האישה העשירה בעולם ביקורת סרט

משחר ימיה, הסאטירה אהבה לנעוץ מסמר בדימוי היפה והנוצץ של הבורגנות. לא פעם, עשתה זאת באמצעות צופה מן החוץ או אדם זר, שנכנס ללב המשפחה העשירה, מראה לציבור את הניתוק ומערער אותה מבפנים. בהתאם, סרטים רבים עקבו אחרי אותה הנוסחה, חלקם מצליחים יותר בלעקוץ את העשירון העליון ("תיאורמה" של פייר פאולו פאזוליני) וחלקם פחות ("סולטברן" של אמרלנד פנל). "האישה העשירה בעולם", סרטו של תיירי קליפה הצרפתי, שהוצג בשנה שעברה מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן, משתייך לצערנו יותר לקטגוריה השנייה. עם הגעתו לבתי הקולנוע כאן בסוף השבוע הקרוב, דווקא בתקופה פוליטית כה טעונה, המדגישה את הפערים הסוציו-אקונומיים, מאכזב לגלות שמדובר בסאטירה ששכחה את שיניה בבית. אחרי כתובית פתיחה המצהירה כי הסרט מתבסס על "פרשנות אישית לאירועים שדווחו בחדשות", אנחנו נחשפים לפשיטה משטרתית על אחוזתה של מריאן פראר (איזבל הופר), יורשת אימפריית תמרוקים רווחית ומי שמכונה "האישה העשירה בעולם". מיד אנחנו מועברים לעבר הלא רחוק, אז פגשה מריאן, שמאסה בחייה הבורגנים וב"יס-מנים" שסביבה, בצלם האופנה והסופר האקצנטרי פייר-אלן (לורן לאפיט, "שרה ברנארד – האלוהית"). מי שנדמה בראשיתו כאדם גס-רוח ואימפולסיבי מוצא חן בעיניה של המיליארדרית, וזה אט אט חודר לתוך משפחתה ומערער אותה מבפנים. במהרה, נאלצת מריאן לבחון מחדש את הנאמנים לה וכיצד מתנהלים בעולם עם תואר מחייב שכזה. אותם "אירועים שדווחו בחדשות" היא פרשת בטנקור מ-2010, אז הואשמו יורשת מותג "לוריאל", ליליאן בטנקור (שאכן הייתה בעת מותה לאישה העשירה בעולם), והצלם פרנסואה-מארי באנייה בהעלמת מס ומתן שוחד לפוליטיקאים ממשלתו של ניקולא סרקוזי; באנייה אף הואשם ב"התעללות בקשישים", בכל הנוגע ליחסיו עם בטנקור. קליפה מעביר את ההתרחשות לשלהי שנות ה-80 ולימי שלטונו של פרנסואה מיטראן. מדוע? לאורך כל הסרט לא מסופקת תשובה של ממש, מלבד אזכורים ספורים לאיש שעל כס הנשיאות. הייתם מניחים שלסרט סאטירי, המתבסס על פרשה שחשפה את עומקי צרות ההון-שלטון בצרפת המודרנית, יבקש לשוב אחורה בזמן כדי לאתר את הרגע בו הגיעה המעצמה האירופית למצבה.אך כל זה לא מעניין מדי את היוצר, שמבקש להפוך את סרטו למעין אופרת סבון עם שמות גדולים. "האישה העשירה בעולם" מתעסק ברובו בתככים שנוצרים בתוך האחוזה: אב המשפחה גי (אנדרה מרקון), רב המשרתים ג'רום (רפאל פרסונאז), היועצת פרדריק (מרינה פואה) ובעלה ז'אן-מארק (מתיה דמי, בנם של זוג הקולנוענים המיתולוגי אנייס ורדה וז'אק דמי); סאבטקסט וביקורת בעלת משמעות נדחקים לצדדים. אם תוסיפו לכך צילום חסר מעוף וחשיבה ויזואלית שלוקה בחסר, ישנה התחושה שמדובר בחומר שהיה עובד טוב יותר כפרק קצר בסדרה, או אף מערכון, ולא סרט פסטיבלים בכיכובה של אחת מהשחקניות הגדולות של הקולנוע האירופי. נדמה שהופר, מצידה, דווקא נהנית מהתפקיד הראוותני, שכולל החלפה תכופה של תלבושות יוקרה ודינמיקה מסקרנת עם לאפיט. זו היא עוד הוכחה לכוחה הבלתי נדלה כשחקנית ורצונה להמשיך ולעבוד - לא משנה הקונסטלציה, אך הופעה זו לא תיזכר כאחת מהופעותיה הגדולות. לאפיט, בדומה, עושה את המיטב עם החומר שניתן לו, אך הופעתו מתכנסת לאוסף של רגעים צעקניים ולא כה מצחיקים, שמתקשים להותיר חותם ממשי על הצופה.הפונטציאל של "האישה העשירה בעולם" קיים וממשי. לאורך סרטו של קליפה שבות וצצות עקיצות קטנות המכוונות לניתוק הבורגני שמגיע עם עושר אינסופי. כשצרפת עצמה מתמודדת עם מחאות ענק על רקע קשיי יוקר המחייה, אותם רגעים ספורים הופכים לאקטואליים ורלוונטיים מתמיד. אך אלו מתכנסים כולם לכמה דקות ספורות, והצופה נותר בעיקרו עם פוטנציאל מפוספס.