Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הפסטיבל הבינלאומי של ברלין

אחד האירועים המרגשים ביותר במהלך פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ברלין היה הקרנת יצירת המופת של פרידריך וויליאם מורנאו: "זריחה – שיר אהבה לשני בני אנוש" משנת 1927. האירוע המרגש היה חלק מרטרוספקטיבה של יצירות קלאסיות תחת השם "אסתטיקה של צללים". הפסנתרנית המחוננת מאווד נליסן ניגנה ברצף במשך 95 דקות וחשמלה את הקהל הנרגש. הסרט הסוחף הזה מתאר סיפור אהבה קטן, פשוט ומאוד תמים. צעיר כפרי מתאהב בעירונית תאבת בצע המעוניינת שהוא יחסל את רעייתו התמימה. אבל אל דאגה, רגע לפני שהוא מטביע את אם תינוקו הוא מחליט לקחת אותה לעיר הגדולה שם השניים לומדים לאהוב אחת את השני מחדש. אם אי פעם תהיה לכם הזדמנות לצפות בסרט המקסים הזה בליווי מוסיקלי מקורי עשו זאת בלי לחשוב שנית.

[*]

שני סרטים נוספים מרתקים מהונג קונג הכניסו קצת פעולה ומתח לפסטיבל שיש לו תוכנית אומנותית מדכאת למדי השנה. במאי סרטי הפעולה דאנטה לם סיפק לנו את "That Demon Within" מותחן פעולה מסחרר המזכיר לרגעים את התכנים הפסיכולוגים המורכבים שהיצ'קוק היה עוסק בהם בהנאה מרובה, רק שכאן הבמאי המתמחה בבימוי סרטי פעולה לא מורכבים במיוחד מתענג על שפע סצנות פעולה מטורפות ומסוגננות. העלילה עוקבת אחרי שוטר שמציל איש מאפיה בעזרת תרומת דם. הוא מתחיל לחשוב שהמאפיונר האלים מטריד את מנוחתו ומנסה לחסלו. אבל זה בכלל נמצא במאבק לחיים ולמוות מול חבריו לכנופיה. התוצאה מרהיבת עין, אלימה מאוד ומטורפת לחלוטין. בדרך כלל מעריצי סרטי הפעולה מהמזרח הרחוק המתגוררים בארץ נאלצים להסתפק בפירורים שמספקים המפיצים והפסטיבלים הגדולים, נקווה שגם בארץ תוכלו להתענג על החוויה המטורפת הזה ששמה בתרגום חופשי "השד שבתוך".

פרואיט צ'אן, האיש שבשנת 2004 גרם לחובבי "דמפלינגס" לחשוב פעם שנייה לפני שהם מכניסים את המאכל האסיאתי לפה, חוזר השנה אל הפסטיבל הבינלאומי של ברלין עם סרטו החדש והמוצלח ביותר מזה שנים רבות ""The Midnight After. סרט מדע בדיוני אפוקליפטי, מצחיק ואף מטריד. מונית שרות יוצאת מעיר לעיר אחת שנייה ובדרך כל בני האנוש נעלמים מעל לפני האדמה, רק הנוסעים והנהג של המיניבוס נשארים בחיים. מה קרה ומדוע ? לעולם לא באמת נגלה אבל אנחנו עומדים לצאת למסע מופרע ומופרך כל כך שבעיקר מציג לנו מה הוא טיבם האמיתי של בני האנוש. פרויאט צ'אן בתקציב צנוע יחסית מספק לנו סרט שהוא חוויה קולנועית יוצאת דופן עם שלל הפתעות (כולל דיוויד בואי ברקע), שלל מיתות מופרעות, אלימות מתפרצת ותחושה של סרט טראש דל תקציב שיוצריו יודעים בדיוק מה הם עושים. מקווה מאוד שפסטיבל "אוטופיה" יספק לכם את האפשרות לצפות בסרט הקורע הזה.

כפי שניתן להבין השנה הוצגה כמות גדולה מהרגיל של סרטים מהמזרח הרחוק אך לא כולם היו ראויים להקרנה במסגרת המכובדת. הסרט "The Night" הוא סרט סטודנטים מביך במיוחד המתאר שיחות בין נער ליווי המוכר את גופו לכל דורש ולזונה צעירה ולא מנוסה. יש גם איזשהו סיפור אהבה חד צדדי של קליינט צעיר לנער הליווי המלווה בדיון רדוד במיוחד על נרקיסיזם עם שיר נושא שחוזר על עצמו אינספור פעמים. אהבתי את המראה הריאליסטי דל התקציב וגם הנושא היה יכול להיות מרתק. שאלתי את הבמאי הצעיר Zhou Hao האם הוא קיים תחקיר כלשהו והוא הודה שלא. השיחות הילדותיות שעוסקות בשוויון זכויות ונישואים בסין נראות תלושות לחלוטין מחייהם של הצעירים החיים בתנאי עוני מחפירים ומנסים לקיים את עצמם בעזרת מכירת גופם תמורת פרוטות. התוצאה לא רק ילדותית היא גם משעממת והקהל נטש את האולם במהלך הצפייה בסרט.

עוד סרט שלא היה צריך להגיע לפסטיבל הוא "שמחים להיות אחרים" סרט תיעודי איטלקי מיושן שהאמצעים האומנותיים הדלים שלו הם בעיקר ראשים מדברים ומייצגי Power Point מביכים. הסרט מתאר שלל ראיונות עם ותיקי קהילת הלהט"ב באיטליה המתארים את סיפוריהם האישיים והטראגיים. הסרט חוזר גם אל סיפורו הטראגי של הבמאי והסופר פייר פאולו פאזוליני שכבר נעשו עליו מספר סרטים מוצלחים הרבה יותר ומציג ראיון עם אחד ממאהביו. הוא גם מתאר בקצרה את דמותו של ההומו בקולנוע האיטלקי. הבמאי של הסרט ג'יאני אמליו עוסק בתכנים מרתקים אך מעניק להם טיפול אנמי ומיושן שהופך את הסרט לחוויה שמיועדת בעיקר לסטודנטים שחוקרים את ההיסטוריה הלהט"בית באיטליה.

[*]

סרט אחר שכן מצליח לסחוף את הצופים אל העבר הוא "המעגל" שלוקח אותנו לציריך בשנות ה-40 וה-50 שם שגשגו חיי הקהילה הלהט"בית והפכו לשם דבר ברחבי אירופה. תיירים להט"בים היו מגיעים מדי סופשבוע לציריך כדי לבלות בפאבים בעיר וליהנות מהגברברים המקומיים. הסרט הוא סוג של דוקו-דרמה המשלב ראיונות עם אנשים שחיו באותה תקופה לצד סצנות דרמטיות. יחד נוצר פסיפס דרמטי מרגש וחושפני. "המעגל" הוא מגזין גייז מקומי שחצה גבולות ואף נמכר ברחבי העולם, אפילו בארה"ב.

רשימת התפוצה של "המעגל" היתה כל כך גדולה שהמשטרה והפוליטיקאים השמרנים שמו עליה עין וניסו להשיגה בכוח על מנת לפתור פרשת רצח של גברים שנרצחו על ידי נער ליווי. בעזרת העיתונות המקומית ניסתה המשטרה להציג את הנרצחים כאילו הם הפושעים שהטרידו מינית צעירים זרים שהגיעו ממדינות מצוקה. ההומופוביה וההטרדות של המשטרה את הקהילה הגאה הובילו למרד שלא היה מבייש את סטונוול וכל זה שנים רבות לפני המאבק לשחרור מיני ושוויון זכויות בסוף שנות ה-60 תחילת ה-70 בארה"ב. הסרט מתמקד בסיפור אהבתם של מורה בבית ספר תיכון בשם ארנסט לאמן במה צעיר רובי ראפ ובמעורבות שלהם ב"מעגל". זוגיות מרגשת ששרדה עד עצם היום הזה. את אימו של רובי מגלמת השחקנית מריאן זגברכט המעולה הזכורה ככוכבת של הלהיט משנת 1987 "קפה בגדד". זהו הסרט הראשון שבו היא משתתפת מאז שנת 2003.

[*]

במהלך קוקטייל חגיגי ליוצרי הסרט בנוכחות ראש עיריית ברלין, ניגשתי אל הגברת זגברכט כדי לספר לה כמה שאהבתי את הסרט. השחקנית שנראתה די משועממת מהקוקטייל התחילה לספר לי שהחליטה לצאת להפסקה ארוכה מעולם הקולנוע כדי להתמקד בטיפול בנכדיה, טיפוח הגינה בבית הכפרי שלה מחוץ למינכן וכתיבת ספרים. נמאס לה מעולם הקולנוע ומכך שהיא משתתפת בסרטים שהיא לא חשקה לעשות מלכתחילה או להצטלם לפרסומות שבהן היא הרגישה מושפלת רק בגלל שהמנהלים שלה לחצו עליה. גם על הקריירה ההוליוודית שלה לא היו לה הרבה מילים טובות. היום היא חוזרת לעבוד ומעדיפה תפקידים קטנים בסרטים שמדברים אליה באופן אישי. מאחר שהיא מרגישה קרובה לקהילת הלהט"ב ואוהבת במיוחד את הגייז היא הסכימה לקחת על עצמה את התפקיד בסרט "המעגל". למפגשים מפתיעים הסוג הזה קוראים "Berlinale Moment".