פינוקיו: ביקורת סרט דיסני+

אולפני דיסני ממשיכים ב"מסורת" העיבודים החדשים לקלאסיקות האנימציה העל-זמניות שלהם לסרטי לייב אקשן (שחוץ מלכבס עוד כסף אין באמת סיבה טובה לכך) והפעם הגיע תורו של ילד העץ המפורסם. "פינוקיו" החדש מגיע היישר למסכי הטלוויזיה ומדלג על הבכורה בקולנוע (האם זהו סימן מטרים לתחילתו של סוף עידן? ימים יגידו). יותר משמונים שנה חלפו מאז שהקלאסיקה הקסומה שהונפשה בטכניקת דו-ממד של דיסני עלתה על המסכים ונחשבה כבר באותם ימים כיצירה מופלאה ומעוררת מחלוקת בהיותה אפלה וספק אם מתאימה לילדים.

לעיבוד החדש, דיסני בחרו בבמאי המוערך רוברט זמקיס שביים שלל להיטים שוברי קופות לכל המשפחה ביניהם "בחזרה לעתיד" ו"מי הפליל את רוג'ר ראביט". הוא בחר לביים גרסה לא פחות אפלה מקודמתה, אם לא יותר. עדות לכך היה קהל הילדים שנכח בהקרנה המיוחדת שנערכה לכבוד צאת הסרט שהגיב לא פעם בבעתה ובצרחות בסצנות מסוימות שהיו אפלות, קודרות ומבעיתות דוגמת מראה השדים חסרי הפנים והגוף ב"אי התענוגות" שעסקו במלאכת לכידת הילדים שהפכו לחמורים או כאשר מפלצת הים המכונה "מונסטרו" הגיחה במרדף פראי וחסר מעצורים אחר פינוקיו וג'פטו כשהם נסים מפניה לעבר החוף.

[*]

יחד עם זאת, היו גם לא מעט רגעי צחוק וקסם עבור הילדים (וגם למבוגרים, שזכו אף לקריצה מרגשת בדמות שעוני הקוקייה של ג'פטו אשר שילבו חלק מהקאנון של סרטי דיסני). ניתן היה להבחין שהקהל נהנה בעיקר מן הסצנות והדיאלוגים ששוחזרו כמעט אחד לאחד מן המקור וכאן נשאלת שאלת השאלות – האם באמת יש צורך בעוד גרסה של אותו הסרט? התשובה לכך תהיה תלויה בגיל הנשאל. נקודה לחיוב שראוי לציינה היא דמותו של ג'פטו בגילומו של טום הנקס שנכנס לנעליו של הנגר האהוב. הנקס שיתף פעולה עם זמקיס לאורך השנים במספר פרויקטים משותפים ("פורסט גאמפ", "להתחיל מחדש", "רכבת לקוטב") ונדמה כי הם גדלו והתבגרו יחד. ניכר שהיכולת התסריטאית של זמקיס להנגיש את ההיסטוריה העצובה של ג'פטו בגרסה החדשה, אשר מובילה אותו ליצור את פינוקיו (פרט שנעדר מן הסרט המקורי), בשילוב יכולות המשחק המרגשות של הנקס – נותנות את התוצאה של ג'פטו שובה לב, אהוב ומרגש. גם הבחירה בסוף שונה מן המקור היא אמיצה (ואף מוצדקת מבחינה הגיונית), מתקבלת על הדעת ומרגשת לא פחות.

ניכר כי בדיסני הקפידו ביתר שאת על כך כדי לרתק את קהל הצופים ולסחוף אותם אל עבר נופיה הציוריים של איטליה בשילוב הנוף האורבני הקלאסי המוכר כל כך מסרטיו הקלאסיים של דיסני ולעושר הפסיכדלי המהפנט שעולה מתוך פארקי השעשועים של ממלכת הקסם אך חרף כל האמור לעיל, הקסם בסרט הזה לוקה בחסר. הנקודה הצורמת ביותר היא שאנימציית ה-CGI כמעט והשתלטה על המסך בכל פרמטר אפשרי שגרעה מן הקסם של הסרט המקורי. למעשה, זהו יותר סרט בתלת ממד מאשר סרט בלייב אקשן. פינוקיו, ג'ימיני הצרצר, פיגארו, קליאו, ג'ון הישר, גדעון החתול – כולם יחד הונפשו באנימציית תלת ממד שלא עושה חסד עם המקור ושילובם בסרט עם שחקנים חיים יוצר בן כלאיים לא טבעי בלשון המעטה. הבעות הפנים של חלק מהדמויות המונפשות ובראשן פינוקיו, הרגישו לעיתים חסרות נשמה ונוקשות לעומת הגרסה המקורית.

נוספת לכך גם הפיכת הסרט למיוזיקל עם שירים חדשים סרי טעם שלא היה בהם צורך ותוספת מיותרת של דמויות חדשות (לוריין בראקו בקולה של סופיה השחף ולוק אוונס בתפקיד העגלון הצנום), שנועדו אך ורק כדי לקדם את מהלך העלילה. "פינוקיו" של 2022 לא בא לחדש (כמעט) דבר, ומוטב היה ולו היה נשאר תלוי על חוטי העבר המפואר של הסרט המקורי. עם זאת למי שבכל זאת יבחר לצפות בגרסה החדשה מובטחת הנאה ולא מעט רגעים של צחוק והתרגשות.

הסרט "פינוקיו" זמין לצפייה בדיסני+. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן