חדשות קולנוע וסרטים

מאוד פה ובכלל לא שם - הבמאיות כובשות את הקולנוע הישראלי

2/1/2017

שלח לחבר+ הוסף תגובה

בעקבות שבוע הבמאיות שהתקיים בחודש שעבר ולרגל צאתם של שלושה סרטים ישראליים בבימוי נשים - "אנשים שהם לא אני", "עניינים אישייים" ו"לא פה, לא שם" - בוחן רון פוגל את הנסיקה של הבמאיות בקולנוע הישראלי

לפני כמה שנים כשהרצאתי בתיאטרון חולון פנו אליי מנהלי התיאטרון והתייעצו איתי .הם רצו למקד את פסטיבל אישה המתקיים במקום כל שנה ולהקדישו לבמאיות קולנוע בישראל. אך המצאי היה זעום ובסופו של דבר הוחלט לעשות מחווה למיכל בת אדם , אולי הבמאית הישראלית הבולטת הראשונה בקולנוע הישראלי לדורותיו.

חלפו להן מספר שנים וחלק מהפלורליזציה שעברה על הקולנוע הישראלי תופסות הבמאיות חלק נכבד מהעשייה הקולנועית בישראל. בין אם מדובר ביוצרות צעירות כהדס בן ארויה שסרטה "אנשים שהם לא אני" המצוין עלה בחמישי לאקרנים ובין אם מדובר ביוצרת כרמה בורשטיין ("לעבור את הקיר"), שפועלת לא מעט שנים בזירת הקולנוע הישראלי.

השוויון המגדרי שבו מצוי הקולנוע הישראלי מבורך ומאפשר ליוצרות להציג דמויות, בעיקר נשיות, שעד כה לא היה להן כלל קול וייצוג על המסך הגדול. נשים בדואיות בסרטה הסוחף של עלית זקצר "סופת חול" ,נשים חרדיות אותנטיות בסרטיה של רמה בורשטיין והייצוג במעניין ביותר הוא של נשים פלסטינאיות שמופיעות על המסך במלוא הדרן בסרטים כ"בורג" (שירה גפן) ובמיוחד ב"עניינים אישיים " המרתק של מהא ח'ג, שעדיין לא עלה לאקרנים וזכה להצלחה ולשבחים בפסטיבל קאן האחרון.

אולם גולת הכותרת בעיניי המייצגת את שיאו של הגל הנשי בקולנוע הישראלי והפלסטינאי הוא הסרט "לא פה ולא שם" שבוים ביד אמן על ידי מייסלון חמוד, יוצרת צעירה שחושפת לקהל את חיי נשים פלסטינאיות החיות בתל אביב. שלוש נשים צעירות שכל אחת מחפשת את מקומה בעולם מלא סתירות וכמעט בלתי אפשרי: האחת סטודנטית הבאה מבית שמרן, השנייה דיג'יי לסבית והשלישית עורכת דין משוחררת.

כולן נושמות אוויר חילוני ואווירה של פתיחות, אולם כולן תגלה כי החברה המסורתית שממנה באו נושפת בעורפן גם כשהן נמצאות בלב המאפליה. חמוד מביאה למסך מנשר בראש ובראשונה פמיניסטי ורק לאחר מכן (אם בכלל) פוליטי. סרט חודר לקרביים ומטלטל, שנשאר עם הצופה זמן רב לאחר הצפייה.

אישה חרדית, אישה בדואית, אישה פלסטינאית – נשים שכולן היו עד לאחרונה נוכחות-נפקדות בשיח התרבותי הישראלי. כולן יוצאות לאור וזוכות לחשיפה ולגאולה על המסך הגדול. כל זאת בידי יוצרות אמיצות שחשיבות סרטיהן עולה לאין שיעור על ההנאה הקולנועית (שהם גם מספקים). הכוח הנשי שועט קדימה - ושמישהו יעז לעצור אותן.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !