סוס פרא תשע ביקורת סרט

הקולנוען והמחזאי האירי-בריטי מרטין מקדונה קנה את מעמדו כאחד המוחות השנונים, האכזריים והמוערכים ביותר בתרבות העכשווית הודות לשילוב נדיר בין קומדיה שחורה כפחם לבין טרגדיה אנושית כואבת. התסריטים שלו מציגים עולם שבו הומור מקאברי ודיאלוגים מושחזים משמשים כלי להתמודדות עם אלימות, ייאוש ובידוד קיומי. סרטיו "ברוז''", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ו"רוחות אינישרין", ביססו שפה קולנועית ייחודית המושתתת על דמויות פגומות, מוסר אפור ודיאלוגים קצביים, תיאטרליים כמעט, הנטענים באנרגיה מתפרצת. יצירתו של מקדונה אינה חוששת להתעמת עם שאלות כבדות משקל של אשמה, מחילה וחיפוש אחר משמעות בתוך עולם אדיש ואכזרי. היכולת המופלאה שלו לאזן בין צחוק משחרר לרגעים של שיברון לב מזכך, הפכה אותו ליקיר המבקרים ולחביב הקהל, תוך שהוא נע ברגישות ובחוצפה בין האבסורד הקיומי, פוליטיקה ודרמה פילוסופית נוקבת ובלתי נשכחת. בסרטו החדש, "סוס פרא תשע", ממשיך מקדונה לשכלל את החומרים והתמות המוכרות שליוו את כל הקריירה המפוארת שלו, אך אף שמרבית העלילה מתרחשת באתר אקזוטי הסרט זוכה למעטפה פסימיסטית אף יותר. גם הפעם ניצבים במרכז העלילה גברים גלמודים, חבולים וקשי יום, המתמודדים עם תוצאות הרסניות של גילויי אלימות ופשעי עבר שאינם מרפים. השפה הקולנועית השנונה של מקדונה נוכחת כאן במלוא עוזה: הדיאלוגים המהירים, ההומור האפל שמגיח דווקא ברגעים הקודרים ביותר, והיכולת להביט בדמויות מעוותות מוסרית בחמלה ואמפתיה עמוקה. עם זאת, להבדיל מסרטיו הקודמים שהתמקדו בעיקר במערכות יחסים אישיות סגורות, "סוס פרא תשע" מוסיף נדבך פוליטי יותר. הסרט מתבונן בסכנות שבכוח שלטוני בלתי מבוקר ומפנה אצבע מאשימה כלפי מנגנוני כוח מדיניים רחבים שמנצלים ומפקירים את האזרח הקטן. מקדונה מצליח לשמור על ה-DNA האומנותי המוכר והאהוב שלו גם בתוך בכתיבת סאטירה אנטי-פשיסטית ואנטי-ממסדית ישירה, תוך הרחבת היריעה לכדי משל קיומי רחב, סוחף ובעל משקל סגולי רב. עלילת הסרט מגוללת את סיפורם של שני סוכני CIA אמריקאים ותיקים ומתוסכלים. כריס (ג'ון מלקוביץ') הוא סוכן ותיק לקראת סוף שנות ה-70 לחייו הגוסס מסרטן. לי (סם רוקוול) הוא שותפו וחברו היחיד. השניים מוצבים בצ'ילה של שנות ה-70 ותחת מעטה של שגרה מקצועית שוחקת מחליטים לצאת לחופשה באיי פסחא המבודדים. מה שהיה אמור להיות מפלט רגוע מטראומות העבר ומעבודת הריגול הצינית, הופך במהרה למלכודת דבש מוזרה. האי המבודד, על פסלי המואי המסתוריים הבוקעים מכל פינה, מעמת אותם לא רק עם העבר מלא החטאים והפשעים של שניהם, עם המציאות הפוליטית הרקובה והאלימה של תקופתם, אלא גם זה עם זה. בין דיאלוגים שנונים, אלכוהול, פרנויה הולכת וגוברת ומפגש עם שתי סטודנטיות מקומיות, החופשה הופכת למסע קיומי מורכב. מקדונה משתמש בעלילה כאבן בוחן כדי לעסוק במעורבות הפוליטית של ארצות המערב בארצות זרות, במחיר האשמה האישית של מי שמשרתים את המערכת ובניסיון הנואש למצוא אנושיות, חברות ונחמה בתוך עולם אכזרי נטול תקווה.את הצמד המוביל מגלמים ברגישות ובכישרון נדיר ג'ון מלקוביץ' וסם רוקוול, שמספקים כאן תצוגת משחק מרהיבה, מצחיקה ונוגעת ללב. מלקוביץ', בחזרה מענגת לשיא כושרו המשחקי, מביא אל המסך עומק דרמטי, עייפות קיומית ואירוניה מושחזת שמפליאה לתפוס את הטון הייחודי של הסרט. אחרי הזכיה של מלקוביץ' בפרס השחקן בוונציה רבים כבר מנבאים לו מועמדות ואולי אף זכייה ראשונה באוסקר. מנגד, רוקוול, שזהו שיתוף פעולה שלישי שלו עם מקדונה, מפגין שוב אנרגיה מחשמלת, פראית ומלאת פגיעות. הכימיה בין השניים פשוט יוצאת מן הכלל; הם מנווטים בקלות מרשימה בן רגעים של קומדיה מטורפת לבין סצנות דרמטיות חזקות הטעונות בכאב. השילוב בין האיפוק המאופק וחוכמת החיים הממזרית של מלקוביץ' לבין האקסצנטריות התוססת של רוקוול מעניק לסרט את ליבו הפועם. הכימיה המושלמת של שני השחקנים המעולים הללו, מעמיקה את התבוננותו של הסרט בחברות גברית מורכבת, סדוקה ואמיצה, ומהווה סיבה מרכזית לכך שהיצירה הזו עובדת בצורה כה עוצמתית. לצד הזוג המוביל, הסרט נהנה מגלריית שחקני משנה מפוארת שמעשירה את הטווח הססגוני של הדמויות הבלתי נשכחות. סטיב בושמי כראש הדסק של ה-CIA בצ'ילה נהדר ומביא עמו את הנימה הנוירוטית והאבסורדית המוכרת שלו לשיאים חדשים, בעוד פרקר פוזי בשתי סצנות קצרות מצליחה לספק הופעה קומית היסטרית כריזמטית, חדה ומלאת נוכחות כובשת. טום ווייטס בסצנה אחת מרגשת וכובשת לב מוסיף אלמנט מיתי ופואטי לקנבס העלילתי בעזרת קולו הצרוד והייחודי. לצידם ראויות לציון מיוחד שתי השחקניות הלטינו-אמריקאיות המצוינות, מריאנה די חירולמו (הזכורה כ"אמה" בסרטו המרהיב של פאבלו לארין) ואיילין סאלאס; השתיים מביאות אל המסך עומק רגשי, ואיזון נשי פמיניסטי חיוני לעולם הגברי והאלים שיוצר מקדונה. כל אחד משחקני המשנה מקבל מרחב נשימה מדויק להבריק בו, והשילוב בין הוותיקים המנוסים לבין הכישרונות הצעירים יוצר מארג משחקי קבוצתי עשיר, מורכב ומלא נפח שתורם רבות למורכבות התמטית של הסרט.הסרט אינו חסין מליקויים, וקיימים בו אלמנטים מסוימים שאינם עובדים באופן מושלם. כמו סרטים רבים בשנים האחרונות גם הסרט הזה סובל מאורך יתר קל ומקצב לא אחיד במערכה השנייה, שבה העלילה נתקעת לעתים בדיאלוגים ממושכים מדי. מקדונה נוטה להארכות פילוסופיות ופוליטיות, מה שגורם לסרט להתפזר ופוגע במתח שנבנה לאורכו. יש תחושה של האכלה בכפית - המסרים האנטי-פשיסטים מועברים בצורה ישירה ובוטה, כמעט כמו הטפה, מה שמנטרל את העידון והתחכום שכן נוכח במונולוגים ודיאלוגים אחרים בסרט. התסריט היה יכול להרוויח מעריכה קפדנית, מהודקת ומצומצמת יותר. על אף הקשיים השונים לחבר בין כל סגנונות הכתיבה השונים בתוך התסריט, הסרט עצמו מצליח לדייק את הניואנסים בין סאטירה פוליטית נוקבת לבין דרמה אינטימית ואישית וגם אם זה לא תמיד עולה יפה, יש תחושה שיתרונותיו עולים על חסרונותיו."סוס פרא תשע" הוא יצירה קודרת ונואשת שאינה חוששת להתבונן במוות ובסופיות הקיום בעיניים פקוחות. מקדונה מציע כאן מבט פסימי ואפילו בלתי מתפשר על הטבע האנושי ועל יכולתן של מערכות כוח להרוס את נפש האדם. עם זאת, מתחת לשכבות של אלימות, ייאוש וקדרות, הסרט אינו קורא לכניעה או להרמת ידיים פסיבית. להפך, ההומור הפרוע והדגש על חברות, נאמנות ואנושיות בסיסית מהווים קריאה חמה ואמיצה למאבק רוחני מתמיד כנגד העריצות והחידלון. הסרט מציע נחמה קטנה אך עוצמתית: גם כשסוף המשחק ידוע מראש והמוות ממתין מעבר לפינה, עצם הנכונות להילחם, לאהוב ולאבד את השפיות ביחד הוא הניצחון האמיתי. זהו סרט חזק המציע מסלול חדש לצופים שלו, ומבסס את מרטין מקדונה כאחד הקולות החשובים, המרגשים והאמיצים בקולנוע העולמי כיום.