Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הורגים את המסחריות ברכות

מצפייה בטריילר של "הורג אותם ברכות", סרטו החדש של הבמאי האוסטרלי אנדרו דומיניק בכיכובו של בראד פיט, ניתן להניח כי מדובר בסרט פשע קצבי ומלא אקשן, מעין סרט שודים בסגנון של "סנאץ'" אהוב הקהל של גאי ריצ'י (גם כן בכיכובו של פיט), המבטיח חוויית צפייה מהנה. לעומת זאת אם קוראים את תגובות הקוראים לסרט באתר זה ובאתרים אחרים ניתן לראות דפוס של גולשים המזהירים מפני סרט משעמם ומלא פטפטת ומדווחים על מחצית האולם שהתרוקן במהלך הסרט. ואכן במהלך צפייה ב"הורג אותם ברכות" ניתן להבחין החל ממחצית הסרט בנחשול של אנשים שיוצא בזה אחר זה מאולם הקולנוע המלא ומשאיר אותו ריק למחצה בסיום הסרט, שאכן הינו יומרני ופטפטני למדי ומהווה יותר אלגוריה שקופה למצב הכלכלי בארה"ב של ימינו מאשר סרט מאפיה סוחף.

[*]

זו אינה הפעם הראשונה בה משתתף בראד פיט, אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים בעולם כיום והנועזים בבחירת תפקידיהם בסרט שאינו מסחרי ומיועד לקהל הרחב ומנצל את מעמדו בהוליווד לעבודה עם יוצרים שמסקרנים אותו וחושפים את הקהל הרחב לסגנון שונה של סרטים שלעיתים זוכה להצלחה - כמו במקרה "12 קופים" של טרי גיליאם ולעיתים נכשל כלכלית – כפי שקרה בשיתוף הפעולה הקודם של פיט והבמאי אנדרו דומיניק, "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן".

אם בוחנים את הרזומה הקולנועי של פיט, ניתן לראות כי החל מתחילת הקריירה ההוליוודית שלו הוא בחר בדרך ביניים של שילוב בין שוברי קופות לסרטים צנועים יותר של יוצרים צעירים ומסקרנים. לאחר שהשתתף במהלך שנות ה-80 במגוון סדרות טלוויזיה וסרטי שוליים פרץ פיט לתודעה בתפקיד הטרמפיסט בסרט פורץ הדרך "תלמה ולואיז" של הבמאי רידלי סקוט. מרבית התפקידים אשר בחר פיט לאחר מכן היו בעבודה עם יוצרים צעירים בסרטיהם הראשונים ופורצי הדרך כדיוויד פינצ'ר ("שבעה חטאים", "מועדון קרב"), גיא ריצ'י ("סנאץ'"), בנט מילר ("מאניבול") ואנדרו דומיניק. או לצד במאים נחשבים בסרטים מסחריים אך איכותיים כקוונטין טרנטינו ("ממזרים חסרי כבוד"), ניל ג'ורדן ("ראיון עם ערפד") סטיבן סודרברג ("אושן 11"), האחים כהן ("לקרוא ולשרוף") ועוד.

פיט, שנמצא כעת במרום הקריירה ששחקן הוליוודי יכול לצפות לה, מעז לחקור כעת את גבולות המדיום ולעיתים אף את גבולות הסבלנות של מעריציו המושבעים, מסע שהגיע לשיאו בסרטו של הבמאי המוערך טרנס מאליק, "עץ החיים", סרט יומרני ומרשים כאחד, זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2011, שלצד שבחי המבקרים ומועמדויות לאוסקר, ייזכר כאחד מהסרטים היותר קיצוניים באמורפיות העלילתית והיומרנות הפילוסופית שלו.

[*]

פיט אינו הכוכב היחיד שמנצל את תדמיתו המסחרית ומשחק לצד שוברי קופות גם בסרטי שוליים מצליחים המבססים את תדמיתו ככוכב בעל שיעור קומה רציני - ג'ורג קלוני הוא הדוגמא המושלמת לכוכב קולנוע בקנה מידה עצום אשר ביסס קריירה מצליחה כמעט ללא שוברי קופות מסחריים או סרטי אקשן/קומיקס קלילים. קלוני שפרץ בסדרת ביה"ח ER , מציג קריירת סרטים בה לצד מיעוט של סרטים מסחריים בהם השתתף (דוגמת סדרת "אושן 11" בה הוא מככב לצד פיט ו"באטמן ורובין" המושמץ), הוא כיכב ולעיתים אף ביים במגוון סרטי שוליים איכותיים, לעיתים על גבול הארט-האוס, דוגמת "הקו האדום הדק", "סולאריס", "אחי איפה אתה?", "לילה טוב ובהצלחה" ו"היורשים".

כוכב נוסף אשר מומלץ לבחון את סרטיו לפני שאתם נכנסים לאולם הקולנוע בחיפוש אחר בידור קל הוא ריאן גוסלינג שלצד הצלחות מסחריות כ"טיפש, מטורף, מאוהב" ו"היומן", כיכב גם בסרטי אינדי איטיים ומהורהרים כ"בלו ולנטיין" ו"דרייב", סרט שבדומה ל"הורג אותם ברכות" התחזה לסרט אקשן, אך למעשה היה סרט פסטיבלים איטי ומועט התרחשויות, שגרם לקהל רב ומאוכזב לדרוש את כספו חזרה מקופות הקולנוע.

[*]

ישנם כוכבים שמצליחים ללכת בין הטיפות בהצלחה מרובה יותר ומצליחים להשתתף בסרטים מסחריים שוברי קופות תוך שמירה על תו תקן איכותי למדי. כך הדבר בליאונרדו דיקפריו שהפך לשחקן הקבוע של מרטין סקורסזה ("הטייס", "השתולים", "כנופיות ניו יורק") ושיתף פעולה בשוברי קופות שהצליחו מסחרית ביקורתית של שורת במאי על כג'יימס קמרון, כריסטופר נולאן, סטיבן שפילברג ובקרוב אף בסרטיהם החדשים של קוונטין טרנטינו ("גא'נגו ללא מעצורים") ובאז לורמן ("גטסבי הגדול"), או בטום קרוז, שלפחות עד להידרדרותו בשנים האחרונות שהתבטאה בקפיצה על ספות ובקנאות דתית לכת הסיינטולוגיה, הצליח אף הוא לנהל קריירה מצליחה המבוססת על שוברי קופות איכותיים למדי – דוגמת סרטי "משימה בלתי אפשרית" ו"ג'רי מגווייר", לצד משחק בסרטים מסחריים ואיכותיים של במאי ענק כ"עיניים עצומות לרווחה" של סטנלי קובריק ו"מגנוליה" של פול תומאס אנדרסון.

כמובן שכוכבים הוליוודיים רבים מספור עדיין בונים את עיקר הצלחתם ותהילתם על השתתפות בשוברי קופות שחלקם הינם זניחים בלבד מבחינת חשיבותם ואיכותם הקולנועית. פיט, קלוני, גוסלינג ודומיהם מהווים סמן מעניין לאופן בו ניתן לנצל את מעמד הכוכבות בכדי לחשוף את הקהל האמריקני והקהל ברחבי העולם לקולנוע אלטרנטיבי השונה מהקולנוע ההוליוודי לו הוא מורגל ולהרחיב את גבולותיו המסחריים של הקולנוע האמריקאי לקצוות חדשים ומעניינים, שככל שיזכו להצלחה מסחרית מרובה יותר, כן תרבה השפעתם על הזרם המרכזי של הקולנוע האמריקאי העכשווי.