לקראת פסטיבל חיפה: סקירות והמלצות סרטים

אמא - יש עוד שבועיים עד שסרטו המופרע של דארן ארונופסקי ("ברבור שחור") ייצא בישראל, אבל המקדימים יוכלו לתפוס אותו בפסטיבל. הסרט עוקב אחר זוג (חוויאר בארדם וג'ניפר לורנס) אשר לביתם מגיעים אורחים לא קרואים בזה אחר זה. כל שאוסיף על האלגוריה המטורפת לא יוכל להכין את הקהל לרכבת ההרים חסרת המעצורים הזו לוקחת את הקהל. זה סרט שיפלג קהלים - חלק ישנאו אותו ואחרים יהפכו אותו לסרט פולחן. מבחינתי "אמא" הוא הסרט הטוב ביותר שיצא השנה והנועז ביותר שיצא מאולפן הוליוודי מזה שנים. (אלעד שלו)

מז"ל טוב - תלמידת קולג' חיה את אותו יום פעם אחר פעם עד שתגלה מי הרוצח במסכת התינוק שהורג אותה שוב ושוב. "מז"ל טוב" מעתיק ללא בושה מ"לקום אתמול בבוקר" (ואף מציין זאת בסופו) ומסרטים נוספים בסגנון תוך שילוב עם מסורת סרטי הסלאשרים וקומדיות הקולג'. למרות השעתוק המובנה שבו, לקהל יעד של בני נוער אליו הסרט מכוון הוא עושה עבודה בהחלט סבירה ומהווה ממתק קליל ומהנה למדי. (אלעד שלו)

להרוג אייל קדוש – הסרט בבימויו של יורגוס לנטימוס, הבמאי היווני השנוי במחלוקת ("שיני כלב") שנחשב למייצג את הגל החדש של הקולנוע היווני במאה ה-21. קולין פארל הוא מנתח בכיר שחולה שלו נפטר על שולחן הניתוחים. הוא מפתח קשר מוזר עם בנו של החולה שהלך לעולמו והעניינים מסתבכים. ניקול קידמן הנהדרת נותנת עוד הופעה כובשת בסרט מטריד במיוחד ששוב מצייר את התא המשפחתי כמחלת חשוכת מרפא. עד עכשיו לא החלטתי אם הסרט הוא מופרע, מופרך או נהדר. כחובב אימה נראה לי שבסופו של דבר הסרט כן מצא חן בעיני אבל הוא ממש לא לטעמו של כל אחד. (רון פוגל)

כביש אבוד - גם 20 שנה לאחר צאתו ממשיך "כביש אבוד" של דיוויד לינץ' להיות הסרט המתעתע והחידתי ביותר שביים הבמאי. כמעט ובלתי אפשרי לכתוב תקציר לסרט יוצא הדופן הזה, המחליף דמויות במחציתו ומכיל כמה מהדימויים הוויזואליים הבלתי נשכחים והמחרידים שיצר הבמאי הווירטואוז. זהו פאזל סוריאליסטי שכל אחד מהצופים צריך להרכיב בראשו והתוצאה לעולם לא תצטבר לכדי תמונה אחידה. (אלעד שלו)

הסקירות של רון פוגל על הסרטים הישראליים בפסטיבל

פוקסטרוט – הזוכה הגדול של פרסי אופיר וזוכה פרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה, שעשה רעש רב בעקבות הסצנה המדוברת במחסום נגדה יצאה שרת התרבות מירי רגב. סיפורה של משפחה: האב והאם נמצאים בדירתם המרווחת ובנם, החייל, משרת הרחק מהם. אבל למרות המרחק והניתוק המוחלט ביניהם ─ הם משנים זה את גורלו של זה. הסרט השכלתני והמרשים של השנה. ליאור אשכנזי בתצוגת שיא. מעוז חוזר לעסוק בטראומות השירות הצבאי ומכניס לקלחת גם אבל, שכול, הרבה ציניות ואפילו קומיקס.

הבן דוד - נפתלי אוסף מוקדם בבוקר פועל ערבי לטובת שיפוץ הסטודיו שלו. באותו בוקר, מותקפת נערה בישוב והחשד של אנשי הכפר נופל על פאהד. נפתלי הליברל יוצא להגנתו של הפועל. אלא שהמציאות גדולה על נפתלי – הוא לא מצליח להכיל את ההתנגדויות והלחצים סביבו. תסריט מבריק העוסק בצורה חכמה ביחסי יהודים- ערבים ובדורסנות ההמון למול היחיד. צחי גראד מביים ומככב בעוד תצוגת שיא מצדו.

העדות - יואל, חוקר שואה, נמצא בעיצומו של מאבק משפטי סביב פרשת רצח אכזרי שהתרחשה בכפר לנסדורף שבאוסטריה בשלהי מלחמת העולם השנייה. במהלך חקירת הפרשה הוא נחשף לעדות חסויה של אמו, ניצולת שואה בעצמה, שסודקת את זהותו ואת אורח חייו. אורי פפר משכנע בסרט חמור סבר ומטלטל.

אווה - הסרט מספר את סיפורם של שלושה: יואל (אבי קושניר בהופעה רצינית ושקולה), אווה אשתו (אפרת בן צור) ואמיל (גיל פרנק), שמתברר שגם הוא בעלה של אווה. מצד אחד מדובר בסרט אנטי-מסחרי בעליל שצולל בצורה הכי מודעת שאפשר אל ימת הפואטיות הקולנועית ומתיז דימויים לכל עבר. אבי קושניר משחק בצורה מדהימה את יואל הגרום, איש האדמה שנאלץ להתמודד עם מתחרה על אשתו. אולם מצד שני נדמה לי כי הסרט כורע תחת כובד משקלו וקורס לתוך עצמו בשל הרצינות התהומית השורה עליו.

המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה – הסרט נקרא על שם מועדון ספרותי סודי לנשים בלבד, שחרט על דגלו את שנאת הגברים ושהמוטו שלו הוא שאין אהבת אמת בעולם. בכל שבוע חברות המועדון מתחרות זו בזו על גביע "אשת השבוע" - מי הצליחה להביא לפגישת המועדון את הגבר האטרקטיבי ביותר. בסוף הפגישה שמתחילה כערב ספרותי, הופכים הגברים לקורבנותיהן. סרט שונה, מיוחד, חצוף. מהתלה מקאברית בסגנון אירופאי על מועדון ספרות שבו לא רק קוראים ספרים. עיצוב מדהים, מלא אווירה. הסרט הישראלי הנועז של השנה.

ללוח הקרנות הפסטיבל: לחצו כאן