Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל ירושלים - ביקורות: אנחנו צעירים אנחנו חזקים, השד יודע מה

כתבי האתר ממשיכים לסקור את הסרטים המוצגים בפסטיבל ירושלים. והיום שנייים מהסרטים המדוברים המוקרנים במסגרת הבין לאומית בפסטיבל – הסרט הגרמני "אנחנו צעירים אנחנו חזקים" והסרט האמריקאי העצמאי "השד יודע מה".

אנחנו צעירים. אנחנו חזקים

מאת: נטע שניצר

עלילת הסרט מתרחשת בגרמניה בשנת 92 לאחר האיחוד בין מזרח למערב. דור צעיר מבולבל, כועס וחזק לצד דור פוליטיקאים אימפוטנטים שמתמודדים עם אירועים אלימים וקיצוניים כנגד שכונת מהגרים בעיר רוסקו.

הסרט העלילתי מנסה להסביר ולעקוב אחר התהליכים שהובילו למהומות קיצוניות ואלימות שהגיעו לשיאם כשהמהגרים היו צריכים להתחבא בזמן שצעירים שרפו את דירותיהם. בתחילה היו הפגנות נגד הצוענים, ולאחר שהם פונו האלימות הופנתה לבניין של מהגרים היספאניים. אנחנו עוקבים אחרי חבורת צעירים ששרה שירים לאומניים לצד האינטרנציונל, מפלרטטים עם הסמלים הנאצים אך כשמראיינם אותם אין להם מה להגיד. אלה דוגמאות קטנות לחוסר האג'נדה של הדור הצעיר, ולכך שהמניעים שלהם היו בעיקר בלבול, יצרים שיצאו משליטה ובאופן כללי הם מצטיירים כדור אבוד.

במקביל, אביו של אחד הנערים הוא פוליטיקאי שמתואר כאדם המעדיף לקדם את האינטרסים האישיים שלו לעומת התמודדות עם בעיה רצינית שעומדת לנגד עיניו. בשיא האלימות בעריכה מקבילה אנו רואים כיצד אביו שם אוזניות, אוטם את אוזניו באופן סימבולי, ומאזין למוזיקה קלאסית. דרכו מועברת ביקורת נגד הממשל על עצימת העיניים והאימפוטנטיות של נבחרי הציבור אל מול התמודדות עם בעיות חמורות בחברה בה הם חיים.

הסרט מצולם בשחור לבן, בחירה שמדגישה את המציאות הקשה מתחת לפני השטח ובו זמנית מביעה אמירה אומנותית שמשתלבת היטב עם איכות הצילום הגבוהה. המבע של הסרט מיוחד ורענן אך עם זאת בוסרי ולא מלוטש. אורך הסרט הוא כשעתיים אך מרגיש ארוך מכך, יש תחושה שהסרט כמעט ולא ערוך, שרוב חומרי הגלם שצולמו מוצגים בו.

הבמאי, בורהאן קורבאני, הוא בן לפליטים פוליטיים שהיגרו לגרמניה מאפגניסטן בשלהי שנות ה-70. הוא הציג את סרטו הראשון "שהאדה" בתחרות של פסטיבל ברלין ב-2010 וכיום הוא אורח של פסטיבל ירושלים במסגרת חממת הקולנוע הבינלאומית. יכולת הבימוי ניכרת בסרטו ומעידה על ראיה רגישה ומורכבת וגם על היותו יוצר בתחילת דרכו לטוב ולרע. בסך הכל מדובר בסרט חשוב ומיוחד, שמתאר אירועים היסטוריים חשובים ומיטיב לנסות להבין אותם. מומלץ להגיע עם הכנה נפשית מוקדמת.

[*]

השד יודע מה

מאת: אלעד שלו

הנקודה האופטימית בסרט "השד יודע מה" היא הסיפור שעומד מאחוריו. אריאל הולמס, צעירה הומלסית ונרקומנית מניו יורק, כתבה ספר על חייה בשולי החברה שעובד לסרט בכיכובה. השבחים המוצדקים להם זכתה הולמס על משחקה הטבעי והממגנט בסרט הביאו לה תפקיד ראשי לצד שייה לבוף בקומדיה הוליוודית בשם " American Honey", שתצא לקרנים בשנה הבאה.

האופטימיות סביב סיפורה יוצא הדופן של הולמס נעלמת ככל שזה נוגע בעלילה של הסרט. "השד יודע מה" שבוים על ידי ג'וש ובני ספדי לא נותן הנחות לצופים או לדמויות בו. הוא עוקב אחר הרלי (הולמס), צעירה מכורה לסמים, שחיה בהוסטל עלוב עם חבריה הנרקומנים ומקבצת נדבות במהלך היום. הרלי חיה את חייה במרדף נואש אחר כסף למנה הבאה שתתן לה רגעים ספורים של שלווה, עד לקריז הבא. היא מאוהבת בנרקומן חובב מטאל בשם איליה, שמתייחס אליה בזלזול ומדרדר אותה לניסיון התאבדות בתחילת הסרט.

הסרט לא מרפה מהצופה מהפתיחה ועד לסיום. בסגנון כמו דוקומנטרי (אך למרבה המזל ללא מצלמה רועדת) ועם דיאלוגים אותנטיים שנדמים מאולתרים בחלקם, "השד יודע מה" מכריח אותנו להישיר את מבטנו לאנשים מהם אנו מעדיפים להתעלם ביום יום. יחד עם פסקול אלקטרוני דיס-הרמוני ומרתיע של איסאו טומיטה ותחושת ריאליזם חדה וכנה, "השד יודע מה" הופך לחווית צפייה מטרידה אך חשובה ומרתקת במיוחד.

הקרנה נוספת של הסרט תתקיים ביום חמישי (16/7) בשעה 11:30 בסינמטק ירושלים