פרחים שבורים

Broken Flowers בחור שאינו מצליח להתמיד במערכות יחסים,נזרק על ידי חברתו האחרונה,מקבל בדואר מכתב ורוד המודיע לו כי לפני 19 שנים נולד לו בן,הוא מחליט לצאת למסע חיפושים בעקבות הבן והאם המסתורית...ביל מאריי משחק טוב ומודא שגם צחקתי פעמיים בסרט אבל בגדול הסרט הזה פשוט היה משעמם.

סרט סתמי. הקצב של הסרט איטי להחריד ומרדים. ברור שהסטטיות של הסרט באה לבטא את האפרוריות בחיים הריקניים והעצובים של הגיבור. אך עדיין אין הצדקה להקדיש לכך כל דקה (ארוכה) מהסרט. העלילה איננה ממריאה ומתפתחת לשום דבר משמעותי או לכזה שיכול לפתות את הצופה להישאר עירני. הביקורת של האתר מהללת בעיקר את המשחק של מארי, אך גם אם נסכים שהשחקן הטוב הזה נותן כאן תפקיד אופי בינוני פלוס, עדיין הבימוי של הסרט מדרדר אותו יותר מדי בכדי שיכולת המשחק של מארי (וגם של האחרים) יוכלו לפצות על כך. בדיעבד, אני מופתע ששרדתי את הסרט עד סופו אך בראייה לאחור אני יכול לחשוב על לא מעט דברים שיכולתי לעשות בזמן הזה במקום . . .

סרט על הפנים. אין עלילה. אין דמויות מעניינות ואין וף מעניין . שעמום מוחלט.

סרט מסע קטן ומקסים. מי שמצפה לסרט הוליוודי קיטשי שבו הגיבור מקבל את כל התשובות לשאלות שהוא שואל, מוטב לו להתרחק. אבל מי שמוכן להשקיע קצת יותר יקבל דרמה קומית מצחיקה ומרירה כאחד, איטית מחד אבל כנה ואמיתית. ג'ים ג'ארמוש חוזר ובגדול - זאת אומרת בסרט קטן אינטימי ורגיש. ביל מאריי וג'פרי ראש נהדרים בתפקידים הראשיים. היה מגיע להם לפחות מועמדות לאוסקר.

סרט נפלא. מרתק כבר מהרגע הראשון. ביל מאריי, טוב נו, לא ציפיתי שיעבוד יותר מידי בסרט הזה. הבימוי מזכיר מאוד את אבודים בטוקיו, מומלץ.

תמצית הסרט היא לא כמה םיטות עברת,מה נותר ואיזה טעם. הדון ג'ואן הגיבור מנסה בסוף חייו למצוא את פירות אהבתו, קשר דם,לא משהו חולף אלא רגש אמיתי.

כשקראתי את התגובות כאן לא חשבתי שזה גרוע עד כדי כך אבל הייתי היום בסרט והוא פשוט זווווועעעעהההה לא ללכת גועל נפש של סרט ממש מטומטם איטי ולא זז ולא מובן ובלי סוף בקיצר הסרט הכי גרוע שראיתי בחיי

אם אתה ילד נבוב בן 17, שחושב שאמריקן פאי וסרטים מהסוג הזה הם פיסגת היצירה - אז נכון, סביר להניח שזה חרא של סרט בעיניך. אבל אם אתה בנאדם בוגר, חושב, ויודע משהו על העולם, על אנשים, מערכות יחסים, פחדים קיומיים ובכלל - מסוג האנשים שיודעים להעריך קולנוע איכותי עם אמירה אמיתית - זה סרט נפלא, ומומלץ בחום. גם הפסקול מהמם. רוצו לראות.

בשתי מילים: שיא השעמום. כמו סרטו הקודם של מוריי (אבודים בטוקיו), הסרט משעמם, ללא כל התפתחות מעניינת, ללא מסר מסויים. סתם סרט שמתנהל בקצב איטי ומשעמם. ממש לא ברור לי איך הוא קיבל חמישה כוכבים ואיך קיטלגו אותו כקומדיה.

אני בתור חובב קולנוע מושבע סבלתי בסרט הזה כמו שלא סבלתי בחיים! סרט גרוע ביותר ולא מומלץ ללכת אליו!

קשה להבין מדוע מסווג הסרט כ"קומדיה". מכאן, אולי, נובעת אכזבת צופים שמצפים לקומדיה במובנה הקלאסי. "פרחים שבורים" הוא סרט של חשבון נפש, לעתים נוקב ואכזרי.מאריי מצליח להעביר בכשרון רב, את הבדידות שבה הוא נתון, למרות היותו "דון ז'ואן". קצב הסרט נכון, גם הליהוק ועצם אי-המצאותה של תשובה חותכת בסופו- משאירים לצופה את כל קשת הניחושים האפשרית (או לא...). סרט מהנה.

סרט משעמם ומדכא. לא קומדיה ואפילו לא מעניין. הסרט מתבסס על פניו הריקות מרגש של ביל מארי ואנחנו אמורים לנחש את מחשבותיו?. מוצג שכשיר אבל מסתובב בטרנינג, מוצג כדוןז'ואן אבל יבש כמו צנון, מחפש את אם בנו שאינו מאמין בו אבל בעצם השכן דוחף אותו... סתם סרט, חבל על הזמן (באמת, לא כביטוי)

המשחק מצויין. סרט המציג סיטואציה מעניינת ומעוררת הזדהות (ראו עלילה). המבט הפנימי הריגשי של הדמויות ובמיוחד הגיבור - מאוד אנמי ושטחי. אין דינמיות והתפתחות. המצבים אליהם נקלע הגיבור מעמידים אותו במצב שהוא חייב לנסות לחקור את החיים שלו והבחירות שלו. הוא אכן יוצא למסע חיצוני אך בתוך תוכו לא נראה שעובר שינוי כלשהו. מתוך העלילה נבנות סיטואציות מעניינות אך הן לא מצדיקות סרט שלם שאפילו לא מוביל אותנו לסיום מוחלט. מי שהעלילה מדברת אליו - ימצא עניין.

את הסרט העצוב הזה יאהבו צופים שלא נרתעים ממצבים עמומים. יש בסרט הזה יותר שאלות מאשר תשובות וככזה הוא מעורר מחשבה ורגש מסוג מאוד מסוים. בעיני התמונה שמסבירה יותר מכל את הסרט היא השיחה הקצרה בין הנער ובין האיש כשהנער מבקש תובנה פילוסופית והאיש משיב העבר מת, העתיד מעורפל ולכן הדבר היחיד שקיים בעולם הוא ההווה. לתובנה הזו הוא הגיע לאחר שהשלים את מסעו הכושל לעברו לאחר שהבין ששום עתיד לא יצמח מפרחי העבר שנבלו ונשברו ואז, כשהמצלמה תוחמת אותו במעגל חונק של 360 מעלות כל שנשאר לו הוא ההווה הקר המנוכר הבודד וחסר התוחלת.

למרות צוות השחקנים המצוין - ביל מוריי מעביר אף את מחשבותיו כאילו מבלי לשחק כלל, שרון סטון היא פלא טבע אשר רק מעוררת יותר תשוקה עם השנים, כל השאר מצוינים - הסרט פשוט משעמם. ויכוח גדול הוא האם אמנות נחשבת לטובה, מעבירת מסר גפ אם היא משעממת או בלתי מובנת. לדעתי, המבקר זכאי לעניין. אם די לכם ב"מסביב", לכו. אחרת...

עם כל הקרדיט שיש לי לג'ים ג'רמוש, הסרט פשוט לא טוב. מלבד כמה נגיעות קומיות סרקסטיות לא הצלחתי למצוא נקודת אור אחת כדי להגיד משהו טוב על הסרט. הדמות של מאריי שטוחה וחסרת עומק, מבחינה קולנועית המסע שלו הוא עקר, מבחינתי הוא סיים אותו כפי שהתחיל אותו. אין שום הזדהות איתו ואתה לא לומד עליו כלום דרך הנשים הרבות שהיו בחייו. מעניין אם הסרט היה מקבל ביקורות כפי שקיבל אם במאי אלמוני היה חתום עליו. אכזבה צורבת.

אני ממש מחכה לרגע בו יקום מבקר אמיץ אחד ויאמר את האמת על הסרט: זהו סרט רע והוא לא יהפוך להיות סרט טוב רק בגלל שג'ים ג'רמוש ביים אותו או בגלל שיש ראיון אתו ב"גלריה" של "הארץ". פרחים שבורים הוא סרט מסע ללא מסע, ללא דרך, ללא הוויה. מרוב רבדים אובד הקשר עם המסך כבר אחרי עשרים דקות. הסוגיות שעולות במהלכו הן טרחניות, מייגעות ולא ממש בא לבחון אותן.לא מאמינים? לכו לראות. כשישעמם גם לכם תסתכלו על התרגילים המשונים של השכנים שלכם במטרה להשאר ערים או שתאזינו לצחוקים המאולצים שלהם. המלך הוא עירום!

סרט מופשט בלי סוף. רוב הזמן איטי יותר מידי. בכל זאת עמוק ולא משעמם וגם זה משהו לאחר עונת המלפפונים המשמימה.

ישבתי מרותקת לאורך כל הסרט והסוף המפתיע גרם לי תחושה שעשו עלי, הצופה, מניפולציה מרגיזה. עד הסוף לא ברור מי מבין הנשים כתבה את המכתב ואם הילד שפגש אכן שלו.