ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

משחק מצוין, צילום נהדר. מצד שני הכל הולך לפי "החוקים" של סרט אמריקאי - כאילון מראים לנו רק את מה שנרצה לראות, וחוסכים מאיתנו את מה שלא נרצה. הסיפור אמור להיות קשה, אבל הוא מועבר כסיפור שהכל בו מצליח מעל למשוער. עדיין מדובר בסרט טוב.

סרט חביב וקליל. לא עמוק, אך זורם. הסרט סובל מתפירות בעייתיות בתסריט, שפוגעות באמינותו. יש משהו חובבני ולא מלוטש בתסריט.

לפעמים רעיון אחד מבריק יכול לעשות את ההבדל. זהו סרט שמבוסס על רעיון מבריק. המשחק והבימוי עושים את העבודה. עדיף לא להכביר מילים.

בדיוק כמו בסידרה, אין לשפוט את הסרט כמו סרט ריאלי. הדמויות בנויות כמו דמויות קומיקס, והמאפיינים שלהן מקבלים חיזוק מפרק לפרק בסדרה. כמו בקומיקס כך גם בסדרה, חלק מהפאן הוא בדמויות המוקצנות משהו. הסרט דומה לסדרה, אך עם שחקנים אחרים. מה שקצת פוגע בהנאה. הרעיונות יפים - בדיוק כמו בסדרה.

סרט קשה חזק ומדכא. לא יכול להגיד שהוא לא סרט טוב. הוא עשוי היטב. גם לא יכול להגיד שנהניתי. העובדה שכבר בשלבים הראשונים בסרט ברור ששום דבר טוב לא יקרה לדמויות, גם אם הן משלות את עצמן, לא מקלה על הצופה.

סרט קליל כייפי וטוב. משחק מעולה. לא עמוק מדי, אבל הרעיון מאחוריו מוצלח.

סרט טוב אלא אם אתה מדען. הייתי יכול ליהנות מהסרט אלמלא העובדה שצורת העבודה באקדמיה כפי שהיא נראית בסרט הזה, מופרכת כמעט כמו זו של "דוקטור האפבייקד". למעט העניין ה- "פעוט" הזה, הסרט די טוב.

סרט בינוני. סוחט דמעות שממוקד בדיוק בזה. עם כל הטריקים של סוחטי דמעות. משחק סביר.

חששתי קצת שהסרט הוא מאלו שעובדים על גימיק. דמות האוטיסט, והתסבוכת. גם אם היה כאן גימיק, יש בסרט הזה הרבה מעבר לזה. מדובר במשפחה מפורקת שממשיכה להתפרק בעקבות הצורך לטפל בבן/אח אוטיסט. עניין לא פשוט בכלל. בהעדר אמא ואבא מתפרדים האח הקטן שלו לוקח את תפקיד המבוגר האחראי, ועל הדרך - דווקא כשהכל נראה כמו בשלבי התפרקות סופיים, מצליח לשפר גם את מצב שאר המשפחה. סרט טוב מאוד.

סרט שיש בו את כל המרכיבים של סרט אמנותי טוב, וזה בדיוק החסרון הגדול שלו. הוא קר, אכזרי, מנוכר, משדר ריאליזם וגם מוסיף רובד בלשי (לא מקורי במיוחד). אך בניגוד ל- "חיות הדרום הפראי" שגם בו יש מאפייני ניכור, אכזריות וריאליזם, לא מצאתי ב-"קר עד העצם" שום דבר מעבר לזה.

ההתנגשות בין קהילה שהיתה מנותקת מהציויליזציה, והציויליזציה. האסון של הקהילה עקב סערה, הוא וודאי. האוכלוסיה המשכילה מציעה עזרה שיכולה להציל את הקהילה, אבל החשדנות וחוסר האמון לאחר הזנחה של שנים, כל כך גדולים שהקהילה מוותרת על העזרה, מתוך חשדנות וחוסר אמון, ומאבדת את עצמה לדעת. הסרט קשה לצפייה ולא מתאים למי שאינו מורגל במראות קשים. אך הוא עשוי היטב ומטלטל.

סרט מקסים מצחיק ומבריק. לא רק לילדים. יש בו המון מחוות לסרטים אחרים, וזה נותן רובד נוסף לסרט.

הסרט עובד על "נוסחת הקסם" על אדם או קבוצה שמגיעים מאזורי מצוקה ושואף להגיע רחוק ומצליח להתגבר על כל הבעיות והמתחרים בזכות כוח רצון אדיר ולמרות מכשולים שאחד מהם חייב לקרות סמוך לסוף הסרט. יש המון סרטים כאלו, וגם 8 מיילס לא שונה. יחד עם זאת, הסרט מאוד מהנה עבור מי שאוהב את המוסיקה של אמינם או של 50cents. נהניתי בזכות המוסיקה. הסרט לא מתאים למי שלא מתחבר למוסיקה הזאת.

יצירת מופת של וודי אלן. רעיון מבריק של וודי אלן, מאפשר לו להציג תקופות היסטוריות שונות באופן רומנטי ומשעשע. סרט עמוס ברעיונות מבריקים ובאווירה קסומה.

סרט מקורי מאוד. מלא תפניות מעניינות ומקוריות בעלילה. גם אם לפעמים זה בא על חשבון אמינות - עדיין מדובר בסרט טוב מאוד.

סרט בעייתי. יוצר את הרושם כאילו מדובר במשהו מבוסס מדעית, אבל הרבה יותר מדי דברים שם הם מיתוסים או אי הבנות של תובנות מדעיות.

סרט מאוד מהנה מהיר וקצבי. קורטוב בדיוני. עשוי היטב.

סרט יפה מאוד ויזואלית. עלילה שטחית ורדודה.

בימוי ותסריט שמסוגלים להעביר ניואנסים דקים של הנפש האנושית, ובמיוחד נפשן של נשים, 4 נשים משחקות בתפקידים העיקריים בסרט, עוד שתיים (האם והסבתא) גם הן מתוארות במכחול מדויק. אין כאן עלילה עיקרית. יש הרבה סיפורים קטנים שבונים דמויות מורכבות שקל להזדהות איתן, להתרגש ממה שמרגש אותן, להעצב כשהן עצובות, ולהכיר אותן היטב. על הטוב שבחייהן, ועל העבר שלהן שמשפיע עליהן.

סרט איטי. לא מתאים לכל אחד, אבל כמו המציאות של אפגניסטאן - חזק, ויושב על הגבול שבין הסוריאליסטי (הזוי), לתיעודי. יעניין את מי שרוצה להכיר עולם מאוד מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים, מכל בחינה שהיא. יחד עם זה, הכוח של הסרט הוא לא בעלילה, אלא במציאות המתוארת בו.

סרט טוב מאוד. משחק משובח. המוסיקה איננה ממש הסגנון שלי, אך אני מסוגל להינות ממנה. מי שלא אוהב את המוסיקה אך גם לא שונא אותה עדיין יש מכל טוב בסרט עבורו. אם כי אזהרה: יש בסרט קטעים עם אלימות קשה. ההצלחה של להקת הראפ, שהגיעה מקומפטון יצרה קונפליקט גדול. חברי הלהקה רגילים לחוקי הרחוב וכללי ההשרדות של אזורי העוני, מול כנופיות אחרות, ומול שוטרים אלימים וגזעניים (ועדיין, גם חייהם של השוטרים קשים ועבודתם ממש קשה, מסוכנת, ולא מתוגמלת). חברי הלהקה מתעקשים בשיריהם לבעוט בממסד, ולתאר את המציאות באופן הקשה והבוטה ביותר. ברגע שההצלחה מגיעה, הם מוצאים את עצמם בעולם חדש, שבו חוקי הרחוב לא שימושיים. לעולם שבו מטפלים בבעיות בעזרת חוזים מרובי עמודים, ועורכי דין ממולחים. מנהלם האישי שגילה אותם והביא אותם לפרסום, כמו גם בעלי חברת התקליטים, צריכים פתאום גם הם להתמודד עם תרבות כנופיות, (ועם יריבים אלימים) וגם עבורם זהו עולם חדש וזר שאין להם כלים טובים להתמודד עימו.

סרט אמריקאי טיפוסי. מעניין למי שרוצה להכיר חלקים פחות מפורסמים מ- "מלחמת המפרץ 2" אבל העלילה מתפתחת יותר מדי "לפי החוקים" של הוליווד מה שקצת משעמם.

סרט מעולה למי שמתעניין בטהרן של 2009 מנקודת מבט של הצעירים. הסרט עמוס במוסיקת רוק - הסאונד מעט מחתרתי, אבל לא צורם, וזה כמו גם הצילום הלא מלוטש מוסיפים תחושה של "שידור חי" למאורעות. מי שלא אוהנ מוסיקת רוק, עלול שלא להינות. גם אין מה לחפש עלילה מיוחדת. הסרט עוסק יותר בתיאור המציאות המאוד מיוחדת של הצעירים. הסרט עשוי היטב, ומעביר היטב את התחושה שהוא רוצה להעביר, אבל לא מתאים לכל אחד.

מאכזב מאוד. לא מתקרב ברמה לסרטים אחרים של וודי אלן. מוודי אלן אפשר ומותר לצפות להרבה יותר. מסופר על פרופסור לפילוסופיה, משמים ומשועמם, שמהגג בפני תלמידיו המעריצים הגיגים, שגם הוא שמשועמם מחייו מתייחס אליהם כאל זיבולי שכל. האהבה של אחת המרצות כמו גם של אחת התלמידות שלו, תוך שהן מוצאות אותו משום מה כדמות מרתקת, לא מצליחות להפיח רוח חיים בחייו של הפרופסור, וגם לא בסרט, אבל צעד אחד שהוא עושה כן מכניס אקשן לחייו ואמור להכניס מתח לעלילה. מכאן ועד סוף הסרט אני מסוקרן קלות לדעת איזו מהאפשרויות לסיים את הסרט וודי אלן בחר. זה אמור להיות מותח, אבל לא ממש נקשרתי אל הדמויות ולכן לא ממש היה אכפת לי איזו מחמשת האפשרויות לסיים את הסרט וודי אלן בחר. בסופו של דבר הסקרנות הקלה שלי סופקה, וגיליתי איזו מהן וודי אלן בחר. מכיוון שלא נקשרתי רגשית לדמויות לא ממש הייתי מתוח. המשחק טוב, אבל הדמויות לא יצרו אצלי הזדהות רגשית, במידה רבה בגלל שהן נשארו שטוחות, כמו בסיפורים/סרטים קצרים, כשאין בסרט שום דבר חוץ מהעלילה הראשית

אמנם סרט דוקומנטרי, אך יש בו את כל האלמנטים של סרט דרמה משובח. מניפולציות רגשיות, מציאת המקום והאידאולוגיה בתוך מערכת מאוד לא פשוטה ומאוד קרה, יחס בין אנושיות לאידאולוגיה והקרבה הן לכאן והן לכאן. מערכות יחסית מורכבות ובלתי אפשריות. תפניות מפתיעות בעלילה ובאופן תפיסת המציאות, וגם בין לבין תאור של פינה פחות מוכרת במציאות שבה אנו חיים. מי שמחפש את הדוקומנטרי, הספר בהחלט נותן עומק רב נוסף. עדיין סרט משובח.