טוביאנסקי

סרט מביש במיוחד! פשוט לקחו סיפור שעשוי להיות חומר מעולה לסרט והרסו בו כל חלקה טובה. בחירת הנקודות להדגשה בסיפור הזה גרועה וחסרת השראה, המשחק זוועתי במיוחד, בפרט של מיכה סלקטר ועוז זהבי. קשה לי להניח שאם נבחר אקראית שני שחקנים, אפילו לא מנוסים, הם ישחקו גרוע כל כך! בעיה נוספת היא השפה שבהרבה מקומות בסרט פשוט לא תואמת בכלל לסלנג ולניואנסים של התקופה ("אין על הקנישס של מלכה''לה", או בדיחה על פתח תקווה שכמובן לא היתה בדיחה רלוונטית בכלל באותה תקופה, שלא לדבר על כך שבכתוביות נכתב בכלל "בטח תקווה"). בקיצור, הסרט משכנע את הצופים שבנימין ג''יבלי ואיסר הראל היו חרא של בני אדם ושריקי שלח הוא חרא של במאי.

סרט שהוא היסטוריה מומחזת. מעבר לתרומה שלו באיזכור המאורע ההיסטורי, אני לא חושב שיש לסרט הזה שום יתרון בתור סרט קולנוע: הדרמה בו די מפוספסת, המשחק מפוספס ואנמי (במיוחד של מיכה סלקטר), ואין דיון באירועים מעבר לתיאור יבש שלהם. בכל זאת, שווה לצפות בסרט, ולו כשיעור בהיסטוריה

סרט מצוין , למרות שהנושא מוכר יש מתח ובעיקר יוצר תסכול על הקלות הבלתי נסבלת של אובדן חיי אדם . נותרה תמיהה בסוף הסרט : " מדוע גם בנימין ג''יבלי לא הועמד לדין " ?

לכו לראות את הסרט התיעודי המצוין על הרצח של מאיר טוביאנסקי. סיפור קשה, תמצית ההוויה הישראלית. איני בטוח לגבי הדיוק בפרטים אבל זה אינו משנה. הסרט מבצע דמוניזציה לדמותו של בנימין ג''יבלי. מעשה נכון לאור מעלליו של מנוול זה בהמשך דרכו. הסרט קשה לא רק בשל הרצח עצמו אלא גם בהיבט הכללי של "רשע וטוב לו". הרוצחים זכו במקרה הטוב לקידום ובמקרה הפחות טוב הניחו אותם לנפשם. רוצח אחד הפך להיות ראש אמ"ן והמשיך במלאכת ההרג, השני צמח למנכ"ל משרד החוץ. אלה אשר הועמדו לדין זכו לחנינה. המחרידה מכול היא שיחת השכנוע בה מסבירים למתלבט כי העיקר זה המניע האישי, האגואיסטי - הקידום. לא מפתיע כי לשלטון מגיעים בעלי אגו, שאינם רואים ממטר. לכן גם חשובים האיזונים, הפרדת הרשויות, במשטר הדמוקרטי.