העתיד של הקולנוע? סקירת פסטיבל מציאות מדומה

מדי דור מגיעה טכנולוגיה חדשה שמאיימת להדיח את קודמתה ולקחת ממנה את הכתר - הרדיו, הקולנוע, הטלוויזיה, האינטרנט ועוד היד נטויה. לא תמיד התחזיות על סופו של עידן מתממשות - למרות עלייתו של הקולנוע ישנם צופים רבים שעדיין ממלאים את אולמות התאטרון, למרות כניסתה של הטלוויזיה ולאחר מכן של האינטרנט ההליכה לבתי קולנוע היא עדיין פעילות פנאי מבוקשת ולמרות כניסתם של סרטי התלת מימד, רובנו עדיין צופים בחלק הארי של הסרטים בשני מימדים בלבד.

הטכנולוגיה החדשה שמאיימת לתפוס את הכתר היא המציאות המדומה (VR), שעל פי מומחים רבים עשויה להחליף את החוויה הקולנועית כפי שחווינו אותה מעל 100 שנה, ולאפשר לנו להפוך להיות חלק מהעלילה, לצפות בסרטים ב-360 מעלות, להיות במאי הסרט בעצמנו, להחליט להיכן אנו מעוניינים להתקדם בסיפור ולצפות בסרטים דרך נקודת המבט שלנו. תערוכת המציאות המדומה "Steamer", שמתקיימת השבוע במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, מביאה לישראל כמה מהחידושים האחרונים בתחום ומאפשרת לקהל לקחת חלק בחוויה הקולנועית העתידנית. בפסטיבל מוצגים מספר מיצגי VR, שבכל אחד מהם מעורבותו של הצופה שונה.

המיצג הראשון אליו הלכתי היה של הקולנוען הדני יוהן קנטרופ ג'נסן, שהגיע לפסטיבל עם סרט מציאות מדומה שביים בשם "The Doghouse". "כשהייתי ילד וצפיתי בסרטים החוויה של הצפייה ליוותה אותי ימים לאחר מכן. עם השנים זה נעלם וחיפשתי דרך לשחזר את ההתרגשות הזו", מספר ג'נסן. הוא מספר כי במשך שנים רדף אותו הדימוי של הארוחה המשפחתית, בה אחיו היה מביא חברות מזדמנות לארוחה. אימו הייתה מנסה להרשים אותן, שותה יותר מדי יין ומביכה את עצמה. "הזיכרון שלי היה רע מאוד מהארוחות האלה. כשדיברתי עם אחי הוא סיפר לי שהרגיש שונה לחלוטין לגבי זה וכלל לא הובך. הבנתי שלכל אדם יש אמת משלו ולכל סיפור יש כמה נקודות זווית. החלטתי ליצור סרט שיאפשר לצופה לחוות את הסיפור מכל אחת מהנקודות האלו".

[*] "The Doghouse" שיצר ג'נסן הוא למעשה 5 סרטים קצרים בני 12 דקות. המשתתפים בסרט יושבים סביב שולחן ארוחת ערב ומרכיבים משקפי מציאות מדומה ואזניות. באותו הרגע המשתתף נכנס לנקודת מבטה של אחת הדמויות בשולחן והמצלמה מספרת את הסיפור שלה בארוחה. ג'נסן צילם את הסרט באמצעות מצלמת מציאות מדומה שהוא המציא, המורכבת משתי מצלמות Go Pro המחוברות יחדיו. התחושה כשאתה נכנס לנעליה של דמות אחרת היא מוזרה, אתה מביט בעצמך במראה ורואה השתקפות שונה, כפות הידיים של הדמות זזות לעבר כוס היין ואתה מוצא את עצמך מושיט גם את ידך לעבר הכוס האמיתית הנמצאת בשולחן. החוויה גרמה לחלק מהמשתתפים לסחרחורת ואף לבחילה ורבים מהם לא הצליחו להישאר בתוך המציאות המדומה עד לסופה. ייתכן והבעיה טמונה גם באיכות הצילום המטושטשת, שמראה כי יש עוד רבות לאן להתקדם בתחום ה-VR.

מיצג מרשים יותר, שמאפשר לך חופש תנועה בו, הוא "פרויקט סוריה" של נני דה לה פניה. כאן, בזכות העובדה שמדובר באנימציה, הטכנולוגיה הקיימת מאפשרת לך לשוטט בתוך המציאות המדומה. אתה מרכיב את משקפי ה"אוקולוס ריפט" ואזניות ומוצא את עצמך צועד בכפר סורי שלו. פתאום מתרחש פיצוץ מחריד. אתה עובר למחנות הפליטים ומתוודע בגוף ראשון למצב הקשה בו מצוי העם הסורי. ברגע שאתה מתקרב לקיר במציאות, המציאות המדומה מסמנת לך בצורה גרפית שאתה נמצא באזור מסוכן ומראה לך לאן ללכת הרחק ממנו. אתה יכול להביט ב-360 מעלות, למעלה ולמטה ולהרגיש לרגע במקום אחר, ולהפגין הזדהות עם אנשים אחרים בגוף ראשון, הזדהות שקשה לחוות באופן כה מוחשי בקולנוע.

מיצג אחר בפסטיבל הוא של אוסקר רבי הצ'יליאני שמראה נדבך נוסף שמאפשרת המציאות המדומה. כאן אתה מלווה את מסעו של בן, שמתוודע למעשי הרצח שביצע אביו במהלך ההפיכה הצבאית של פינושה בצ'ילה ב-1973. המיצג מאפשר לך להתבונן בפריט מסוים וכך להתקרב אליו ולהביט בו מקרוב. כל פריט בו אתה מתבונן, מוביל אותך שלב נוסף בסיפור, עד להתגלות מעשי הרצח להם היה שותף האב. במציאות המדומה העיניים ממלאות את התפקיד שמבצעות הידיים במחשב, והמקום אליו אתה מתבונן הוא סמן העכבר שבאמצעותו אתה בוחר את האופציה הרצויה.

בסיום התערוכה פגשתי אמן קנדי, שמשתתף במיצג "קליידוסקופ", שיתקיים מחר במתחם התחנה בתל אביב ויקרין בו זמנית 50 סרטי מציאות מדומה שונים. בסרט של האמן הקנדי אתה מרכיב את משקפי המציאות המדומה על מכשיר הנייד שלך וצופה מנקודת מבטו של הדבר במפגש רומנטי בין גבר ואישה. הסרטון מעורר מחשבות על האופן בו המציאות המדומה ועולם הקולנוע הפורנוגרפי ייפגשו בעתיד. ואל תטעו, המציאות המדומה תצעד גם לכיוון זה ומהר מהצפוי.

[*]

ביציאה מהפסטיבל חשתי בתערובת של סחרחורת והתרגשות. אין ספק שאנו רק בשלבים הראשוניים ביותר של עולם ה-VR וכי בעתיד המיצגים שצפיתי בהם בפסטיבל ייראו ראשוניים כמו הסרטים האילמים בתחילת ימי הקולנוע. יחד עם זאת החוויה של צפייה בגוף ראשון, ב-360 מעלות, בה אתה גם הבמאי וגם הדמות, בהחלט יכולה להרחיב את המנעד הקולנועי של ימינו ולברוא מדיום חדש שהוא שילוב של הנרטיב הקולנועי המוכר יחד עם מדיום חדש ואינטראקטיבי שמוציא את הצופה מתוך עצמו ומתוך עולמו ולו למשך שעות ספורות בלבד.

לאתר פסטיבל Steamer - לחצו כאן