה שגם שקרן ורמאי לא קטן) גורמת לי לתעב אותו כבר כעת. מקווה שג''ארד לטו לא יעשה מעצמו צחוק (ולא כי מגלם את הג''וקר).

רק לאחרונה התחלתי למאוס בסרטי הקומיקס של הוליווד, והנה נציגינו היהודים בתעשיית הקולנוע כנראה שמעו את זעקתי והוציאו לאקרנים את הממתק המענג מכולם, האחד שמרכזו מתוק, ציפויו פריך ובנוסף בעל קורט מליחות. תענוג לחיך, או למוח, אם נשוב לעולם הסרטים ממדף החטיפים המיובאים. אני מוכרח להודות שמעולם לא חיבבתי מדי את ראיין ריינולדס. לכן עלי גם לציין כי העידן הזה עתה תם. ריינולדס מושלם בתפקיד, פאק איט - הוא יותר ממושלם, הוא פנומנלי ברביעית או בשלישית לכל הפחות! דמותו חסרת הגבולות מתאימה לו כפי שחליפת העור האדומה מתאימה לדמותו. גם שאר השחקנים מבצעים תפקידם באופן ראוי לציון. התסריט של "דדפול" הוא אחד המטורללים בהם אי-פעם נתקלתי - בכל-כך הרבה חוסר טעם, שטויות שטותיות, גסויות גסות, הומור ירוד, רפרנטים לסרטים אחרים, רפרנטים לשחקנים המגלמים דמויות בסרט (מה לעזאזל), לא נתקלתי אף-פעם. לפחות לא כשכולם דחוסים לתוך יצירה אחת. אבל היי, זה עובד, ועוד איזה עובד - האמא של כל העובדים. "דדפול" אומנם לא נטול מגרעות, אבל יתרונותיו גוברים עליהם בפער עצום. לכן, הוא אחלה סרט, והדמות של דדפול ממש תשמח אם תבואו לצפות בו.

הסרט החדש של אלחנדרו גונסלס איניאריטו, ''האיש שנולד מחדש'', לא פונה לקהל הישראלי הממוצע. הוא בעל זמן ריצה של שעתיים וחצי, קצב התקדמותו איטי, ייתכן כי הוא אומנותי מדי לרבים וללא ספק תקציריו ברשת גורמים לו להישמע כמו מותחן אקשן ומטעים את הצרכן. למרות כל זאת, הוא אפוס מרהיב חזותית, כליל השלמות בכל הקשור לסינמטוגרפיה. איטיותו מכוונת, על מנת לגרום לצופיו להרגיש מועקה, בדיוק כפי שהדמויות המאכלסות אותו מרגישות. ייתכן שלא מדובר בסרט הטוב ביותר של השנה, אך הוא בהחלט מהווה יצירה יוצאת דופן, רגישה ואישית, עם משחק מצוין, ריאליזם אכזרי, פילוסופיה עמוקה ומספר סצינות בלתי נשכחות שכבר נכנסו לפנתיאון הקולנוע מאז שיצא בעולם. לדיקפריו מובטח פסלון השחקן הטוב ביותר, וזה נכון גם לגבי עמנואל לובצקי, צלם הסרט, שביצע את עבודתו באופן מושלם יותר ממושלם. ייתכן שגם טום הארדי יזכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר, ואיניאריטו בבמאי. בקיצור, כמות השבחים והמועמדויות מוצדקת בהחלט. זהו סרט יוצא דופן, שלא דומה לשום דבר שראיתי מימי. רק שימו לב שהאלימות המוצגת בסרט היא גרפית, קיצונית, מטרידה ויותר מכל - ריאליסטית מאוד.

גם אני גדלתי על סאגת מלחמת הכוכבים, ניזונתי מקלטות VHS. משהו ביקום תמיד קסם לי, כפי שהשקיעה הכפולה על טטואין השפיעה על לוק בסרט הראשון, ''תקווה חדשה'' - זה היה הרגע שהגדיר עבורי את הפרנצ''ייז - מסע מופלא אל הלא נודע, במהירות גבוהה מזו של האור. זה והמוזיקה של ג''ון וויליאמס האגדי. אז כן, היו לי ציפיות לקראת הפרק השביעי בסדרה. והן אכן נענו - ''הכוח מתעורר'' הוא סרט מצוין בהשוואה לטרילוגיה הישנה, וגם סרט (כהגדרתו) בהשוואה לטרילוגיה השנייה, שכן היא כללה שלושה כותרים שבקושי ניתן להחשיב בתור סרטים אמיתיים מרוב שהיו רעים. הסיפור, אם כי מעט משוחזר עד מאור מהטרילוגיה הראשונה, מעניינת, והדמויות אשר מניעות אותה יוצאות מן הכלל, במיוחד לאור גילומן הנהדר על-ידי השחקנים החדשים בויגה ורידלי, שכמובן מעמדם נסק בין לילה מדרגת אנונימיים לכוכבי על. בנוסף אליהם גם כוכבי הסרטים הישנים מופיעים בסרט - האן, לוק וליאה מבוגרים בכשלושים שנה מאז הפעם האחרונה בה ראינו אותם, ומי אם לא האריסון פורד בתור האן סולו יגנוב את ההצגה? פורד מספק כאן הופעה נוסטלגית מצוינת ואמינה. מלחמת הכוכבים החדש כמעט מושלם, כעת נותר להמתין לבאים.

''שמונת השנואים'' יקטב בין כל צופיו. יש שיאהבו אותו וישנם אשר ישנאו אותו. המערבון הנוכחי של טרנטינו מעט יותר ארוך ממערבונו הקודם, ''ג''אנגו חסר מעצורים'', ונושק לשלוש שעות. בדרך כלל לרוב הצופים אין בעיה עם אורכם של סרטיו, שכן הם מרתקים מתחילתם ועד סופם, אך הפעם ישנה בעיונת קטנה - השליש הראשון של הסרט, ואפילו מעט יותר ממנו, מאוד איטי, ורבים יסבלו לפני שכל הכיף יתחיל. טקסטים לא ממש מעניינים, וזחילתה של העלילה במהירות של כרכרה המפלסת את דרכה בדרך מושלגת לא תורמים לחלק הראשון והבעייתי של הסרט, אך אם אין לכם בדרך כלל בעיות עם סרטים איטיים, עדיין תוכלו ליהנות מהצילום, העיצוב האומנותי והבימוי של טרנטינו. מיד לאחר שהחלק הראשון הנגמר, סמואל ל. ג''קסון פוצח במונולוג מחריד ומצוין, והתסריט של טרנטינו שב לחיים. מכאן ועד סיום הסרט, ''שמונת השנואים'' רצוף פיתולים, זעזועים, גועל, עניין ואלימות. טרנטינו במיטבו. ייתכן שהאלימות המוצגת בסרט הינה הקיצונית ביותר מסרטיו, וזו משימה לא קלה לבצע, הרי כל סרטיו רווים אלימות גרוטסקית. ''שמונת השנואים'' יאכזב רבים, אולם אותי הוא לא איכזב, לדעתי יתרונותיו עולים על חסרונותיו.

ג''ואל אדגרטון ידוע בתור שחקן מעולה שלעיתים צולח בבחירת הסרטים שלו (''כוננות עם שחר'', ''ממלכת החיות'', ''לוחם'') ובשאר הזמן פחות (''אקסודוס'', ''גטסבי הגדול'', ''הדבר''). עם צאת הסרט ''המתנה'' התגלה לי פן נוסף בכשרונו, או יותר נכון שלושה - הוא יודע לכתוב, לביים וגם לגלם דמות שיצר בסרט אותו הוא מביים. הסרט מותח לכל אורכו, אם כי קצת צפוי במערכה האחרונה, אך ג''ואל אדגרטון מוכיח בסרטו הראשון כבמאי, כי ביכולתו לביים באופן מדויק ביותר. הוא עושה זאת בהשתתת האווירה המדכאת, בבניית המתח השברירי ובהדרכת שחקניו השותפים הנהדרים (בייטמן, הול ואדגרטון מצוינים בתפקידיהם). כתסריטאי, אדגרטון מצליח ליצור דמויות אמינות, עד כדי כך שלדעתי בצפייה חוזרת ניתן יהיה לשים לב למחוות קטנות על-ידי השחקנים המרמזות על עבר דמויותיהם. בקיצור, כסרטו הראשון של ג''ואל אדגרטון בתור במאי, ''המתנה'' אכן משמש כמתנה, או הפתעה. חוץ מהיותו צפוי במערכה האחרונה בקטע אחד מאוד ספציפי, הסרט הצליח לנפץ את כל הציפיות הלא קיימות שהיו לי לקראתו. מחכה בקוצר רוח לסרטו הבא של הבמאי.