אני שנים משחק ורק כעת זוכה להכרה: ראיון עם כוכב דוג-מן

אני מאד אוהב את סרטיו של הבמאי האיטלקי מתאו גרונה, במיוחד את "גומורה" ו"ריאליטי", שתיארו באופן היפר-ריאליסטי את חיי היום יום של אנשי נאפולי הפשוטים ואת היחס המורכב של העיר עם המאפיה. לכן מיהרתי בפסטיבל קאן האחרון לצפות בסרטו האחרון "דוג-מן". הסרט, שמבוסס באופן חופשי על מקרה שהסעיר את איטליה לפני כמה עשרות שנים, מספר את סיפורו של מרצ'לו אדם נמוך קומה ונחבא אל הכלים שבמקצועו הוא ספר כלבים.

מרצ'לו חי בצנעה ומחלק את זמנו בין מספרת הכלבים שלו לחבריו בשכונה ולטיפול בבתו הצעירה. כדי להרוויח קצת מהצד הוא סוחר בקוקאין ומנהל מערכת יחסים של אהבה שנאה עם סימונצ'ינו הבריון, שהוא מעין מאפיונר בשקל. מערכת היחסים המוזרה הזו שתסבך את מרצ'לו תביא אותו בסופו של דבר לעשות מעשה שיפתיע ויזעזע את הצופה. את מרצ'לו מגלם בחן ובעוצמה מרצ'לו פונטה, שזכה על משחקו בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון. נפגשתי איתו לשיחה על כלבים, איטליה וקולנוע בסינמטק ירושלים שם הוא התארח כאורח פסטיבל הסרטים. מרצ'לו מגיע לראיון מעט עצבני. הוא לא מבין איך רק אחרי הזכייה בקאן פתאום קלטו אנשי הקולנוע שהוא בעצם שחקן מוכשר כבר שנים.

איך הייתה ההרגשה לזכות בפרס המשחק בקאן? היית נראה די מופתע כשעלית לקבל את הפרס

"כשאתה מקבל פרס שבו זכו בעבר ענקים כמו מרצ'לו מסטרויאני אתה חש אחריות גדולה וכבוד גדול. הבנתי באותו רגע שמעכשיו אני באור הזרקורים וכולם מסתכלים עליך. הנה אתה עכשיו מראיין אותי בזכות כך, למרות שאני בתחום כבר שנים ועכשיו סוף סוף זוכה להכרה".

[*]

(מרצ'לו פונטה יחד עם מבקר האתר רון פוגל בפסטיבל הקולנוע ירושלים)

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. האם חקרת את הסיפור או שמדובר בעיבוד חופשי?

"אני אישית בכלל לא רציתי להכיר את הסיפור האמיתי. לא הכרתי אותו. העדפתי להתחיל מאפס ולצקת לדמות של הדוג-מן את העיבוד האישי שלי".

מערכת היחסים המעניינת בסרט היא בין מרצ'לו לבין חברו בסרט סימונצ'ינו (השחקן אדוארדו פשה). הם רבים ומתפייסים ושוב רבים עד לסצנות של מאבק פיזי עקוב מדם. האם עשיתם הרבה חזרות ביחד? האם אלתרתם?

"מתאו גרונה הוא לא דיקטטור. הוא במאי שנותן לשחקנים שלו הרבה חופש. עבדנו ביחד וחשבנו ביחד איך לבנות את הסצנות. על הסצנות של המלחמה לחיים ולמוות ביני לבין אדוארדו חזרנו הרבה מאד פעמים עד שגארונה ואנחנו הרגשנו שזה הכי נכון והכי אותנטי לתיאור של אדם קטן שנלחם על חיו מול בריון מגודל, שכביכול הוא החבר הכי טוב שלו".

[*] סיפורו של מרצ'לו אף הוא יוצא דופן. השחקן נמוך הקומה, המתנשא לגובה של מטר וחמישים, ניסה במשך שנים לפרוץ דרך תפקידים קטנים בסדרות ובסרטים ללא הצלחה. לאחר שכבר פרש ממשחק והצטרף לקבוצת תיאטרון של אסירים לשעבר, הגיעו אליה המלהקים של "דוג-מן" והפנו אותו לבמאי שהתלהב מיכולתו וממראהו הייחודי וכך חלום ילדותו התגשם לאחר שוויתר עליו.

איך היה לעבוד עם הכלבים? זה נראה שהיה ביניכם חיבור ממש טוב

"הרבה יותר טוב מאשר עם אנשים. כלבים לא משקרים, כשאין להם כוח הם הולכים. לי אישית יש כלב ואני חובב כלבים מילדותי. במשך שלושה חודשים ביקרתי במספרת כלבים ולמדתי איך לחפוף ולספר אותם. זו הייתה ההנאה הגדולה שלי בעבודה בסרט. לגבי האותנטיות. זה תפקידי כשחקן -להבין את ספר הכלבים ולהעביר את הדמות שלו בצורה המדויקת ביותר. אני מנסה להכניס את כל הדקויות הקטנות ביותר בכל תפקיד שאני עושה. אני מנסה להעביר את המתח והסבל שבעבודה. למשל הרעש של הפן שספר הכלבים מייבש בו את בכלבים אחרי הרחיצה. הפן הארור הזה עושה רעש נוראי ומטמטם אותך, אבל לי הוא עזר להיכנס לתפקיד של אדם טוב לב שחייו מלאי סבל וכאב".

בעיניי הסרט הוא משל על החיה שבאדם, מה דעתך על כך?

"בעיניי הסרט מתאר מציאות וכל אחד ייקח את המסר שהוא רוצה ממנו. אני רואה בסרט בכלל מסר הומניסטי שכל אחד צריך לכבוד את רעהו. למרות שהסרט על פניו מאוד אלים, בעצם הוא שיר הלל לאהבת האדם. הדמות של מרצ'לו היא דמות שכל הזמן נמנעת מחיכוך ומסכסוך ומנסה לפתור הכול בדרכי שלום. אני מקווה שאנשים יאמצו את המסר הזה מהסרט".

תכניות לעתיד?

"לצלם סרט בירושלים..(צוחק)". וכך נפרדתי ממרצ'לו פונטה, שחקן ענק בגוף צנום, שאותי ריגש עד מאוד בתור ספר הכלבים הנחבא אל הכלים, עד שהוא יוצא מהכלים.