אמא שלי

מאוד מעניין,עצוב.על שלב בחיים שכל הצרות נופלות עליך וצריך לדעת להתמודד.כך ככה בסרט לבימאית והסיפור מוגש בצורה יפה מאוד.

סרט מתיש ומייגע, כבד מדיי לטעמי. לא משאיר טעם לעוד, לא שווה יציאה מהבית חוץ מהמיזוג בקולנוע

סרטו החדש של נני מורטי לא מאכזב - מרתק, דמויות בנויות היטב ומעוררות הזדהות.

סרט משעמם מאד, המשחק של השחקנית הראשית לא משכנע, הסרט לא מתפתח לשום מקום, מונוטוני. אפילו ג''ון טורטורו לא הצליח לשבור את השעמום. אין שום פואנטה בכלל. בקיצור - לא מומלץ.

סרט טוב אךכבד מאוד. משאיר לצופה נושאים לחשיבה. זרימת הארועים איטית עם מבטים אחורה. שחקנים טובים.

ראשית, תודה על הכרטיסים :-) באשר לסרט, כפי שאפשר להניח, זה סרט ''כבד'' יחסית, בכל זאת עוסק בנושא הכאוב של פרידה מהורה. הנושא חשוב, המשחק טוב, העלילה איטית, לא תמיד זורמת ולא מספיק מגובשת, ג''ון טרטורו אמור לספק את ההפוגה הקומית, אך זה לא ממש עובד. דווקא ננטי מורטי, כדמות משנית עם הרבה פחות טקסט, נוגע ללב ומצליח לעורר יותר הזדהות מהדמות הראשית.

ראשית, תודה !על הכרטיסים במתנה !! סרט נוגע ללב ונהניתי מכל רגע

תודה על הזכיה בכרטיסים. סרט שלא קל לבקר אותו. במיוחד שאני אוהבת סרטים איטלקיים ואת השפה האיטלקית. יש פה מספר סיפורים, החל מיחסיה המורכבים של גיבורת הסרט עם אמה ומשפחתה ובהמשך מבט מעניין על יחסי אנוש במפעל שעובדיו שובתים ומתריעים על יחסי עבודה רעועים. גם כשהסרט נדמה איטי ולא זורם יש למה לצפות. קשה לאנשים לצפות בזקנים העומדים למות אך מוות הוא סך הכל חלק המחיים. כדאי לראות אך אינו מומלץ לגיל השלישי

סרט משעמם, לא זורם. גון טורונטו, משחק גרוע בדיוק כמו שניסו להציגו. כנראה זה הטבעי שלו. בזמן ההקרנה הקהל זז באי נוחות והמתין להתפתחות או לסוף הסרט. ביציאה שמעתי הערות שליליות על הסרט. כנראה שהקהל מצביע ברגליים. ביום ו'' בערב היתה רק הקרנה אחת לפני שמונה והאולם לא היה מלא. הנהלת הקולנוע ידעה למה לצפות. איפה החברים שלי מדוע לא הזהירו אותי?

הסרט אמא שלי Mia Madre - סרטים העוסקים בעשיית סרטים הם בדרך כלל טובים: מ"לילה לבן" של טריפו, דרך "סטייט פינת מיין" של מאמט ומורה הדרך פליני ב"רומא". סרט זה מרחיב את העיסוק ב"איך באמת עושים סרט" אל עולמה הפנימי של הבמאית, ההשפעה ההדדית בין העבודה לחיים האישיים. במובן מסוים כמו "שמונה וחצי". סרט מורכב, לא קל לצפייה, בעיקר בשל הקפיצות בזמן והערבוב בין חלום למציאות. המאמץ משתלם. כול אדם העובד ברצינות, אשר עבר תקופה בה יקיר לו מגיע לאחרית ימיו, שותף להרגשה זו של הבמאית, לייסורי המצפון לגבי ההעדפות אשר אחרי מות נראות לא נכונות. ההחמצה הגדולה של המשפחה לטובת העשייה לכאורה. במקרה של הסרט זו עשייה אשר ממנה השחקן הראשי - טורטורו המהפנט - מנסה להימלט. תיאור מופתי של יחסי אם "חופרת ועסוקה" ובתה הזקוקה בכלל למשהו אחר. לא קל לצפייה, בפירוש מומלץ.

סרט משעמם איטי ומסורבל. גון טרטורו נראה כאילו נקלע לסרט הזה בטעות .יש בסרט שחקנים טובים אבל אפילו זה לא עוזר.

הייתי צריך לדעת שאני חייב לוותר על סרט שגידי אורשר בעדו וכל השאר נגדו... חצי סרט לא הבנתי על מה זה. כשהבנתי (אולי) כבר הייתי מנותק, והמשיכו לקפוץ לנושאים אחרים שלא תורמים כלום. אני השתעממתי.

שחקנים טובים וזהו. הקטעים של טורוטורו נראו כאילו לקוחים מסרט אחר (מסרטי וודי אלן אולי..) ולכן הוא היה בעיניי פאטתי.. בחירתו של הסרט להקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים בירושלים היתה משגה ופעם ראשונה ראיתי כל כך הרבה קהל עוזב במהלך הסרט.

אל תבהלו מבקורת. אם אתם אוהבים סרט עם עומק, שאינו מרפה מכם גם לאחר שיצאתם מהקולנוע – "אמא שלי" הוא סרט בשבילכם. כמו תמונה של רמברנדט צריך להתרחק ממנו ו לחפש את נקודת המבט ממנה הפרטים יתחברו לתמונה שלמה ומרהיבה. רק ממרחק תוכלו להבין איך מתחברת התמונה של האם הקשישה שבהתקף בלבול יוצאת מבית החולים ותועה ברחובות , לתמונה המדהימה בה השחקן המזדקן מנסה לומר את הטקסט בשפה זרה תוך שהוא נוהג במכונית, כשהתאורה מסנוורת אותו, שדה הראיה שלו חסום בשלוש מצלמות המוצבות על מכסה המנוע , והבמאית המתוסכלת ממטירה עליו הוראות בימוי מבולבלות. במרכז הסרט עומדת לכאורה הפרידה מהאם הנוטה למות. לא לטעות: מות האם הוא המשל. הסרט עוסק בדעיכת הקולנוע החברתי האירופאי, אולי אף בשקיעתה של כל התרבות האינטלקטואלית-חברתית שפיארה את אירופה במחצית השניה של המאה הקודמת. הקולנוע הזה מאבד את דרכו תחת היומרות האומנותיות של במאיו, ובחזרה אינסופית על אותם מסרים. העימות בין מרגריטה הבמאית האיטלקיה (מרגריטה ביי ) ובין בארי השחקן האמריקאי (ג''ון טורטורו –שניהם במשחק מעולה) הוא העימות בין הקולנוע ה אירופאי ובין הקולנוע של הוליבוד. הוא מגיע לפיצוץ מטורף כשהשחקן מאבד שליטה ושואג קללות באנגלית בעוד הבמאית מקללת באיטלקית ופורצת בבכי. ויש גם תקווה המגולמת בדמות הנכדה המתחברת אל סבתה בלימוד לטינית. וגם לבמאית יש תקווה בתמונת השיא , בה היא מצליחה לסיים שוט לשביעות רצונה, למורת רוחו של השחקן הראשי ולתדהמת שאר צוות ההסרטה. המלצתי: צפו בסרט, תצחקו בתמונות המצחיקות. תבכו ליד מיטת האם. שימו לב לפרטים, והמתינו בסבלנות לסוף הסרט. רק אז נסו לחבר את התצרף וחפשו את הפרשנות שלכם לסרט .

משעמם ומדכא. אני לא מבין מה הקשר בין ג'ון טורטורו הנפלא לסרט המשעמם והמדכא הזה!