חדשות קולנוע וסרטים

המומלצים של פסטיבל הקולנוע ירושלים 2012 – חלק א'

30/6/2012

שלח לחבר+ הוסף תגובה

מאת: יאיר הוכנר

כמו בכל שנה, חודש יולי מגיע ואיתו פסטיבל הקולנוע של ירושלים. שחוגג 29 שנים. הוא יתקיים בין ה-5 וה-14 ביולי ויציג מאות סרטים מרחבי העולם באולמות סינמטק ירושלים, קולנוע לב סמדר (במושבה הגרמנית) ובית מורשת בגין (הנמצא מול הסינמטק).

כדי לעשות קצת סדר בתוכנייה העמוסה נתמקד במספר המלצות וגם בקצת אזהרות מסרטים שיוקרנו במהלך עשרת ימי הפסטיבל.

הסרט הראשון ברשימה הוא הסרט שהכי אהבתי: "אל גוסטו". באופן מפתיע דווקא הסרט הכי פשוט ונטול יומרה הוא זה שריגש אותי. ב-2003 הגיעה הבמאית סאפינז בוסביה לביקור באלג'יר שם היא נחשפה לתזמורת שפעלה בשנות ה-40 וניגנה מוסיקה פופולארית באותם הזמנים בשם: שאבי. התזמורת היתה מורכבת ממוסיקאים צעירים יהודים ומוסלמים. בעקבות מלחמת העצמאות של אלג'יריה ב-1962 מרבית הנגנים היהודים היגרו לצרפת ואילו המוסלמים התפזרו ברחבי העיר ולא נשמר ביניהם קשר. יותר מחמישים שנה חלפו והבמאית מחליטה לאחד את התזמורת שלמרבית ההפתעה מרבית חבריה לא מתפרנסים ממוסיקה וחיים על סף עוני. במהלך הסרט אולי יעלה בראשכם סרטו המצליח של וים ונדרס "בואנה ויסטה סושיאל קלאב" אבל "אל גוסטו" לא נופל מהלהיט הקובני והסיפורים של גיבורי הסרט והמוסיקה הסוחפת יעבירו לכם 88 דקות בהנאה רבה.

[*]

"חיבוק של דוב" או בשמו המקורי Teddy Bear הוא דרמה דנית קטנה ואנושית. הסרט שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס 2012 וגם נקנה להפצה בישראל, מגולל את סיפורו של דניס, שרירן עצום מימדים שעל אף גילו המתקדם הוא עדיין מתגורר עם אימו הדקיקה ונמוכת הקומה. למרות המראה השברירי של הגברת היא שולטת בחייו ביד רמה ובעצם לא מאפשרת לבנה היחיד לפתח קשר רגשי עם נשים אחרות. שינוי מתחולל בדניס כאשר הוא מגיע לחתונת דודו שהביא כלה מתאילנד. הבן משקר לאימו שהוא טס לתחרות בגרמניה כאשר המטוס מוביל אותו לתאילנד בחיפוש אחר אהבה כמה שיותר רחוק מאימו.

"חיבוק של דוב" הוא לא סרט גדול ומשם נובעת העוצמה שלו. הצופים מתחברים במהירות לדמותו גדולת המימדים אך השברירית והמופנמת של דניס ולהתמודדות שלו עם אמו וכמובן עם הסיטואציה שהוא מוצא את עצמו בתאילנד כאשר העולם הרומנטי שהוא דמיין לעצמו מתנפץ לרסיסים. בהחלט סרט שכדאי וראוי לצפות בו על המסך הגדול.

[*]

מדי שנה פסטיבל הקולנוע הירושלמי מציג את מיטב סרטי האנימציה הייחודיים. הפעם גולת הכותרת הוא הסרט הפילם נואר למבוגרים "אלויס נבל" של טומש לונאק. הסרט מתרחש בצ'כוסלובקיה, בסוף שנות ה-80 רגע לפני נפילת מסך הברזיל. הסרט האפלולי האיטי והמדכא למדי, מצויר כולו בשחור לבן ומזכיר בסגנונו לעיתים את "עיר החטאים" של רוברט רודריגז. גם סרט זה נעזר בצילום אמיתי המשתלב באנימציה מרשימה עד שאי אפשר לזהות מה מצויר ומה מצולם. בהחלט לא סרט למי שמחפש בידור אלא יותר יצירה אומנותית מאתגרת ולא קלה שעוסקת בזכרון והתמודדות עם טראומות עבר. מומלץ לחובבי סרטי פסטיבלים.

המשך בידיעה הבאה.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !