שלום אורח/ת
התחבר/י או הירשם/י




הסקנדל ההוליוודי התורן הוא המפגש בין אחד הבמאים הוויזואליים התובעניים של דורנו, אלחנדרו גונסלס איניארטו (זוכה האוסקר על בימוי הסרטים: "האיש שנולד מחדש" ו"בירדמן") ועם האייקון הקולנועי שמבקרי הקולנוע אוהבים לשנוא, השחקן והמועמד לשעבר לאוסקר - טום קרוז. התוצאה הייתה חייבת להיות אירוע קולנוע מרתק וגדול מהחיים, "דיגר" בהחלט מכוון לשם. מדובר ביצירה שאפתנית שיש לה המון, אבל המון מה להגיד על המציאות האקולוגית והפוליטית של המאה ה-21 דרך פריזמה של סאטירה שחורה ועוקצנית. אבל זהו סרט הרבה יותר גדול ...




בשנים האחרונות הפכה פופולרית מאוד חוויית ה "Movie in Concert" מיטב התזמורות מבצעות בלייב פסקול שלם של סרט קלאסי מול הקרנתו על המסך הגדול. תחילה זה נשמע מעט כמו גימיק משונה - הרי יש סיבה לכך שאנחנו שומעים את הפסקול ברמקולים שמיועדים לספק סאונד איכותי, אז מה כבר תתרום תזמורת פילהרמונית? אך רבים חשבו אחרת, ואירועי תזמורת של "הארי פוטר" ו"שר הטבעות" ועד "רשימת שינדלר" ו"הסנדק", הקהל נהר בהמוניו והוכיח שיש ערך שונה בחוויה תרבותית ייחודית המשלבת קולנוע ומוזיקה. חוויה דומה מספק במידה מסוימת גם הסרט ...




הבמאי ארז תדמור ביחד עם המפיק יקי רייסנר (שאף מככב בסרט) והתסריטאית חוה דיבון חוזרים לחלק השלישי בסדרת סרטי "בחורים טובים" שהפכה ללהיט קופתי, כשהפעם מצטרפים התסריטאים שראל פיטרמן ושרון מימון ("מיתה טובה").




הקולנוע ההוליוודי המסחרי ממשיך לספק לנו לא מעט הפקות שנראות מבטיחות על נייר, אך לעיתים קרובות מתברר שמאחורי המעטפת הנוצצת מסתתרת תבנית שחוקה וידועה מראש. במאי סרטי הפעולה הנוסחתי דיוויד אייר, מי שחתום על סרטים כמו "הכוורן", "סוגר פינות" בכיכובו של ג'ייסון סטיית'ם, הסרט הראשון של "יחידת המתאבדים" וכמובן דרמת המלחמה "זעם" שבה שיתף פעולה לראשונה עם בראד פיט, חוזר כעת לשתף פעולה עם כוכב העל בדרמת ההישרדות החדשה "בלב הפרא". התוצאה הסופית שעל המסך רחוקה מלהיות מוצלחת. האשם המרכזי הוא התסריט של קמרון ...




אומהה
סרט הביכורים של קול ובלי, מגיע לבתי הקולנוע לאחר שהציג בבכורה בפסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי בארצות הברית והוקרן לפני שנה בפסטיבל חיפה הקודם. למרות שזהו סרט מסע, הוא קטן במידותיו אבל בעל נפח בעוצמה שלו ובמסר החשוב שעולה ממנו עם סופו והוא שווה צפייה במסך הגדול.




הקולנוע המודרני חיכה זמן רב לבמאי אימה שיצליח לא רק להחיות מותגים ותיקים, אלא להפיח בהם רוח חיים רעננה, מקורית וחסרת פשרות. טוב שהגיע זאק קרגר, הבמאי המוכשר שכבר הוכיח את גדולתו עם להיטי האימה המדוברים "ברברי" ו"שעת הנעלמים". האחרון הצליח אף להגיע עד לאוסקר ואף לזכות בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר לאיימי מדיגן על גילום דמותה של "הדודה גלדיס" - הישג יוצא דופן ונדיר עבור סרט אימה בטקס השמרני. עכשיו קרגר עושה זאת שוב עם עיבוד קולנועי מעולה למשחק הפופולרי - "האויב שבפנים". הסרט נושא את טביעת האצבע ...




התגעגעתם לסרטי Buddy Movies שבהם שתי דמויות הפוכות באופיין נאלצות לשתף פעולה כדי לפענח תעלומה, להילחם בפשע או לשרוד סיטואציה מסוכנת? גדלתם בשנות השמונים וחשקה נפשכם בגרסה מעודכנת ל"נשק קטלני", "48 שעות", "מרדף חצות", "טנגו וקאש", "מפגש לוהט" וכמובן "השוטר מבוורלי הילס"? קבלו את "ראנר", סרטו החדש של אלן ריצ'סון, הכוכב העולה בז'אנר סרטי הפעולה ההוליוודיים בזכות תפקידו המבריק בסדרת הלהיט המצוינת "ריצ'ר" הזמינה לצפייה באמזון פריים.




"אהרוג את עצמי מחר", אומר גיבור "להבה מהבהבת" ("The Fire Within"), סרטו המפורסם של הבמאי הצרפתי לואי מאל ("מעלית לגרדום") מ-1963. סיפורו הטרגי של משורר אובדני שתר את פריז בניסיון למצוא סיבה לחיות השפיע על קולנוענים רבים לאורך השנים - מווס אנדרסון ועד יואכים טרייר ("ערך סנטימנטלי"). אי אפשר שלא לשוב ולהיזכר בו במהלך הצפייה ב"בעבודה" ("At Work") - סרטה של ולרי דונזלי, שזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה בשנה שעברה. גם כאן, מבקש סופר מתחיל למצוא מוזה וסיבה לחיים, אף במחיר ויתור מוחלט על ...




כמעט בלתי אפשרי להשוות יצירה דוקומנטרית קולנועית חדשה לסרט שחי בראשם של מעריצים כבר 16 שנים. מאז הפירוק של אואזיס ב-2009, בעקבות עימות סוער בין האחים נואל וליאם גלאגר, כל מעריץ דמיין בלבו איך ייראה סוף שמח לסיפור; סוף שבו הלהקה תתאחד ולא תסתכל אחורה בזעם. לאחר טור האיחוד החגיגי בקיץ 2025, הוכרז שבמהלכו צולם דוקו בהפקתו של יוצר "כנופיית ברמינגהאם", סטיבן נייט.




דרכו הקולנועית של הקולנוען מייקון בלייר ("טוקסיק אוונג'ר") היא מבין המרתקות בקולנוע העצמאי של העשור האחרון. לאחר שיתופי פעולה כשחקן בסרטיו של ג'רמי סולנייה ("רבל רידג'", "חדר מנוחה"), שכללו בין היתר תפקיד ראשי ב"נקמה כחולה", השחקן הפך לבמאי. סרטו "לא מרגישה בבית בעולם הזה" עשה בכורה בפסטיבל סאנדנס 2017 ושודר בנטפליקס. סרטו הבא, "טוקסיק אוונג'ר", רימייק לקלאסיקת הטראש של לויד קאופמן משנות השמונים, הופק על ידי חברת ליונסגייט, והיה קרוב לגניזה משום שהחברה ראתה אותו בתור "לא ניתן להפצה". הסרט בסופו ...




מה הייתם עושים עם הילד שלכם היה יודע הכל עליכם, אבל הכל? כל מה שאתם אומרים ועושים, מי שאתם שוכבים איתו, הדברים שאתם אומרים מאחורי הגב והשקרים הקטנים שאתם מספרים. זה הרעיון שעומד בבסיס הדרמה הקומית הגרמנית "מה שמריאל יודעת" שכתב וביים פרדריק האמבלק והשתתפה בתחרות הרשמית בפסטיבל ברלין האחרון.




בשנת 2014 הוקרנה בהצלחה רבה בבתי הקולנוע הקומדיה הארגנטינאית הפרועה "סיפורים פרועים" של הבמאי דמיאן סיפרון שכללה שישה סרטים קצרים של כ-20 דקות כל אחד. "סיפורים פרועים" נחשב ליצירה מכוננת בהיסטוריה של הקולנוע הארגנטינאי, היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר ולפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן. חלפו 12 שנה ומגיעה אל בתי הקולנוע בישראל קומדיה ארגנטינאית פרועה חדשה בעלת שם כמעט זהה באדיבותו של המפיץ המקומי, "סיפורים קרועים". התוצאה רחוקה מאוד מההישג הגדול של הקולנוען דמיאן סיפרון ומסתפקת ...




לפני הכל אני מחויב בגילוי נאות. במסגרת עבודתי כמנהל פסטיבל הקולנוע הגאה (2006-2025) הצגתי את הסרטים הקצרים של הבמאי משה רוזנטל. בחרתי לכתוב על סרטו השני "עצמאות" כי הוא נגע לליבי באופן אישי. סרטו הראשון באורך מלא, "קריוקי", כבר הוכיח שרוזנטל הוא יוצר וירטואוז ומלא חמלה. היצירה ההיא, שזכתה להצלחה מסחרית נאה ותשבחות מוצדקות לאחר שהוקרנה בפסטיבל טרייבקה 2022, סללה את הדרך אל סרט הקולנוע השני במספר, "עצמאות" שהצליח להשתחל אל התחרות הבין-לאומית בפסטיבל סאנדנס 2026. בהתחשב בכך שהפסטיבל היוקרתי קיים ...




למרות ההסכמה המחקרית והקלינית הגורפת בדבר הסכנה שבטיפולי המרה, שנועדו לשנות או להדחיק נטייה מינית של אדם, הם עדיין נפוצים בחלקים רבים ברחבי העולם, כולל בישראל שבה אין חוק שאוסר עליהם ומגדיר אותם כעבירה פלילית. סרט האימה החדש "פולחן הדמים" (Leviticus) הוא בראש ובראשונה מסמך חברתי חשוב על הסכנות שבטיפולים מהסוג הזה, חוסר יעילותם, האופן שבו הם גורמים לך לשנוא את עצמך ואת מה שאתה אוהב וחושק בו יותר מכל והדרך שבה החברה השמרנית משתמשת בהם כדי לדכא אנשים שלא מתאימים ל"מסגרת".




רידלי סקוט (88), מהבמאים הוותיקים ביותר בהוליווד, חוזר אל הקולנוע האפוקליפטי שהפך אותו לשם דבר אי שם בסוף שנות ה-70 וראשית ה-80. "הנוסע השמיני" ו"בלייד ראנר", שני סרטיו החשובים ביותר של סקוט, מציגים עומס מחניק ואפל בגוון אפור ושחור לעומת סרטו החדש המציג שממה ירוקה ריקה מאדם. ב"הנוסע השמיני" (1979), הדיסטופיה מתכנסת לכדי ניכור תאגידי קלסטרופובי על גבי חללית מסע תעשייתית מוזנחת שבו האדם הוא רק בורג מתכלה בשירות "החברה". ב"בלייד ראנר" (1982), הדיסטופיה היא אורבנית, צפופה ומתועשת; לוס אנג'לס ...




מה צריך בשביל שסרט אימה ירגיש אמיתי? דרמה משפחתית מעוררת הזדהות, תעלומה ממגנטת שבמרכזה ילדון תמים, מיתולוגיה פשוטה לחלוטין וג׳יימס וואן אחד. אלו המרכיבים שהפכו את "הרוע שבפנים" המקורי למה שהוא: הקאמבק של סרטי הרוחות הקלאסיים ומסרטי האימה הגדולים של שנות ה-2000. הצמד האוסטרלי הנודע, וואן ולי וואנל (כיום במאי גדול בזכות עצמו), לכד את הצופה בסביבה פרברית יום-יומית. כל אלמנט פנטסטי, כל ג'אמפ-סקר קטן נבנה בסבלנות ובשקט, בצורה שמשחקת לצופה עם הדמיון והופכת כל תופעה על-טבעית למוחשית להפליא. לקראת סוף ...




סיפור הרקע של "לוני טונס מציגים: קיוטי נגד אקמי" כבר די ידוע. הוא היה אמור להיגנז לגמרי למרות שכבר היה גמור. הסיבה הייתה כדי להרוויח כסף דרך החזר מס על הפרוייקט ה"כושל", שהוכרז ככושל לפני שהייתה לו הזדמנות בכלל להוכיח את עצמו. דברים דומים קרו עם ההפקות המבוטלות של "באטגירל" ו-Scoob! Holiday Haunt. אותם סרטים כבר צולמו במלואם, אבל לא עברו את שלב הפוסט-פרודקשן. "קויוטי נגד אקמי" כבר היה ערוך ומוכן להקרנה, אבל האחים וורנר, שהיו מאחורי כל שלושת ההפקות הללו, בחרו להרוויח כסף קל במקום לעשות את העבודה ...




מעטים הבמאים ששמם בלבד מביא אנשים לקולנוע, מעטים עוד יותר עד כמעט ולא קיימים אלו שמחוץ לארצות הברית שעושים זאת. במשך שנים בישראל עצם השם פדרו אלמודובר הספיק בכדי להביא המונים לקופות. כל סרט שלו, כולל הקצרים, הופץ מסחרית ושמו הפך לתו תקן לקולנוע שמשלב בין איכות וסגנון אוטרי מובחן וצבעוני לבין עלילות מלודרמטיות וגדולות מהחיים, נשים חזקות וגדולי השחקנים של הקולנוע הספרדי שמתייצבים לסרטיו.




"סוף רחוב האלון" סרטו של במאי סרטי האימה דיוויד רוברט מיטשל בהפקתו של ג'יי ג'יי אברמס מגיע אלינו לקראת סופו של קיץ קופתי במיוחד, שהחזיר את הקהל בהמוניו לאולמות הממוזגים לאחר צמא ממושך לשוברי קופות מקוריים ומתגמלים. הקהל בחר לבלות באולמות הממוזגים וליהנות מסרטי קיץ מרשימים שכללו ספיידרמן חדש, "האודיסיאה" של נולן, 2 סרטי אימה ששברו קופות "אובססיה" ו"באקרומס", "צעצוע של סיפור 5" וגם סטיבן ספילברג אחד מוצלח למדי. נראה היה שאי אפשר עוד להפתיע את הקהל שיחכה בסבלנות לסרטי עונת הפרסים וגם ללהיטים ...




ויל גלוק ("ידידים פלוס", "באה בקלות") הוא במאי קומדיות רומנטיות מיומן. סרטו הקודם, "רק לא אתה", היה שובר קופות גדול שזיווג בין סידני סוויני לגלן פאוול ("אהבה בשחקים: מאווריק"). בעקבות ההצלחה חוצת היבשות התקשורת הגדירה את "רק לא אתה" כסרט שהחזיר את הקומדיה הרומנטית לקדמת הבמה. חלפו שלוש שנים וגלוק מנסה לשחזר את ההצלחה המפתיעה עם "לגמור את הלילה" או בשמו המקורי One Night Only".




השילוב של אסי דיין עם שלישיית הגשש החיוור והסאטירה הנוקבת על צה"ל אחרי מלחמת יום כיפור הפכו את "גבעת חלפון אינה עונה" לאחת הקומדיות המצליחות ביותר בתרבות הישראלית. סרט מיתולוגי, שכבר עם יציאתו למסכים הפך לאבן דרך תרבותית בזכות תסריט אלמותי שכלל משפטים שהפכו לחלק מהקאנון התרבותי כמו: "שעה אני מחפש את הים" וכמובן השיר "תן לשים את הראש על דיונה" ודמויות בלתי נשכחות כמו ג'ינג'י וקונסה. הסרט הציג יכולת פנומנלית לפרק לגורמים את האתוס הצבאי באמצעות אבסורד קומי גאוני, שהגדיר מחדש את ההומור המקומי. ...




כמעט שלושה עשורים חלפו מתחילת הקריירה של איליי רות'. מאז הוא מבסס את מעמדו כאחד מבמאי האימה הקיצוניים, הפרובוקטיביים והמדוברים ביותר בקולנוע העכשווי. רות' הגיח לתודעה עם "קדחת הבקתה" וסרטי "הוסטל" שהגדירו מחדש את ז'אנר "פורנו העינויים" (Torture Porn), שבו הוא התמחה בפריטת מיתרים על חרדות קולקטיביות, זרות ופחד מחוסר שליטה. סגנונו המזוהה מתאפיין באפס פשרות ויזואליות. הוא מציג אלימות גרפית מפורשת, עם חיבה עמוקה לאסתטיקה המשלבת בין גרוטסקה לאימה פסיכולוגית. לאורך השנים, גם כאשר רענן את הרזומה שלו ...




החלק החסר כמושג הוא רכיב מהותי, פיזי או מופשט שבלעדיו מערכת, סיפור, רעיון או נפש האדם אינם יכולים להגיע לכדי שלמות, פונקציונליות או הגשמה. מבחינה פסיכולוגית הכוונה לתחושה קיומית שמשהו חיוני חסר והאדם תופס עצמו כ"לא שלם" ומקדיש משאבים כדי למצוא את אותו חלק שישלים אותו. בסרט "החלק החסר" מדובר באב שמחכה להתאחד עם בתו, וחש לא שלם עד שהיא תחזור לחייו. מצד שני, הסרט מספק הסתכלות ביקורתית על מערכת המשפט היפנית. לפיה, במידה ואזרח זר התחתן עם אזרח יפני והם נפרדו, המשמורת על הילדים ניתנת לאזרח היפני ...




תגידו מה שתגידו על שנת 2026, אבל דבר אחד בטוח: אוליביה ווילד חזרה בגדול אל חיינו. אחרי שסרטה הרביעי כבמאית "ההזמנה." הפך ללהיט שובר קופות וביקורות הקולנוע שיבחו אותו, היא מפציעה בסרט נוסף שזוכה לתשבחות. הפעם רק כשחקנית ב"בוסית בהפרעה", סרט הקאמבק של הקולנוען האגדי גרג אראקי. 11 שנים עברו מאז שהוא ביים את סרטו העלילתי האחרון ("ציפור לבנה בסופת שלגים"). הבמאי שחתום על מופעי הראווה הניהיליסטיים של שנות ה-90 כגון "The Living End" או טרילוגיית "אפוקליפסת נוער" ("דפוק לגמרי", "דור מזוין" ו"שום ...




"מוטור סיטי", סרטו החדש של הבמאי פוטסי פונצ'ירולי (המערבון "הדוד הנרי" שהוקרן בiונציה 2021), הוא ניסוי קולנועי מסקרן שמנסה להפיח חיים חדשים בז'אנר סרטי הפעולה הקלאסיים המתקשה למשוך קהל כמו פעם אל אולמות הקולנוע. לשם כך לוהק בתפקיד הראשי אלן ריצ'סון, כוכב סדרת הפעולה של אמזון פריים, "ריצ'ר" וסרטי פעולה כמו "היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית", "מכונת מלחמה" ו"פליי דייט". ריצ'סון ממשיך לבסס את מעמדו ככוכב הפעולה העולה הלוהט של הרגע, מי שנראה כמעין גלגול מודרני, שרירי ונטול גינונים של גיבורי האקשן הגדולים ...




שילוב של מספר כישרונות אנושיים לחלוטין הופך את "ספיידרמן: יום חדש", לאירוע קולנועי גדול ומרשים: שלל צוותים טכניים, שחקנים מוכשרים ובעיקר במאי אחד - דסטין דניאל קריטון ("שאנג-צ'י", "טווח קצר 12") שיודע בדיוק לאן לכוון את המצלמה. בין מרדפים ברחבי מנהטן, בניינים קורסים, קרבות בלתי נגמרים והמון דמויות מרכזיות אייקוניות ביקום הקולנועי של מארוול, קריטון לא שוכח לרגע אחד איפה הלב האמיתי של הסרט. "יום חדש" מתעניין בעיקר באדם שמתחת למסכה ובאמפתיה שלו למנודים ולאנשים השבורים של עולמנו. זה תמיד היה הסוד ...




לפני תשע שנים קראתי כלקטור בקרן הקולנוע את הצעת התסריט הראשונה של מה שהפך להיות הסרט "כי את מכוערת" של שרון אנגלהרט. התסריט היה מצוין, אפל ומאוד פסימי. דמות הגיבורה שרטה ובעטה וקיוויתי כי התסריט יבשיל לכדי סרט. לפני שנה התמודד הסרט בפרסי אופיר ואף זכה בפרס שחקנית המשנה ובפרס הליהוק. כעת, סוף סוף יזכו צופי הקולנוע בארץ לצפות בסרט המיוחד הזה.




אוליביה נקש ואריק טולדנו, צמד הבמאים היהודים הצרפתים הם דוגמה מצוינת לביטוי "תבנית נוף מולדתם", כשבדרך כלל הם מבססים את סרטיהם על חוויות אישיות או על אנשים שהם מכירים. כך בסרטם "ימים יפים" מ-2006 שבו שחזרו את ימיהם כצעירים במחנה קיץ וגם בהצלחה הענקית שלהם "מחוברים לחיים" מ-2011 שבה הציגו את חברם הטוב עומאר סי וסיפרו על חבריהם בני המהגרים שאיתם בילו בפריז.




אחרי ההצלחה של ההצגה "העיר הזאת", הבמאי והראפר עמית אולמן, שמוכר גם בשם הבמה פרדו גראס, החליט לקחת את הנוסחה המנצחת של אופרת ראפ שכולה מושרת בחרוזים ומבוססת על ז'אנר אמריקאי מצליח ויצר את ההצגה "תיכון מגשימים". הפעם במקום פילם-נואר, המחווה הייתה לסרטי תיכון אמריקאיים תוך שילוב של עולם הבאטלים (קרבות הראפ).




הסרט "מכולת" מאגד לפניו אסופה של אנשים כה שונים זה מזו שעדיין מגיעים לנקודת מפגש. יש משהו מתריס בכך שבמאי ויוצר הסרט, יובל שני, בוחר לקרוא לסרט הביכורים שלו בשם כל כך יום-יומי. זה לא שם שמבטיח דרמה גדולה או סיפור יוצא דופן, אלא דווקא מקום קטן, כמעט שקוף, שאנשים עוברים לידו מדי יום בלי לעצור לחשוב מה קורה בתוכו. אחרי שיצר את הסרט הקצר "סגל", שהציג את היכולת שלו להתמקד בדמויות מורכבות וברגעים קטנים של מתח אנושי, שני מגיע לסרט הראשון שלו באורך מלא עם יצירה שמנסה ללכוד תקופה, מקום ואנשים שנמצאים ...









