טופאק: כל העיניים עליי

כשאתה שומע שיוצא סרט על אחד הראפרים המפורסמים שחיו פה, אתה, בדיוק כמו מיליוני אנשים, מחכה כבר בתור להקרנת בכורה. אז גררתי איתי את אחי, בתור מעריצה מושבעת של מוזיקה שחורה, ובמקום לצאת מרוצים יצאנו די מבולבלים. מה כבר ביקשנו? - קצת בכי ורגש וכל המסביב, סיפור אהבה משגשג ברקע, סצנת מוות סוחפת ולראות איך עלו הרעיונות לכל השירים שאנחנו עדיין מדקלמים. ציפתי, כמו כולם, לסממנים ברורים לעלייה של הקינג, ובמקום זה קיבלתי 20 דקות של וואו, ואז ''מה לעזאזל קורה פה?'' בהתחלה הייתי מרותקת, מחכה למשהו קצת שונה, ואחרי 20 דקות הבנתי עם איזה סרט יש לי עסק. הסרט מתחיל ברקע של גזענות שבה הזמר חי ואיך הוא חי בצל שלה, ופתאום במעבר חד בלי שום הקדמה, הוא נמצא באמצע הפרסום, בלי שום רבדים, בלי להראות שום מוזה לרעיונות לשירים או המאמץ למעלה – את כל זה סיכמו לחמש דקות בלי דקת נשימה, שהשאירו אותי עם " מה לעזאזל קורה פה?". הסרט הוא סרט מאכזב ופרווה לחלוטין. העלילה משמעת וסתמית, ולא מראה קונפליקט בסיסי. קיבלנו כתמים אחדים לחיים שבאמת רצינו לראות ואם יכולתי לסכם את הסרט הכי טוב – קללות, סמים ועירום לא מתבקש.

לא רע אבל קצת יבש ולא חזק!

סרט נחמד אבל לא יותר. הסרט מביא סיפור מרגש לא רק על האמן אלא על תקופה של גזענות גואה נגד שחורים,הבעיה שהסרט לא מממש את הפוטנציאל שמאחורי הסיפור ומביא הרבה קטעים שהיה עדיף להוריד בעריכה כי לא תורמים כלום לסרט.בטרילר לסרט כל הזמן התפארו שזה הסיפור שלא סופר אבל חבר שהלכתי איתו כבר ידע בכל סצינה מה עומד לקרות. לסיכום סרט נחמד ולא יותר