לאחר שהתעלפה, הרופאים אמרו לסילבן ביגלאייזן שאמו בת ה-94 תחזיק מעמד עוד ימים ספורים, לא יותר מכך. סילבן לא היסס, לקח מצלמה וברשות אמו החליט לתעד את הזמן המועט שנותר להם ביחד. אבל אמו תמיד הייתה אישה חזקה והיא לא ממהרת להיפרד מהעולם. וכך הימים הפכו לחודשים, מה שאיפשר לצלם את הסרט התיעודי בן 70 הדקות - "עד קצה הזריחה" - המהווה קו-פרודוקציה ישראלית-בלגית שזכתה במקום הראשון השנה בפסטיבל "דוקאביב"."עד קצה הזריחה" הוא סרט דובר צרפתית על אישה מבוגרת בימיה האחרונים. אבל הוא לא ממש סרט על מוות אלא סרט על החיים, בדיוק כמו שאמו של סילבן אינה רוצה לדבר על המוות אלא בעיקר על החיים. לא על כל אדם בערוב ימיו אפשר לצלם סרט ולהפוך אותו למעניין מעבר לגבולות המשפחה. אבל במקרה הזה לסרט אין גבולות. מדובר באישה מצחיקה, שנונה, חכמה ובעלת פילוסופיית חיים בריאה, גם אם לרגעים היא מאבדת את הזיכרון, נתפסת ע"י המצלמה כשהיא מדברת לעצמה או לא זוכרת שסילבן הוא בנה.
פרסומת
הסרט מצולם בשחור-לבן וזה מה שהופך אותו לחד יותר, ממוקד ונטול גירויים שמסיחים את הדעת. השחור-לבן מקנה לסרט מעין הילה רצינית יותר ופחות יומיומית, למרות שהוא די קליל ברובו."עד קצה הזריחה" לא מוגבל רק מבחינת הצבע אלא גם מבחינת המיקום. למעט כמה קטעי מעבר של צילומי נוף, הסרט מצולם כולו בחדרה של אם הבמאי המרותקת למיטתה. המצלמה מתמקדת בפניה, ידיה וקולה הצרוד מעשורים של עישון סיגריות. הקול מלווה את הצופים בין סצנה לסצנה לצד קולו השמח של בנה. לכאורה לפעמים אין קשר בין סצנה אחת לשנייה אבל בסופו של דבר התוצאה שלמה ובוראת עולם קולנועי ייחודי ומרגש.
בחלקו הראשון של הסרט, סילבן נשאר מאחורי המצלמה. בחלקו השני הוא לוקח צעד קדימה ביחד עם הגיטרה שלו ומנגן לאמו שאנסונים. אגב, זה גם בדיוק מה שסילבן עשה עם הקהל לאחר תום הקרנת הבכורה של הסרט. סילבן הוא טיפוס לא פחות מעניין מאמו, הוא מלא שמחת חיים וחיוביות. לאחר הקרנת הסרט, כשנשאל על טיב היחסים עם אמו והאם הם תמיד היו קרובים, הוא אמר שמערכת היחסים שלהם הייתה טעונה ושהוא נהג להאשים אותה בכל מה שהסתבר כלא טוב בחייו.במהלך הצפייה ב"עד קצה הזריחה" אין כל זכר למערכת היחסים הטעונה הזו. הסרט משרטט דיוקן אינטימי של יחסי אימו לחיים ולמוות כמו גם דיוקן מרגש של מערכת היחסים שלה עם בנה. כאשר האווירה העמוקה שהסרט מעניק לצופה היא של חום ותום. כמו אותם רגעים מקסימים בהם האם נתפסת מגיבה בחיוך כמו ילדה קטנה."עד קצה הזריחה" הוא סרט מרגש, מעניין, מצחיק, משעשע ואופטימי. הסרט נותן הרבה כבוד לזיקנה. קל מאוד להיסחף לתוכו ולמרות שאין בו שום דבר מורכב או קיצוני הוא מרתק את הצופה אליו ומעניק לצופים חומר לדיונים פילוסופיים על החיים ועל המוות עמוק אל תוך הלילה.
סרט עדין, נוגע ללב, על הניסיון של הבן לשמר רגעי חסד, הנאה, ומודעות שנותרו להם יחד.
צילום מדהים, מוזיקה נעימה,
הצופה מטלטל בין צחוק לעצב, הדמעות זולגות בשני המקרים.
נפלא.
"דיוקן אינטימי"
עד קצה הזריחה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות