שלום אורח/ת
התחבר/י או הירשם/י




מאז ראשית ימי הראינוע, סרטי שוד בנקים ריתקו את הקהל בזכות הפנטזיה האולטימטיבית של התעשרות מהירה וקריאת תיגר על הממסד, החל מ"שוד הרכבת הגדול" ועד לסרטי הגנגסטרים של שנות ה-30. בתקופת קוד הייז הצנזורה אילצה את היוצרים להבטיח שהפשע לעולם לא ישתלם, אך עם קריסת הקוד בסוף שנות ה-60 ולתוך שנות ה-70 החתרניות, יצירות כמו "בוני וקלייד" ו"אחר הצהריים של פורענות" הפכו את שודדי הבנקים לגיבורי תרבות אנטי-ממסדיים המייצגים את האזרח הקטן שנרמס תחת המערכת. בשנות ה-90 הקפטילסטיות שודדי הבנקים הפכו לגיבורים של ...




לא תמיד ילדים של מיליארדים הם בשורה רעה לתרבות. טראוויס נייט, בנו של מקים נייקי פיליפ נייט, פחות עסוק בהשתלטות עוינת ובמיזוג של אולפני קולנוע גדולים, ויותר בשימור אנימציית הסטופ-מושן. בתחילת שנות האלפיים הם רכשו את אולפן וינטר והפכו אותו ללייקה, שמאז הפיק שישה סרטים, ביניהם יצירות מופת כמו "קורליין ודלת הקסמים" ו"קובו: אגדה של סמוראי". הסרט האחרון של האולפן, "מיסטר לינק", עלה לאקרנים בשנת 2019. מאז העולם השתנה רבות. מגפת הקורונה הביאה לדעיכה במכירת כרטיסים, ובשנים האחרונות הבינה המלאכותית מהווה ...




ראשית, כל נדרש גילוי נאות כפול. הכותב דור שלישי למשפחת שורדי מלחמת העולם השנייה, אינו חובב גדול של סרטי שואה בכלל, ושל יצירות תיעודיות העוסקות בתקופה האפלה ההיא בפרט, מה שהוביל לחשש מוקדם וכבד לפני הצפייה בסרטו החדש של תומר הימן, "אני רוצה לספר את הסיפור שלי". הגילוי הנאות השני נוגע להיכרות האישית: הימן הוא חבר יקר ואהוב של הכותב מאז שנת 2001. ובכל זאת, דווקא מתוך עמדת הפתיחה הספקנית הזו כלפי הז'אנר, ההפתעה שחיכתה לי על המסך הגדול הייתה מוחלטת. הימן מצליח לפרק את הציפיות המוקדמות מהיסוד, ומגיש ...




אנטון קורבין, הצלם והבמאי ההולנדי, תמיד ידע ללכוד את הניכור, המלנכוליה והבדידות האנושית באסתטיקה המוקפדת שלו. החל מיופיו השחור-לבן של "קונטרול" עז ההבעה שהביא למסך הגדול את סיפורו של סולן ג'וי דיוויז'ין, וסולנה איאן קרטיס, דרך האווירה של המותחן "האמריקאי" עם ג'ורג' קלוני וכלה במותחן הריגול הפתלתל "איש מבוקש מאוד". קורבין מוכיח פעם אחר פעם שהוא לא רק במאי וידאו-קליפים הלוקח סרטים כפרויקט ויזואלי גרידא, אלא מאסטר של אווירה ומתח פסיכולוגי, הוא גם במאי המסוגל לחקור את נפשם של אומנים, כמו שעשה ...




העלילה של "בויאונה: המפלצת מהאמזונס" עוקבת אחר משלחת רפואית הומניטרית היוצאת למעמקי ג'ונגל האמזונס בברזיל. החבורה התמימה נתקלת לא רק בתנאי שטח קשים ובאנשים מפוקפקים, אלא גם בנחש ענק ומיתולוגי המתעורר מרבצו. במהרה המסע הטיפולי הופך למאבק הישרדות עקוב מדם מול היצור הקטלני התוקף את חברי המשלחת.




מסך הברזל הוא הכינוי שניתן לגבול האידיאולוגי והפוליטי שהפריד בין מזרח אירופה למערבה אחרי מלחמת העולם השנייה: מצידו האחד הגוש הסובייטי ומצידו השני מדינות המערב. הביטוי היה אחד מסמליה של המלחמה הקרה ושיקף את הפערים העצומים בין החופש במערב לדיקטטורות במזרח אירופה.




הקולנוען והמחזאי האירי-בריטי מרטין מקדונה קנה את מעמדו כאחד המוחות השנונים, האכזריים והמוערכים ביותר בתרבות העכשווית הודות לשילוב נדיר בין קומדיה שחורה כפחם לבין טרגדיה אנושית כואבת. התסריטים שלו מציגים עולם שבו הומור מקאברי ודיאלוגים מושחזים משמשים כלי להתמודדות עם אלימות, ייאוש ובידוד קיומי. סרטיו "ברוז''", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ו"רוחות אינישרין", ביססו שפה קולנועית ייחודית המושתתת על דמויות פגומות, מוסר אפור ודיאלוגים קצביים, תיאטרליים כמעט, הנטענים באנרגיה מתפרצת. יצירתו של ...




משחר ימיה, הסאטירה אהבה לנעוץ מסמר בדימוי היפה והנוצץ של הבורגנות. לא פעם, עשתה זאת באמצעות צופה מן החוץ או אדם זר, שנכנס ללב המשפחה העשירה, מראה לציבור את הניתוק ומערער אותה מבפנים. בהתאם, סרטים רבים עקבו אחרי אותה הנוסחה, חלקם מצליחים יותר בלעקוץ את העשירון העליון ("תיאורמה" של פייר פאולו פאזוליני) וחלקם פחות ("סולטברן" של אמרלנד פנל). "האישה העשירה בעולם", סרטו של תיירי קליפה הצרפתי שהוצג בשנה שעברה מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן, משתייך לצערנו יותר לקטגוריה השנייה. עם הגעתו לבתי הקולנוע דווקא ...




עשרים שנה לאחר שהגדיר מחדש את גבולות המתיחה הקולנועית, חוזרת הדמות האיקונית מ"המופע של עלי ג'י" של הבמאי והיוצר הנועז והמבריק סשה ברון כהן ("בוראט") ומעלה את השאלה אם ההומור הבוטה שלו עדיין מצליח לעבוד על המסך הגדול בעידן הפוליטיקלי קורקט כיום. הסרט "עלי ג'י: אני מי?" בוחן כיצד פרחח בריטי בור וחסר מודעות עצמית מתמודד עם מציאות פוליטית ותרבותית המאופיינת בקיטוב קיצוני ובטירוף של עידן הרשתות החברתיות. ברון כהן, הלוקח על עצמו לראשונה את מושכות הבימוי, לצד צוות תסריטאים מנוסה, מציב את גיבורו במרכזו ...




אגדות עם תמיד שימשו כמראה למאוויים מושתקים, לפחדים קמאיים ולכמיהה האנושית לחרוג מגבולות המציאות הנוקשה. הסרט "בעל בהזמנה" (Wicker), בבימויים של אלכס יוסטון פישר ואלינור ווילסון, לוקח את המסורת הזו ומפיח בה רוח עכשווית, עזת מצח ומלאת תשוקה. היצירה מתבססת על הסיפור הקצר והמשובח "The Wicker Husband" מאת הסופרת אורסולה וילס - יצירה ספרותית שנונה משנת 2011 שהצליחה לתפוס את התמצית של המעשייה הקלאסית, אך עם קריצה מודרנית ופמיניסטית. בשנת 2000 הסיפור הקצר קיבל עיבוד בימתי מוזיקלי שזכה בפרס אוליבר ...




אולפני DC החליטו להמר ויצרו סרט אימה המבוסס על סיפורו של אחד הנבלים המוכרים ביקום הקולנועי שלהם. התוצאה היא "קלייפייס" - סרטו החדש של במאי האימה הבריטי ג'יימס ווטקינס ("אל תוציא מילה"). בניגוד מוחלט לסרטי הנבלים המשפחתיים והנוסחתיים של סוני, מדובר באימה טהורה וחסרת פשרות שזכתה בצדק רב לדירוג R למבוגרים בלבד. ווטקינס, שפועל כאן על פי תסריט מהודק של אשף האימה מייק פלנגן ("מיסה בחצות") והוסין אמאיני (הסדרה "אובי ואן קנובי"), מגיש חוויית Body Horror טוטאלית, מחוספסת ומקפיאת דם. "קלייפייס" מזכיר ...




אם יש משהו שאפשר להעריך בחידוש הקולנועי הטראשי ל"סטריט פייטר" (Street Fighter) בבימויו של קיטאו סאקורי, זו המחויבות הוויזואלית הבלתי מתפשרת שלו לאסתטיקה הניאונית, הבוהקת והאייטיזית של משחקי הארקייד. הדקות הראשונות של הסרט עוד עשויות להטעות: הלוק הנוצץ, הצבעוניות הזרחנית והעיצוב המוגזם מעניקים תחושה נוסטלגית מתוקה של ביקור בהיכל משחקים ישן. אך ככל שהדקות נוקפות, מתברר שהמעטפת המרהיבה הזו היא לא יותר מהסוואה זולה. מאחורי הניאון המנצנץ אין שום דבר מלבד חלל ריק ונטול נשמה. "סטריט פייטר" הוא מוצר ...




יש משהו מלהיב ומרענן בקולנוע שלא מפחד לקחת קונספט שנשמע על הנייר מטורף לחלוטין וללכת איתו עד הסוף בלי להסתכל לאחור. "נפילת הלווייתן" (Whalefall), סרטו החדש של הבמאי והתסריטאי המוכשר בריאן דופילד ("אף אחד לא יציל אותך"), הוא מסוג היצירות הללו. מה שהיה יכול בקלות להפוך לסרט בי-מובי זול או לבדיחה הוליוודית מופרכת, מתגלה תחת ידיו המיומנות של דופילד כחוויה קולנועית סוחפת, מורטת עצבים ויוצאת דופן בעוצמתה. דופילד, שהוכיח בעבר את יכולתו לתמרן בין ז'אנרים ולהפיח רוח חיים חדשה בעלילות הישרדות, לוקח את ...




יש משהו מרענן בצפייה ב"משא כבד", סרט הביכורים של הבמאי פדריק מקינלי, עורך ותיק ונטול ייחוד, שלא ממש השאיר חותם בסרטים או בסדרות שהוא ערך. גם בסרטו הראשון כבמאי הוא לא משאיר חותם כאוטר אבל כן ניתן לקבוע שמדובר באיש מקצוע רציני שמצליח לקחת את הצופים למסע קולנועי מחוספס, מותח ומלא עוצמה. לא סתם הוא נבחר לביים את הסרט החדש בסדרת הסרטים "סיקאריו". העלילה האינטנסיבית מתרחשת בשנת 1933, בשיאו של השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית. סמואל מרפי (אית'ן הוק) מסתבך עם כוחות החוק ונשלח למחנה עבודה אכזרי באורגון ...




סרטו של אבי נשר "האהבות שלנו" עוסק בשלל סיפורים שמתרחשים לפני וב-7 באוקטובר 2023. קראתי בשנים האחרונות שלל תסריטים שמנסים להכיל ולעכל את אירועי אותו יום מקולל ולטעמי נשר הצליח לספר את הסיפור אודותיו באופן לא נצלני ומעורר כבוד. זהו בעיניי אחד מסרטיו הטובים ביותר של נשר, כפי שסרטיו האפלים של הבמאי כמו "פעם הייתי" ו"חטאים" הם מהמוצלחים שלו. נדמה שב"האהבות שלנו" האפלה בולעת את הגיבורים לתוכה ולא ברור עד הרגע האחרון מי ייחלץ ממנה, אם בכלל. זהו סרט שאולי יעזור במעט בהליך הריפוי שהחברה שלנו עוברת מאז ...




יותר מתיאטרון וספרות, הקולנוע תמיד נחשב לאומנות מציצנית. אחרי הכל, המצלמה מדמה את העין האנושית והיא מציגה לנו לרוב את רגעיהן האינטימיים ביותר של הדמויות מולנו. קולנוענים רבים שבו וחזרו לתמה הזו במרוצת השנים, כשהנודע ביותר מביניהם הוא כמובן אלפרד היצ'קוק. כל סרטיו של מאסטר המתח הבריטי ניחנו באווירה של מציצנות, ובייחוד סרטיו "חלון אחורי" - בו העיתונאי ג'ף (ג'יימס סטיוארט) מציץ במשקפת על שכנו הרוצח בבית שממול ו"פסיכו" - כשנורמן בייטס (אנתוני פרקינס) מציץ דרך חור המנעול על הקורבן הבא שלו.




את הבמאי שון אליס הכרתי כמעט לפני עשרים שנה כשראיינתי אותו לאתר על סרטו "קאשבק". אליס הגיע להקרנת סרטו בתל אביב במסגרת פסטיבל הקולנוע הבריטי בישראל (שכבר בוטל מאז) ."קאשבק" הוא סרט פסיכולוגי סוריאליסטי שבגרסתו הקצרה היה מועמד לאוסקר לסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר וזכה בפסטיבלים רבים ברחבי העולם. מאז אליס ביים עוד סרט במזרח הרחוק ועוד סרטי אימה והמשיך גם לעסוק בצילום ובבימוי קליפים ולא הותיר רושם מיוחד בעולם הקולנוע. "עד הקצה" הוא סרטו הלפני האחרון של אליס שהוקרן בפסטיבל טורונטו כבר לפני שנה ...




שיחת היום של שנת 2010 הייתה סרטם החדש של הבמאי דייוויד פינצ׳ר והתסריטאי אהרון סורקין – ׳הרשת החברתית׳. על הנייר מדובר בסיפור סינדרלה קלאסי על סטודנט צעיר מהרווארד שהקים אתר אינטרנט והפך לאחד האנשים העשירים בעולם. אבל סורקין ראה בסיפור של פייסבוק פוטנציאל למחזה שייקספיري ברוח ׳מקבת׳׳ – טרגדיה יוונית מודרנית על אדם המצליח לצבור עוד ועוד כוח תוך כדי איבוד קמצוץ האנושיות שנשאר בתוכו. זה העניק לעולם הרחב היכרות עם הדיאלוגים המוזיקליים של סורקין, עם הדמויות הססגוניות ובעיקר עם הסאטירה: ...




האביב של פראג הייתה תקופה שארכה בסך הכל שמונה חודשים מינואר ועד לאוגוסט 1968, כאשר מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה אלכסנדר דובצ'ק הנהיג רפורמות ליברליות במדינה שהייתה חלק מהגוש הקומוניסטי. הרפורמות הללו לא מצאו חן בעיני ראשי השלטון הקומוניסטי במוסקבה וב-21 באוגוסט 1968 פלשו צבא ברית המועצות לפראג, דובצ'ק הוחלף והמדינה שקעה שוב לתקופה של דיקטטורה עד לפירוק הגוש הקומוניסטי בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת.




טייוואן, ה"גמד בצילו של הענק" כפי שהיא מכונה, נוסדה בסוף שנת ה-40 של המאה הקודמת כשמנהיג הלאומנים צ'נג קיי שק ברח מסין לאחר הפסדו למאו במלחמת האזרחים. סין וטייוואן אינן מכירות זו בזו (אף שהן מקיימות יחסי סחר ענפים) וגם לאור לחץ דיפלומטי סיני, כל השגרירויות בטייוואן מכונות "נציגויות".




אחרי היעדרות של עשור, הקולנוען חובב אורות הניאון ניקולס וינדינג רפן ("דרייב") חזר השנה לצעוד על השטיח האדום של פסטיבל קאן. הוא עשה זאת מחוץ לתחרות במסגרת הקרנת סרטי חצות וגם הפעם הוא לא מתחנף לצופים. כמו בסרטו הקודם "דוגמניות ושדים" (2016), גם ביצירתו הטרייה "הגיהנום שבפנים" הוא מגיש לקהל הצופים גלונים בלתי נגמרים של דם ואורות ניאון בכל צבע אפשרי. מדובר בקולנוע מזוקק המיועד למעריציו השרופים שחיכו במשך זמן רב ליצירה מהפנטת נוספת, מתריסה וחסרת רחמים. עוצמתו המרכזית של הסרט נובעת מהוויז'ואל המרהיב ...




בסוף השבוע האחרון יצא אל מסכי הקולנוע בישראל וברחבי העולם "תעתוע" (Verity), שזכה להצלחה קופתית צנועה במקביל למבול של ביקורות קטלניות. הסרט, בבימויו של מייקל שולטר, מבוסס על רב-המכר המצליח של קולין הובר ולפי הטריילר המוצלח הוא מבטיח לצופים חוויה של מותחן ארוטי אפל, קצבי ומשוחרר ממעצורים. הפער בין ההבטחה השיווקית לבין המוצר הסופי על המסך הוא עצום, מטריד וכמעט בלתי נתפס. במקום דרמה פסיכולוגית מותחת שתצמרר את הקהל ותשאיר אותו על קצה הכיסא, התוצאה היא יצירה כבדה, נטולת ברק וחסרת נשמה. העלילה עוקבת ...




הסקנדל ההוליוודי התורן הוא המפגש בין אחד הבמאים הוויזואליים התובעניים של דורנו, אלחנדרו גונסלס איניאריטו (זוכה האוסקר על בימוי הסרטים "האיש שנולד מחדש" ו"בירדמן") עם האייקון הקולנועי שמבקרי הקולנוע אוהבים לשנוא, השחקן והמועמד לשעבר לאוסקר - טום קרוז. התוצאה הייתה חייבת להיות אירוע קולנוע מרתק וגדול מהחיים ו"דיגר" בהחלט מכוון לשם. מדובר ביצירה שאפתנית שיש לה המון, אבל המון, מה להגיד על המציאות האקולוגית והפוליטית של המאה ה-21 דרך פריזמה של סאטירה שחורה ועוקצנית. אבל זהו סרט הרבה יותר גדול ...




בשנים האחרונות הפכה פופולרית מאוד חוויית ה-"Movie in Concert", מיטב התזמורות מבצעות בלייב פסקול שלם של סרט קלאסי מול הקרנתו על המסך הגדול. תחילה זה נשמע מעט כמו גימיק משונה - הרי יש סיבה לכך שאנחנו שומעים את הפסקול ברמקולים שמיועדים לספק סאונד איכותי, אז מה כבר תתרום תזמורת פילהרמונית? אך רבים חשבו אחרת, ואירועי תזמורת של "הארי פוטר" ו"שר הטבעות" ועד "רשימת שינדלר" ו"הסנדק", גרמו לקהל לנהור בהמוניו והוכיחו שיש ערך שונה בחוויה תרבותית ייחודית המשלבת קולנוע ומוזיקה. חוויה דומה מספק במידה מסוימת ...




הבמאי ארז תדמור ביחד עם המפיק יקי רייסנר (שאף מככב בסרט) והתסריטאית חוה דיבון חוזרים לחלק השלישי בסדרת סרטי "בחורים טובים" שהפכה ללהיט קופתי, כשהפעם מצטרפים התסריטאים שראל פיטרמן ושרון מימון ("מיתה טובה").




הקולנוע ההוליוודי המסחרי ממשיך לספק לנו לא מעט הפקות שנראות מבטיחות על נייר, אך לעיתים קרובות מתברר שמאחורי המעטפת הנוצצת מסתתרת תבנית שחוקה וידועה מראש. במאי סרטי הפעולה הנוסחתי דיוויד אייר, מי שחתום על סרטים כמו "הכוורן", "סוגר פינות" בכיכובו של ג'ייסון סטיית'ם, הסרט הראשון של "יחידת המתאבדים" וכמובן דרמת המלחמה "זעם" שבה שיתף פעולה לראשונה עם בראד פיט, חוזר כעת לשתף פעולה עם כוכב העל בדרמת ההישרדות החדשה "בלב הפרא". התוצאה הסופית שעל המסך רחוקה מלהיות מוצלחת. האשם המרכזי הוא התסריט של קמרון ...




אומהה
סרט הביכורים של קול ובלי, מגיע לבתי הקולנוע לאחר שהציג בבכורה בפסטיבל סאנדנס לקולנוע עצמאי בארצות הברית והוקרן לפני שנה בפסטיבל חיפה הקודם. למרות שזהו סרט מסע, הוא קטן במידותיו אבל בעל נפח בעוצמה שלו ובמסר החשוב שעולה ממנו עם סופו והוא שווה צפייה במסך הגדול.




הקולנוע המודרני חיכה זמן רב לבמאי אימה שיצליח לא רק להחיות מותגים ותיקים, אלא להפיח בהם רוח חיים רעננה, מקורית וחסרת פשרות. טוב שהגיע זאק קרגר, הבמאי המוכשר שכבר הוכיח את גדולתו עם להיטי האימה המדוברים "ברברי" ו"שעת הנעלמים". האחרון הצליח אף להגיע עד לאוסקר ואף לזכות בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר לאיימי מדיגן על גילום דמותה של "הדודה גלדיס" - הישג יוצא דופן ונדיר עבור סרט אימה בטקס השמרני. עכשיו קרגר עושה זאת שוב עם עיבוד קולנועי מעולה למשחק הפופולרי - "האויב שבפנים". הסרט נושא את טביעת האצבע ...




התגעגעתם לסרטי Buddy Movies שבהם שתי דמויות הפוכות באופיין נאלצות לשתף פעולה כדי לפענח תעלומה, להילחם בפשע או לשרוד סיטואציה מסוכנת? גדלתם בשנות השמונים וחשקה נפשכם בגרסה מעודכנת ל"נשק קטלני", "48 שעות", "מרדף חצות", "טנגו וקאש", "מפגש לוהט" וכמובן "השוטר מבוורלי הילס"? קבלו את "ראנר", סרטו החדש של אלן ריצ'סון, הכוכב העולה בז'אנר סרטי הפעולה ההוליוודיים בזכות תפקידו המבריק בסדרת הלהיט המצוינת "ריצ'ר" הזמינה לצפייה באמזון פריים.




"אהרוג את עצמי מחר", אומר גיבור "להבה מהבהבת" ("The Fire Within"), סרטו המפורסם של הבמאי הצרפתי לואי מאל ("מעלית לגרדום") מ-1963. סיפורו הטרגי של משורר אובדני שתר את פריז בניסיון למצוא סיבה לחיות השפיע על קולנוענים רבים לאורך השנים - מווס אנדרסון ועד יואכים טרייר ("ערך סנטימנטלי"). אי אפשר שלא לשוב ולהיזכר בו במהלך הצפייה ב"בעבודה" ("At Work") - סרטה של ולרי דונזלי, שזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה בשנה שעברה. גם כאן, מבקש סופר מתחיל למצוא מוזה וסיבה לחיים, אף במחיר ויתור מוחלט על ...







