ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

חלש ומפוספס. נראה כי הרעיון לסרט היה טוב. כל השאר ראוי לביקורת שתכתב כאן. תחושה קשה של פיספוס ליוותה אותי מהרגע הראשון כמעט ועד לאחרון, ללא ספק. פיספוס. אם היה מדובר בסיפור אהבה אז הסרט היה מתמקד בזוג הנאהב שנותר מעל הכל ולמרות מותו הטרגי של האח ומעצרו הממושך של האהוב, בסוף האהבה מנצחת. אך לא. אם היה מדובר בקונפליקט יהודי ערבי בכור היתוך מטורף, אז היה מתקיים דיון נוקב על כך במהלך הסרט, תוך ניצול כל המוטיבים, יהדי וערבי, יהודיה וערבי, הריון, בריחה לחתונה ומה עושים עם זה, כעס, זעם, שנאה ומתח. עד לשיא או פתרון. אך גם זה לא קרה. מי הכוכב בסרט? האם האב? מוני מושונוב הוא לא הדמות המרכזית אך גונב ומציל את הסרט יש לומר מחרפה מוחלטת. האם רונית אלקבץ? מדהימה כרגיל, אך מגלמת דמות איזוטרית שאיכות משחקה גבולית. האם רומיאו ויוליה הם הדמויות המרכזיות בסרט? לא. אין פאנצ' ליין. וחבל. למרות שהצלם התעקש לכאורה על עדשה איכותית הסרט לא הצליח לעשות פוקוס על שום דבר (חוץ מזום אין ואאוט)והותיר את הצופה(אותי)עם טעם של סרט מצרי של יום שישי. הצפייה במסך הגדול לא שיפרה ואו הוסיפה כלום ולכן ניתן להמתין לכבלים.

סיוט מיותר לפורטפוליו של סקוסזה זה מתאים. לי זה היה חפירה משוועת ומזויעה. די מהר הבנתי את הפואנטה. ומשלב זה התחיל הסבל. כמה פעמים אפשר לרמוז את אותו הדבר? שום בשורה אין בסרט הזה כנראה לא יחשב בין הראויים לציון של סקוסזה. לא חייבים לראות. אין כל קשר בין יחסי הציבור של הסרט לחווית המצפה לצופה.

סיוט מיותר לפורטפוליו של סקוסזה זה מתאים. לי זה היה חפירה משוועת ומזויעה. די מהר הבנתי את הפואנטה. ומשלב זה התחיל הסבל. כמה פעמים אפשר לרמוז את אותו הדבר? שום בשורה אין בסרט הזה כנראה לא יחשב בין הראויים לציון של סקוסזה. לא חייבים לראות. אין כל קשר בין יחסי הציבור של הסרט לחווית המצפה לצופה.

מה שיותר גרוע מסרט אמריקאי זה צרפתי שחי בסרט אמריקאי. למרות זאת כפרסומת ארוכה לאאודי ולמקדונלדס זה יצא נסבל. אבל לא להגזים. לא יותר מזה. אם זה הסרט היחיד שתראו החודש. אז זה לא זה. אפשר לחכות לכבלים.

מחיר החיים זה עניין של גיאוגרפיה. עג'מי עושה סריקת c.t. לחברה הישראלית והתוצאה אמיתית כואבת ונכונה. מיפו ועד תל שבע ומשכם ועד תל אביב יש חיים בשולי התודעה הישראלית בין גדרה לחדרה. מסתבר שהחיים ברצועת הביטחון של ישראל הפכו לחד מימדיים עד כדי שהסרט עג'מי נראה כמדע בדיוני עבור מרבית שוכני מדינת תל אביב. תודה ליוצרי הסרט שעידנו את המציאות, שכן אם היו טיפה יותר אמינים ומציאותיים, מי היה מאמין. נא לשלב בשיעורי אזרחות והתמצאות. ללא כל קשר לאיכותו הקולנועית ולהנאה הצרופה שבצפייה בסרט, לכו לראות. סרט חובה לכל ישראלי.

אינוויקטוס – בלתי מנוצח שיעור ברגבי ומנהיגות קלינט איסטווד לא מוותר וכופה עלינו ישיבה של 135 דקות עמוסת מסרים מנהיגותיים מלאי השראה. הוא מדבר על השראה ומייצר אותה עד שהצופים מתרגשים (לרגע) מרגבי כאילו שהכירו את המשחק ושיחקו אותו מילדותם. מורגן פרימן נכנס לדמותו של נלסון מנדלה ומרחיב אותה בהתאמה לצורכי התסריט. מנדלה רצה לראות את שתי העמים עם אחד. לא בטוח שזכה לכך במציאות. אבל המטרה היתה ועודנה ראויה והסרט מתמקד ברגע אחד שהדבר היה אפשרי. מנדלה מאמץ אחד מסמלי הפרטהייד (קבוצת הרגבי הלאומית) והופך אותו למשותף ללבנים ולשחורים. הניצחון, הוא משוכנע יביא את השינוי. אולי מנדלה הרגיש עצמו לרגע בלתי מנוצח. אבל המציאות טיפה שונה. בסך הכל הסרט לא גורם לסבל מיוחד למרות אורכו הלא מובן. מועמדות לאוסקרים לא תהיה כאן, אבל כל מי שמתעניין במנהיגות יקבל כאן שיעור באומץ, אמונה והשראה. לא לצפות ליותר מדי.

קליל ולא מצחיק. לצעירים מתחת לגיל שלושים מדובר בהפרעה גריאטרית. הומור וודי אלני כזה וחוצמז'ה לא הרבה. בת זוגתי טענה שנהנתה, אני נרדמתי בשיא וקמתי בכתוביות. אמריקה מזדקנת ומרוחקת. משחק אמיתי ונעים של סטריפ שמצילה את הסרט מהגדרת אסון. לא בטוח נכון לגבי האוטנטיות של הכאילו עירום. חכו לכבלים.

חזק. תמונה אמיתית ומשקפת, הזויה ככל שתהיה מתרבות המערב השוקעת בעצמה תחת עול של רצינות וחשיבות עצמית, הצדק הוא יחסי ותוצאה של מו"מ עם המפרים אותו באופן קבוע ושיטתי. החלום הרטוב, מישהו נפגע ולא מוכן לשתוק. הוא מוותר על הכל כי אין לו יותר מה להפסיד, כל זאת לטובת נקמה חזקה מחוכמת ומחנכת במחיר מופלג. חלום רטוב של רודפי הצדק הלא יחסי. אוטופיה לאנרכיסטים שימצאו הצדקה רבה בסרט הזה לעמדותיהם. מקצועית, הסרט טוב מותח ומרתק. ללא כל אמירה קולנועית מיוחדת או חדשנית, בכל זאת זהו בידור איכותי. שווה, לכו לראות.

שרלוק הולמס לא מת לחיות ולא מה שחשבתם סרט חדש וחדשני חביב למדי. הנסיון להפוך את רוברט דאוני ג'וניור לברוס ויליס לא ממש הצליח ולא ממש אמין. אבל בהחלט שימש רקע לעלילה לא מפתיעה וסוף צפוי. בכל זאת שווה לראות כי הקצב טוב, כמעט לאורך כל הסרט. הסאונד לא רע והתפאורה אותנטית. שימוש בולט בטכנולוגיה חדשה בצילום ועריכה הופך את החוויה הקולנועית לנסבלת ולרגעים אף נעימה. לא בטוח שלילד הזה פיללנו. בכל אופן לא בזבוז זמן, יש סרטים גרועים בהרבה.

זה סרט שמיותר לכתוב עליו ביקורת. במיילא כולם ילכו לראות. אבל בשביל הרקורד אז חשוב לציין כי מדוברבאבן דרך קולנועית. נקודת מפנה טכנולוגית ופריצת דרך קולנועית. כל השאר כמעט לא חשוב. יחד עם זאת היוצרים לא סמכו רק על הפירוטכניקה ויצקו לתוך המעטפת החדשנית תוכן מכובד וראוי שומר על קצב ולא מניח שנייה אחת להסיט מבט מהמסך. השילוב של הטכנולוגיה והרגישות הקולנועית מניח על המסך למשך הרבה (לא יותר מדי) דקות עונג צרוף ורצוף, קומפוזיציה הרמונית כמעט מושלמת. בדיוק בשביל רמת ההתרגשות כזו המציאו את הקולנוע מלכתחילה. אשרינו שזכינו. את המבקרים המקצועיים הסרט הזה חושף לרמתם הנמוכה, חוסר היכולת לפרגן ולהבחין בדבר הבאמת חשוב. יש לקוות שכישלון שלהם ישלח אותם חפש עבודה חדשה.

כמעט כולם מכירים את האנשים הטובים באמצע הדרך. דה נירו מצליח הפעם לגלם את האיש הפשוט שחי חיים פשוטים גידל משפחה ילדים, איבד את אשתו ועכשיו הוא לבד. ילדיו לא רגילים לדבר אתו רק עם אימא. לו תמיד אמרו כולם שהכל בסדר. עכשיו הוא אלמן טרי בפנסיה יוצא למסע גילוי נוגע ללב. לבוא במצב רוח מתאים. דרמה קטנה ונעימה. משאירה טעם טוב. עוד נקודת זכות לדנירו. שחקן מופלא ששווה לראות כל סרט שיעשה.

סוריאה רק שעה אחרי שהסרט נגמר והאוטומט שהוביל אותי החוצה לרכב בלי לשכוח את זוגתי, למצוא את המכונית להתניע ולנסוע הביתה, רק אחרי שעה חזרתי לנשום. לא באופן סדיר, אבל הפכתי להיות מודע לכל נשימה ולקושי שמתלווה אליה. אחרי שצפיתי במאות סרטי שואה בחיי, עברתי מלחמה ועוד כמה דברים קשים בחיי, שלא לדבר על כמה סרטים גרועים באמת, יצאתי מהסרט הזה כאילו זה הסרט הראשון שראיתי בחיי. כבר שנים שלא הצלחתי לראות סרט בלי שימת לב נפרדת לתסריט למשחק למצלמה, תאורה, בימוי ואפילו הבום שבפריים לפעמים. הסרט הזה לקח אותי למחוזות אחרים. סעכרת הרגשות המתחלפת בטרוף מפחד לכעס לתיסכול לזעם ואפילךו שינאה. כן לראשונה בחיי, שנאה. יוקדת. לרגע אחד שנמשך נצח שנאתי אותם בלהט כמו שלא שנאתי מעולם. הפעם לא אתאר מה היה שם. זה לא חשוב. הפעם אצטרף לשאלה מה היה שם? מה גרם לי לרתות לברוח לרצות לקום ולהגיד למישהו להפסיק את הסרט. שמישהו יעצור את זה. אז מה היה שם? האם האוטנטיות מפחידה עד כדי כך? מה הפחיד ושיתק את כל מי שנכח שם בהקרנה? זה יותר מדי קרוב מכדי שלא נהיה מעורבים ולא נמצא קונוטציות ונקודות השקה מאיימות על המציאות שלנו. ולהם אתם רוצים לתת פצצה? הסרט הטוב ביותר מזה שנים. עושה בית ספר לכל הריאלטי בגרוש. סיפור אמיתי שפשוט חייבים.