הוא מגיע הביתה עם שחר, בדיוק כשהיא מוציאה אשפה. היא שואבת אבק בדיוק כשהוא מנסה להירדם. הוא מתחיל לנגן בפסנתר בדיוק כשהיא משכיבה את הילדים לישון. הם גרים בשכנות, אך עולמם נפרד. היא דורין, אחראית התחזוקה בבניין, המנהלת מאבק יומיומי לשרוד כשעל כתפיה בעל לא אכפתי במיוחד וארבעה וחצי ילדים. הוא לואי "התאו", רווק מחוספס-משהו כבן 30, שמשוכנע שראה וחווה כבר הכול.
"להימנע בכל דרך מלהגיע לסרט זה"להימנע בכל דרך מלהגיע לסרט זה!
נכנסתי לסרט כברירת מחדל...נמלטתי מהגשם והקור בעת שהמתנתי לפגישה בהיותי באירופה. נפלתי על סרט רדוד, משעמם ומעצבן.אני מודה נשארתי עד הסוף וחבל.
"מה רצתה המשוררת לומר? לא ממש ברור"מה רצתה המשוררת לומר? לא ממש ברור. אחד הסרטים הכי פחות קוהרנטיים שראיתי מימיי. קטעים שנעים מרמה של אחרון סרטי הבורקס של זאב רווח, לצד הברקות אמיתיות. אבל הסה"כ לא מזהיר. אפילו די גרוע. רק אם ממש, אבל ממש אין לכם מה לעשות.
לפחות החברה היתה מקסימה...
" כפרנקופילית מושבעת רצתי לראות את הסרט כבר בערב הראש..." כפרנקופילית מושבעת רצתי לראות את הסרט כבר בערב הראשון להקרנתו, עם ציפיות לצחוק עד דמע מהשחקנית איזבל ננטי ששיגעה אותי בסרט אמלי כמלצרית המשוגעת - - -והאכזבה היתה רבה !! הסרט ארוך מדי, מייגע ונטול פוקוס כלשהוא.
הסרט נודד בין היחסים של שומרת הבנין עם בעלה, ... המשך ...