ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

מחצית ראשונה מהנה ומבטיחה. משחק מעולה של ערן נעים בתור קצין משטרה רפי ( רשי) מלכה. מלווה בתחושת דרמה והתבלטות אנושית אמיתית. ואז באה המחצית השנייה. מחצית זו סובלת מגודש באסונות איוב הנופלים על הגיבור הראשי (רשי). התוצאה לא אמינה, לא משכנעת ואף מעיקה. גם הצגת דמותה של אביגיל ( סתיו אלמגור) אשתו של רשי, לוקה בחסר. מה שמגביל, אותנו כצופים, בלהבין את דמותה.

סיפור מרתק, דילמות אנושיות אמיתיות, משחק מעולה של גליקמן. נבו משחק בסדר אבל התפקיד אינו מצריך כישרון יוצא דופן. ואולם הבימוי בסצנות רבות לא אמין, שטחי, מגוכח.

סרט בינוני בלבד. גם משחקםם הטוב של וייס ופירט'' לא מצליח להתגבר על חולשות הסרט. הנושא הימי מוצג ברשלנות. כדי ליצור אוירה של חיבטי נפש והתלבטות גורלית, אין די בפלש-בקים ובחזיונות שווא.

סרט, רדוד! גם אם הסיפור מבוסס על אמת היסטורית הוא מוצג בצורה מטופשת. כדי לברוח מהצורך לשחק ולהביע פשוט מאפשרים למנהיגי האינדאינים לדבר בשפתם וזה לא מספיק. לא משחק, לא צילום, לא נוף ולא כלום.

חוויה יוצאת דופן בנוף הקולנוע הישראלי. אגדה אפלה עשויה היטב בהיבטים של סיפור, משחק, צילומים ואווירה. ממולץ בחום.

סרט מעניין, מעורר מחשבות. אבל מה פתאום סווג כ"קומדיה"? הכי רחוק מקומדיה שרק יכול להיות!

הנושא אמנם דרמטי ומנסה לטפל בדילמות אנושיות, אך התוצאה בינונית בלבד. הטיפול בשאלות המרכזיות אינו יורד לעומקן ונשאר קלישאי ושטחי. לירון לבו לא מצליח להכנס לדמות אותה הוא אמור לגלם וגם ענת עצמון, נטלי עטיה ודן תורג''מן מציגים משחק בינוני ולא יותר. לסיכום סרט בינוני,

רגיש ומהנה במיוחד. ניתן ממש להבין ( ואף להזדהות) עם הדמות המרכזית. עולם פנימי עשיר אינו זקוק לגירויים חיצוניים דרמטיים. כל דבר פשוט יכול להיות מעניין אם יודעים איך להסתכל בו, איך לשמוע או איך להריח. ויש גם הומור כמו השחור ולבן, תאומים והכלב. שווה צפייה, רק לבוא עם סבלנות.

הסרט רצוף בליקויים. אינו מצליח ליצור הכרות או קרבה עם אף לא אחד מהשחקנים הראשיים, חסר אמינות ומתבסס על סחטנות רגשית הנתמכת במוזיקת רקע המנסה ליצור "אווירה". הסיפור כשלעצמו מעניין, צילומי הנוף העירוני והכפרי של דרום צרפת נחמדים. אבל חוץ מזה זה סרט בנאלי.

חוץ מנושא האלימות המלווה את הפלישה החרדית לשכונה המעורבת הסרט מנסה לעסוק במספר מערכות יחסים ולקיים דיון במספר נושאים. לטעמי הסרט אינו מצליח לתאר באמת את מערכות היחסים של נעמי ( אניה בוקשטיין) עם הדמויות המרכזיות. זה נכון לגבי יהודית השכנה, הנזיר פבריצ''יו, איש הבטחון במקום עבודתה, הפעילה החברתית ( לי-שמעון), הפקח ( אורי גוטליב) ועם אביה. ומה מנסה הסרט לעורר אצל הצופה? הסכנה בלדחוף ילדים למצוינות. מה מותר העוגב, הצנוע, מן הפסנתר. מה זה בכלל "להיות חזקה"? המשחק טוב. צילומי הרקע עם הקונטרסט בין הבטון החשוף והמבנים המתפוררים בקריית יובל לבין נוף הרי ירושלים ושכונת עין כרם, מעולים. בסה"כ שווה צפייה אבל לא סרט גדול.

אני צופה יחסית בהרבה סרטים ופתוח למגוון רחב של סוגי יצירה קולנועית. ואולם בנוגע לסרט זה, אם אני לא מטומטם, אזי הסרט פשוט שערוריה. אין בו כלום. לא עלילה, לא משחק, לא צילום ( יופי מצלמת כתף!). לא עניין ולא מתח, חיכיתי שיסתיים. לא דילמה אנושית ואני מטיל ספק בדיוק ההיסטורי. אני פשוט חש בניצול ציני של זכרון השואה.

אל תצפו לחיטוט בנכבי הקשר הבינאישי. מדובר במאבק מאתגר נטו של אדם, מצוייד במכונה סופר משוכללת, באיתני הטבע. סרט מצויין המחזיק את הצופה מתוח ומסוקרן. משחק מעולה של קלוזה. לבמאי, אופנשטיין, אם אינו יאכטונר בעצמו, מגיע שאפו גדול על התחקיר המעמיק של ענף ספורטיבי זה. מומלץ!

הנושא מעניין אבל הסרט עשוי מתחת לבינוני. מי שקרא את הספר מבין כמה הסרט מחמיץ. חוץ מאשר ליוצאי עירק, אשר עשויים להיזכר בערגה ובגחוך ( שמעתי כמה בקהל) לביטויים בערבית יהודית עירקית, לא נראה לי שהסרט מדבר אל רבים. חבל, ליהקו רשימה ארוכה של שחקנים מעולים אבל חוץ מלחנוט אותם בחליפות 3 חלקים לא נתנו להם לבוא לדיי ביטוי. לא דרמה, לא פחד, לא יצרים, אפילו לא המון משתלהב. הבנתי, היו אילוצים תקציביים, אבל שוק כמו שצריך, וכיכר עיר ראויה עם גרדום אפשר היה לארגן גם בתקציב צנוע. ספר נהדר, סופר מעולה, מורה ומבקר קולנוע מוערך, חבל!!!

סרט מומלץ, משחק מעולה, סיפורים מענגים, אווירה וצבע עושים את המלאכה. דני שטג, אסי לוי ואלי פיניש במיטבם. רק שמישהו יסביר לי מה עושים בסרט קטורדה והחרופה?

מאוד מהנה אבל נא לא להגזים. החומרים ידועים ומוכרים, אלמן איטלקי שרמנטי המחפש את דרכו, אב חד הורי לנערה מתבגרת, ואח בטלן משטתה. שימו את כל המרכיבים המוכרים הללו בקדירה של קיץ אלזסי עם הרבה יין, שירה ופרוסת נקניק ורע זה כבר לא יכול להיות. ואמנם הסרט הוא תבשיל מענג כמוממנה טובה בארוחה. אין פה יצירה גדולה, אין הרבה על מה להרהר לאחר מכן. רק טעם טוב בנשמה. סטפנו אקורסי משחק את אלכסדנר. מצויין. 

מחזאית מעולה, במאי מחונן וארבעה שחקנים וירטואוזים מעניקים לנו יצירה למופת. הסרט מציב בפנינו מראה של המציאות במערב המתקדם הליברלי, כך לפחות לגבי חלקנו. וכשדמותנו משתקפת היא גם קומית ללא רחם. חוויה קולנועית מומלצת

אין מדובר בסרט אימה אלא בהתמודדות מול אימה. תוך כדי נבחנות בהצלחה אושיות חברתיות כמו רעות, מנהיגות ואנושיות. בהיבט האומנותי, תצלומי התקריב והניסיון להכניס את הצופה אל צריח הטנק מוצלחים ביותר. אחד השיאים הוא סצנת "ההתחרפנות" של אסי המט"ק.

הסיפור מעניין והסרט בהחלט שווה צפיה והרהורים שלאחריה יש כאן החמצה. הרי הרעיון של פער בין הגיל החזותי לגיל הביולוגי מזמן אינספור סיטואצית אשר לפחות לחלקן היה מקום להיות מוצגות בסרט. די אם נזכיר: מפגש מול רשויות, מערכת החינוך ובכלל כמה פעמים בחיים מתאפשר להיות בן 20 עם שכל של בן 50?מן הראוי לזכור כי מרבית התשריט שונה ממילא כי הארועים בסרט מאוחרים לתקופה בה נכתב הספר.החמצה נוספת היא חוסר התייחסות מוחלטת למערכות הבינאישיות (חוץ מאשר עם בלאנשט והאמא)ולמרות זאת אני חשבתי על הסרט לא מעט לאחר הצפייה, מה שמעיד שבכל זאת יש בו משהן.

כמו רבים לפני גם אני מתלבט בבחירה התמוהה לשם הסרט בעברית. יחד עם זאת "חלון פנורמי" מאפשר לא רק התבוננות מתוך הבית החןצה אלא גם הצצה פנימה אל תוך עולמם ה"מושלם" של הוילרים, המשפחה האידאלית.וינסלט ודה-קפריו מציגים משחק משכנע. מעבר לכך ראוי לשים לב למשחק הסובבים אותם. הנסיון הפטתי של רעית החבר מהצבא לקבל מבעלה חיזוק כי "אצלנו הכל בסדר" הבעיה היא אצל הוילרים שנחשבים למצליחים מועלה טוב מאוד. גם מערכת היחסים עם החברים בעבודה מוצגת במינון נכון, מבליטה את המעניין אך איננה מעיקה. בחלט מומלץ.

אני לא כל כך מבין למה ניתן לכנות כ"סרט" הקראה של סיפור, מעניין ככל שיהיה, המלווה בהקרנת תמונות רקע?