המבקרים מסכמים שנה

מבקרי אתר סרט בחרו את הסרטים הטובים ביותר בעיניהם שהוקרנו בבתי הקולנוע בישראל בשנת 2012, אז מה סרטי השנה של שחר עמית, סביון אינשטיין, יאיר פרי ורון פוגל? ועוד יותר חשוב מה הסרט הגרוע ביותר מבחינתם.

סרטי השנה של שחר עמית

[*]

"חיות הדרום הפראי" – בסרטו הראשון והמפתיע, לוקח אותנו בן צייטלין אל מסע סוריאליסטי דרך סיפורה של האשפאפי הצעירה אשר נחשפת לעולם והעוצמה שבחיים לאחר שהקומונה בה היא חיה הוצפה. הסרט מביא את החספוס הקלאסי של 16-מילימטר המשתלב עם בימוי ייחודי ויכולת משחק שבהחלט שווה אוסקר (תזכרו את השם: קוונזה אליס) ויוצר חוייה בלתי נשכחת.

"המאסטר" – הבמאי פול תומאס אנדרסון, מוכיח שוב את גאונותו בסרט שזכה לביקורות הקיצוניות ביותר השנה. אולם, הן שונאי והן מעריצי הסרט מודים כי אנדרסון, שידוע ביכולתו להביא דמויות לנקודת שבירה ובכך לבקר את החברה, מנהיג בהצלחה את חואקין פיניקס ופיליפ סימור הופמן אל תוך מחקר דמויות מעמיק דרך אחד התסריטים השנונים שנראו השנה ובימוי שמשאיר טעם של עוד.

"ממלכת אור ירח" –ווס אנדרסון, הבמאי ההיפסטרי של הוליווד, מזכיר לנו מה היא אהבה דרך מעשיית אהבה של צמד צעיר באי נידח, אי שם בשלהי שנות השישים הזחוחות. מגובה בקאסט מוכשר, אנדרסון פונה אל נושאים כבדים בתמימות ילדותית קסומה דרך שילוב מוצלח של הומור, רגש, אסתטיקה מדוקדקת ואווירה שנעה בין סוריאליזם לסרטון של "לוני טונס".

הסרט הגרוע של השנה:

[*]

"באטלשיפ" - שוב פעם פיטר ברג מוכיח שעשרות פיצוצים ואפס עלילה אמנם מכניסים הרבה כסף אבל יוצרים קולנוע רע. הסרט, שמבוסס על משחק הקופסה "צוללות", מצליח לשעמם אף יותר מהמשחק עצמו. טיילור קיטש וליאם ניסן, מגובים ברובים וטילים, לא חסים על הקהל ויורים שורות מחץ נדושות שמוציאות את החשק לחיות, כשחייזרים מגיעים לכדור הארץ מסיבה שאף פעם לא מוסברת לנו. אבל מה זה בכלל משנה כשיש כל קלישאה הוליוודית המוסוות בסצנות קרב בניסיון כושל להיות "הרובוטריקים"? אה כן, גם ריהאנה משתתפת באסון הזה.

סרטי השנה של סביון אינשטיין

[*]

"הבלתי אפשרי" - כי חלמתי על צונאמי שלושה לילות רצופים. כי גם אם לעיתים חטא חואן אנטוניו ביונה במעט קיטשיות, הוא והקאסט המצוין עדיין הצליחו לרגש אותי. כי זה גורם לך פתאום להבין את הפחד וחוסר האונים מול הטבע שמחליט בוקר אחד לשנות את חייך. כי עם כלים קולנועיים הוא נכנס לך לקרביים.

"ממלכת אור הירח" - כי ווס אנדרסון יצר אגדה נאיבית ויפיפייה כאילו ראה את העולם דרך עיניים של ילד. כי הילדים מדהימים בבגרותם והמבוגרים באינפנטיליותם וזה אולי נכון גם לגבינו. כי הוא תאווה לעיניים ולשכל כשברור שהושקעו לב ומחשבה בכל פריים. כי הוא שונה וטוב מכל השאר.

"מחוברים לחיים" - כי בכיתי וצחקתי מכל הלב וכמה זה כבר קורה?

הסרט הגרוע של השנה:

[*]

"בן של אף אחד" - כי יש הרבה סרטים גרועים, אבל רק אחד עם אל פאצ'ינו, ריי ליוטה וג'ולייט בינוש. כי ספרתי יותר קלישאות מדקות. כי צחקתי בקול רם למרות שזה היה עצוב. כי אפילו צ'נינג טייטום לא ניחם אותי. כי חשבתי על כל הדברים שיכולתי לעשות בזמן הזה. כי חשבתי על כל הסרטים הטובים שיכלו לעשות בכסף שהושקע במוצר הקלוקל הזה.

סרטי השנה של יאיר פרי

[*]

"כרוניקה בזמן אמת" - לוקח את מישמש הז'אנרים של השנים האחרונות צעד אחד קדימה בצורה מטלטלת, אנושית ומרגשת. בשימוש באמצעי מבע היפר-ריאליסטיים, לוק דל תקציב ושחקנים צעירים ומוכשרים, הוא מצליח לספר גם על כרוניקה של אלימות משפחתית, גם על חברות, התבגרות וגיבוש זהות וגם על העלייה לגדולה של גיבורי-על, ושובר את כל חוקי המשחק.

"הנוקמים" - פאן במיטבו - מלא אור, צבעוני, מהיר, עמוס רפרנסים, שנון, מצחיק ובעיקר - לא מתנצל ומכיר את מידותיו. 'הנוקמים' העביר לליגת 'הגדולים' את יוצר הקאלט המוכשר ג'וס ווידון שרק מנסה לכייף עם חבורת הדמויות שלו, ומצליח בגדול. ואפילו, דווקא משום שהוא לא מנסה, 'הנוקמים' מצליח להגיד משהו לגבי שליטה על העצמי, הקבוצה והעולם.

"ממלכת אור ירח" - סרט קולנועי, עשיר ומרגש. ווס אנדרסון מנצל את האסטתיקה המוקפדת שלו לספר סיפור אגדתי משוחק היטב ועם הגיון פנימי מקסים. התוצאה היא שילוב בין ריחוק של אמן פרפקציוניסט ומודע לעצמו לבין חום של לב ילדי ותמים. סוף סוף אנדרסון מספר סיפור (כמעט) מלא חמלה שמצליח לספק קולנוענים, רגשנים וכל מי שבאמצע.

הסרט הגרוע של השנה:

[*]

"ההוביט" - פיטר ג'קסון ירק לקהל שלו בפנים בניסיון ציני לחלוב את הפרה עד תום. התוצאה- ג'קסון מתח את גופו האומלל של הספר 'ההוביט' לאורך לא פרופורציונלי של תשע שעות ואז תלש אותו לשלושה חלקים אקראיים חסרי חן וייחוד ומשעממים ודלים לצפייה, בלי שום אג'נדה קולנועית מלבד לעשות עוד כסף.

סרטי השנה של רון פוגל

[*]

"היו זמנים באנטליה" - היוצר הטורקי המוכשר כשד נורי בילג'ה ג'יילן מנפיק יצירת מופת מינימליסטית .בקצב איטי ומדוד בוחן הבימאי את הקשר שבין האדם לטבע ואת מקומו של האדם במרחב.מזמן לא זכור לי צילום כה יפה ומפלח קרביים משחקי אור וצל כמו בסרט הזה .סרט שהוא לא פחות מיצירת אומנות שראויה למבט שני ושלישי.

"סקייפול" - במלות חמישים שנה לגיבור הבריטי האולטימטיבי ובהשפעת סרטי האביר האפל מסתיימת בקול תרועה הטרילוגיה שמבצעת ריבוט לסדרת הסרטים הוותיקה.דניאל קרייג הדיכאוני חוזר שוב להציל את העולם בסרט שהוא ערוב של דרמת אקשיין וקולנוע ששואל שאלות קיומיות

"הניצוד" - סקנדינביה על המפה ובגדול.סרטו המטריד ועוכר השלווה של תומס וינטנברג ממייסדי קבוצת דוגמה .מחקר מדוקדק במקורות הרוע האנושי .כמו בסרטו החגיגה מוריד הבימאי את המסכות מעל פניהם של חברי קהילה קטנה ומראה לנו כי בעצם המין האנושי ממשיך להיות מונע מדחפים פרימיטיביים שטבועים בו עוד מראשית הימים. משחק מדהים של גדול שחקני סקנדינביה בימינו מאדס מיקלסן

הסרט הגרוע של השנה:

[*]

"הרווקה" - ממש לא התחברתי להומור השירותים שהסרט מצטיין בו .התמלאתי מחשבות נוגות על האמריקאים שמוצגים בסרט זה כבעלי בגרות נפשית של בני שמונה. לא מצחיק ואפילו עצוב.

אסף וערך: יאיר הוכנר, מבקר ראשי אתר "סרט"