אבירם כץ: ביקורת סדרה

"אבירם כץ", הסדרה של היוצרת והתסריטאית דנה מודן ואיתן צור הבמאי שעלתה בכאן 11 היא קומדיית מתח ספרותית. ככזאת, היא משתעשעת במשחקים בין בדיון למציאות, ספרות וחיים. זהו סיפורו של אבירם כץ (יחזקאל לזרוב, "אננדה"), סופר במשבר כתיבה, שמקבל בדיוק ברגע המתאים סיפור שכתב השכן שלו, פרופסור גואטה, רופא בפנסיה (ששון גבאי, "ביקור התזמורת").

הסופר המיואש שניצב מול דדליין ובלי מילה כתובה אחת, מתפתה לגנוב את הסיפור ולהציג אותו כשלו. אך מסתבר במהרה, שבין הבדיון למציאות לא מפריד דבר. הדמות בסיפור היא רופאה, ד"ר רומנו (מיטל רז/הגר בן אשר),שנעלמת. הסופר מוצא עצמו בתפקיד החשוד העיקרי. הוא ניצב בפני צמד השוטרים לינדה (היוצרת עצמה, דנה מודן, "פלורנטין"), ואלי (יניב ביטון, "היהודים באים") ונדרש להגן על עצמו ולגלות את פתרון התעלומה דרך הסיפור שכתב שכנו.

ביקום שבנתה דנה מודן, כמעט כל דמות היא סופר או סופרת בפוטנציה וכולם מצויים באמצע כתיבת ספר, שניים או שבעה. יש כאן גם עקיצה לגרפומניה השלטת בחברה הישראלית, הידועה במספר שיא של ספרים היוצאים בה לאור כל שנה. יחד עם זאת, מכירה הסדרה בצורך האנושי הבסיסי לספר סיפור, את הסיפור "שלך", שהופך עם כתיבתו לסיפור "שלנו", של האנושות.

מודן משלבת בסדרה הופעות אורח רבות, כהשלמה להופעתה שלה, שקורצות לעולם שמחוץ לסדרה. כך למשל, מופיע בנה של מודן לשברירי שניות. ערן קולירין, הבמאי המוערך של "ביקור התזמורת", סרט שגם בו כיכב ששון גבאי, מופיע כמוכר בפיצוציה. דפנה לוין, במאית ותסריטאית ("מיגל"), מופיעה בתפקיד עורכת המוסף המעוניינת לפרסם את הסיפור של אבירם כץ. לי גילת, תסריטאית, במאית ועורכת ("הקפות") מופיעה כאחות הראשית בבית החולים שבו מאושפז פרופסור גואטה, ועוד רבים, כולל אבירם כץ, מנהל מסעדת "הבסטה" וההשראה לשם הסדרה. כך שגם שם הסדרה הוא שם של אדם אמיתי, מחוץ לבדיון, ובקשר הדוק לעולמה התל אביבי מאוד של היוצרת. יש כאן גם דיון משועשע בדמות הסופר כ"סלב" ישראלי, שצריך לתחזק את מעמדו על ידי כתיבת רבי מכר, אך גם נאלץ להשלים הכנסה בהרצאות בבתי אבות. הבדיחה החוזרת בסדרה היא מספר הפעמים בהם משובש שמו של הסופר על ידי אנשים שהוא פוגש, גם קוראים "נאמנים". אפילו שמו של הסופר אינו באמת שלו. שמו הטוב שאותו הוא מכתים בכך שגונב סיפור של מישהו אחר, גם הוא חלק מהסיפור ומניע מרכזי בעלילה. אבל הסדרה מעלה את השאלה האם מה שחשוב הוא הסופר או החיים העצמאיים של הסיפור. הרי גם על שייקספיר יש שטענו שלא הוא שכתב את המחזות שהביאו לו תהילת עולם. אולי השם אינו באמת חשוב. היצירה כן. כפי שכתוב ב"רומיאו ויוליה": ריחו של ורד, בכל שם אחר, יהיה מתוק.

כל פרק מסתיים בצורה מקורית מאד על ידי דפדוף בספר עם עטיפה פיקטיבית שלכאורה כתב הסופר אבירם כץ. דפיו הם של ספר אחר, אמיתי, קלאסיקה ספרותית שמתכתבת באופן מסוים עם הנושאים שעוסק בהם הפרק. כך למשל, בפרק השני הספר נקרא ""Waiting for the Wolf תרגום שם הספר שהופיע בפרק הראשון בסדרה, "זאב בדלת". בתוכו מתחבא הספר האלגורי הידוע של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שעוסק ביחסי כוח בין בעלי חיים שהם משל לאנשים. בצירוף עם הזאב בשם הספר הפיקטיבי, יש כאן קשר ברור לסיפור הניצול וההתעללות שעברה דמות מידי בן זוגה, שאף נושא על גופו קעקוע של חמור, אך הוא יותר זאב טורף.

בפרק השביעי, שם הספר הפיקטיבי הוא "רצוני האחרון" ובתוכו "הקומדיה האלוהית" של דנטה אלגיירי. מהו רצונו האחרון של פרופסור גואטה היא השאלה הנשאלת בסדרה והמסע לגיהינום שמתאר דנטה גם הוא מתכתב עם מסעות ייסורים שעוברות הדמויות כאן עד לגאולה. הספר הפיקטיבי החותם את הסדרה הוא "קורבן ראוי", הספר שאבירם כץ הוציא שהוא בעצם הספר של גואטה. מעשה ההקרבה שבסדרה הוא אחד מההקשרים האפשריים. הספר החבוי בתוכו הוא "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ווילד, אחת מהיצירות הספרותיות הידועות ביותר העוסקות ביחסים בין החיים לאמנות, נושא שהסדרה סובבת סביבו.

הסצנה היפה החותמת את הסדרה ומתרחשת בשבוע הספר, ממשיכה את המשחק הספרותי הזה. מופיעים ספרים פיקטיביים מפתיעים: "לילה בתחנה", "האחים אברמוב" , שאולי יוצא תחת שם מפורסם כדי לצבור קהל. ולסיום, אשר קרביץ עם "לכתוב כמו אלוהים", הספר עליו מבוססת הסדרה. זה סיום יפה התואם את רוח הסדרה שבה "כולם סופרים" וכולם מספרים את סיפור חייהם לעולם שלא מפסיק להקשיב.