ביקורות פסטיבל צרפתי: ברברה ולהתראות שם למעלה

ברברה

מבקר: מתן יניב

בשנת 2007, הבמאי הגדול דיוויד לינץ' הוציא את סרטו האחרון עד עתה, "אינלנד אמפייר". סרט אשר אגר בתוכו מספר סרטים קצרים שאותם צילם לינץ' ואיחד לידי סרט אחד. לינץ' בילה ימים ולילות בחדר העריכה על מנת למצוא חוט מקשר בין העלילות. בסוף מצא כי הסיפור מתרכז בשחקנית(לורה דרן) המאבדת את עצמה בתפקיד בסרט החדש שלה. התוצאה הייתה חוויה שמרגישה כמו סיוט מתמשך. אמנם העלילה בסרט כמעט ולא הייתה קיימת, אבל קשה שלא היה להרגיש את המתח והאימה שיצר לינץ'.

עכשיו נעבור לסרטו החדש של הבמאי והשחקן המוכשר מתיו אמרליק, "ברברה" אשר עוסק בעקיפין באחת הזמרות הידועות ביותר ברחבי צרפת. עלילת הסרט מתמקדת בשחקנית ברידג'ט, אשר עוקבת אחרי הזמרת בעודה משחקת אותה בסרט ביוגרפי. היא מתחקה אחרי אישיותה הקסומה של הזמרת, לומדת את תנועותיה ואת סגנון שירתה המיוחד ובו זמנית מתאהבת בדמותה.

סרט זה נהנה מגישתו החדשנית של אמרליק ליצור סרט אוטוביוגרפי באמצעות עשיית סרט על סרט ביוגרפי. הטכניקה של השילוב בין מה מציאותי ומה מגיע מתוך הסרט הינה לא פחות מגאונות שאף מתעלה על סרטו של לינץ'. סגנון בימויו של אמרליק נעשה בצורה מפתיעה ומדויקת כשהוא מתמקד בכל תנועה של ברידג'ט שלאט לאט נהפכת לברברה.

הבעיה היא שטכניקה זו היא שמובילה את הסרט לכל אורכו וגם מביאה לנפילתו בהמשך. אם תחילתו של הסרט מרגישה יפהפייה כמו חלום בו הצופה נמצא במקום אחר ובחיים אחרים, בהמשך הסרט מורגש המחסור בעלילה ובחוט מקשר אשר שומר על ערנות ועל ציפייה אצל הצופה.

סצנות שלמות מרגישות לא קשורות כלל לסרט ודמויות רבות קופצות לשנייה ויוצאות, מסוג הדמויות שכל תסריטאי מתחיל היה מעיף בגרסה הראשונה של התסריט. בסרט "אינלנד אמפייר" גם כן היה מחסור בעלילה, אך תמיד ידע לינץ' כיצד לעבור מסיפור לסיפור מבלי לאבד את הצופה. הימים שלינץ' בילה בחדר העריכה היו בדיוק מה שאמרליק התעצל לעשות. הוא מתעצל ליצור חוט מקשר בין הסצנות או כל סוג של רגש והזדהות עם אדם שאיננו ברברה. התוצאה היא סרט חסר לב, קר ומנוכר מהצופה.

להתראות שם למעלה

מבקר: אלעד שלו

סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי יעלה בשבוע הבא בהפצה רחבה בבתי הקולנוע בישראל ויזכה לביקורת מפורטת של רון פוגל באתר. בינתיים אציין כי זהו אחד הסרטים המרשימים ויזואלית שנחתו בישראל בשנים האחרונות, סרט עם עלילה רחבת היקף ותפניות (כיאה לעיבוד לספר מצליח), שיוצר משל אנטי מלחמתי שבתוכו מסתתר ליבו האמיתי של הסרט – מהות היחסים בין אב ובן שאינם יודעים כיצד ליצור קשר האחד עם השני.

העלילה עוקבת אחר סיפורם של אדואר פריקור, אמן מחונן, וחברו מנהל החשבונות - אלבר מילאר. היכרותם בשדה הקרב של 1918 קושרת את גורלם לנצח, ובאקט של הישרדות ונקמה כנגד מפקדם תאב הכוח והבצע, הם מתכננים תרמית מונומנטלית משל עצמם. הבמאי אלבר דיפונטל (שגם משחק את דמותו של אלבר) זכה בפרס הסזאר (אוסקר צרפתי) לבמאי הטוב ביותר ובצדק.

הוא מנצח בווירטואוזיות על המתרחש ועל אף העלילה הסבוכה מצליח ליצור יצירה נוגעת ומרגשת לפרקים עם עיצוב מרשים המזכיר את סרטיו של ז'אן פייר ז'נה ("אמלי"). גם אם לעיתים היצירה מתפזרת וגם אם הסוף סוגר יותר מדי מעגלים באופן מושלם, זו חוויית צפייה ייחודית וגדולה מהחיים שראויה למסך הגדול. ראיון עם הבמאי יתפרסם בשבוע הבא באתר.