נכנסתי לסרטו הדוקומנטארי החדש של היוצר דן קציר עייף אחרי עוד יום עבודה מפרך, אבל בערך אחרי שתי דקות הצליח הסרט להעיר אותי ומצאתי עצמי מרותק מול איזו גברת מבוגרת מלאת חן המנסה יחד עם כמה חברים לנהל בניו יורק המושלגת את קרב המאסף של התיאטרון היידי.לרוב הישראלים היידיש היא עוד זיכרון נשכח לגלות ולימים שבמקום מדינה היו לאבותינו ערי גטאות בארצות רחוקות. במקרה של האישה המופלאה ציפורה שייזמן היידיש הוא כל תכליתה בחייה במיוחד בערוב ימיה. הסרט מתאר ברגש ובחן את מאבקה של ציפורה על המשך קיומו של התיאטרון היידי האחרון בניו יורק, מאבק שמסמל בעצם את מאבקו של עולם הולך ונעלם (התרבות ושפת היידיש במקרה זה) בגלגלי הקדמה המאיימים להכחידה.
פרסומת
קציר שהתוודע לציפורה במקרה, זיהה את הפוטנציאל האנושי הרב הקיים בסיפור חייה והחליט לתעד אותה לתקופת חג החנוכה לקראת סוף שנת 2000. לא צפיתי בסרטו הקודם של קציר "יצאתי לחפש אהבה תיכף אשוב" אך על סמך "אישה אגדה" ניתן לומר כי הוא עומד במשימה התיעודית שלקח על עצמו בכבוד ומצטרף לשורה ארוכה ומכובדת של יוצרי תעודה ישראלים כתומר היימן ואורנה בן דור.אחד המבחנים ליוצר תיעודי הוא יכולתו לתפוס את המציאות כמו שהיא ולא חלילה להשפיע עליה. קציר, למרות שהוא משתתף באופן פעיל בסרט ושואל את גיבוריו שאלות רבות, מצליח להישאר "מחוץ לתמונה" ונותן לקולות ולמראות לשטוף אותנו הצופים בטבעיות ובאלגנטיות. הסצנה שבה מספרת ציפורה על בעלה שנפטר ומזווית עינה מתגלגלת לה דמעה במורד הלחי היא רגע קולנועי קסום ומרגש שרק בשבילו שווה ללכת ולראות את הסרט מחמם הלב הזה. גם המפגש עם נשיא ארגון שחקני היידיש - שלא זוכר את שמו של הנשיא קנדי - הוא פנינה קולנועית של ממש.
פס הקול - שלפעמים נשמע וודי אלני ג'אזי אופייני ולפעמים קורע לב בצלילי ניגון יידיש עתיק - תפור על הסרט ככפפה ליד. קשה להישאר אדיש לציפורה הנאבקת בשלג הכבד בדרך להצגה-כשברקע איזה "אידישא מאמה" מתנגן לו.קציר מחלק את סרטו לשמונה מערכות, ממש כמו שמונת ימי חג החנוכה, החל בעת תצלום הסרט. כל יום שעובר הוא מאבק לחיים ולמוות של אנשי התיאטרון היידי ולפתע סרט תיעודי על כמה אנשים מבוגרים הופך למול עיני הצופה לסרט מתח. האם יצליח התיאטרון היידי לשרוד? האם הזקנה תכריע את ציפורה לפני תום המאבק? האם יש בכלל עתיד בעולמנו הקפיטליסטי והאכזר לעולם הישן ולערכיו?סרט תיעודי טוב הוא סרט המצליח לחשוף למול עינינו את המציאות כמו שהיא. סרט תיעודי טוב מאוד הוא כזה שהמציאות שהוא מתאר נשארת איתנו הרבה אחרי שהמסך עלה והאורות נדלקו. אותי רדף המראה של גיבורת הסרט הנלחמת בעוז בגורלה בלתי נמנע – בשלג, באולם ההצגות ובביתה הצנוע וכל זה בא להגיד שהסרט "אישה אגדה" הוא יצירה ראויה ביותר ואחד הסרטים הטובים ביותר שתמצאו היום בעיר.
סרט מרגש עשוי בטעם,מעניין למרות שהוא תעודי מרתק עד סופו. לרגישים שבנינו אף מזיל דמעות.יש בו הכל חוש הומור מתח ודרמה. אני מאוד נהנתי שווה וחשובאולי זה סרט שיגרום בהצלחתו להמשך התרבות ההיידיש. לו יהי......אני עצמי מבית שההוים דיברו אהידייש כדי שלא נבין.....וחבל.
סרט מרגש, עשוי בעדינות ורגישות. סרט על אישה מלאת כוחות ושמחת חיים. סרט מלא בעצב ורוך על תרבות נכחדת ועל זקנים צעירים ברוחם. מומלץ בחום, לכל מי שמתגעגע לסבתא שלו.
""
אישה אגדה תיאטרון היידיש - סיפור אהבה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות