שליח אתר סרט מדווח מפסטיבל הקולנוע הגדול בצפון אירופה

הכול התחיל במסיבה של טאיוואן בפסטיבל קאן האחרון. בשעת לילה מאוחרת פגשתי את לורטה המקסימה שהתברר שהיא אחת מהפרוגרמריות של פסטיבל הקולנוע של טאלין באסטוניה. מפה לשם ומן הסתם בגלל אישיותי הכובשת, לורטה שאלה אותי אם ארצה להגיע לפסטיבל ואחרי זמן מה הגיעה ההזמנה הרשמית לישראל ובשעה טובה נחתי בטאלין כאורח של פסטיבל הלילות השחורים, שזה הגיוני כשהשמש זורחת בשעה תשע וחצי ושוקעת באזור שלוש.

אחרי קונקשן מהלסינקי הגעתי למשכני בשבוע הקרוב, מלון "נורדיק פורום" שמהווה גם את מרכז הפסטיבל. מכיוון שהחדר שלי עוד לא היה מוכן, זינקתי וצפיתי בשני סרטים בבית הקולנוע שנמצא מאה מטר מהמלון וכך התחילה החוויה שלי בטאלין כשבחוץ מינוס מעלה ואני לבוש במיטב הציוד החורפי.

[*]

(מבקר האתר רון פוגל בפסטיבל טאלין)

כפסטיבל החשוב בצפון אירופה וכאחד מ-15 החשובים בעולם בפסטיבל מספר קטגוריות נושאות פרסים וביניהם התחרות הרשמית, הקרנות ביכורים, התחרות הבלטית ועוד. במסגרת התחרות ״מורד עם סיבה״ (שבה משתתף גם הסרט הישראלי ״קריאה לחלומות״ של רן סלווין) צפיתי בסרט ״מירה״, סרט רוסי בסגנון חצי דוקומנטרי המספר על בחור רוסי שחוזר מלונדון לאזור דונבאס הידוע לשמצה באוקראינה ושם עוסק בשיפוץ אנדרטאות וסמלי ימי הקומיניזם. סרט כואב ושורט על האנשים השקופים שנאבקים כדי לשרוד ועל אזור דונבאס שנקרע לגזרים בידי יריבים מרים כשהאוכלוסייה סובלת ואין ממש סיבה לאופטימיות. לקראת סןף הסרט יפיל הגיבור פסל משוחזר של לנין וינפץ אותו לרסיסים, כאילו להגיד שגם התקווה לחזור לקומוניזם של פעם היא בעצם אשליה.

המשכתי לסרט המצרי המדהים ״האורח״ של הבמאי האדי אלבגורי שמתחרה בתחרות המרכזית. הסרט, שמזכיר את ״נחש מי בא לסעוד״ הנהדר עם סידני פואטייה, מספר על מרצה שנחשד בחילול האיסלאם בשל דעותיו על הפרדת הדת מהמדינה. בתו מזמינה את ארוסה לפגוש את ההורים ומתפתח דיון מרתק ביחסי הדת והמדינה במצרים ובשאלות של אמונה (הבת מודיעה שהיא רוצה לשים כיסוי ראש ופנים בהשראת ארוסה).הסרט שמתחיל כקומדיה קלילה הופך אפל יותר ויותר כשמתברר שהארוס החביב הוא בעצם פעיל איסלאם קיצוני שנשלח כדי לחסל את האבא של ארוסתו המיועדת. סרט אמיץ שלדעתי יעורר ביקורת קשה במצרים. כמה חבל שהוא מן הסתם לא יופץ אצלנו. סוף סוף קיבלתי את החדר ואחרי התארגנות הלכתי להסתובב בעיר העתיקה והיפה של טאלין שמלאה ברחובות ציוריים ומוקפת חומה. לאחר מכן בהקרנות הערב צפיתי בעוד שני סרטים מצוינים, שניהם מהתחרות הראשית: האחד סרט בשם ״איש זאב״, סרט פולני מדהים שמספר על ילדים ניצולי מחנה השמדה שמשוחררים על ידי הכוחות הרוסיים ומגיעים לטירה ישנה ואז מגלים שכלבי המחנה נשארו מאוד רעבים והגיעו לטירה כדי לחפש מזון. זה סרט שמשלב בין סרט שואה לסרט אימה בסגנון ״קןג׳ו״ של סטיבן קינג עם צילום יפהפה ומשחק מדהים של כל הילדים.

הסרט "סלאם" האוסטרלי מעניין ומאוד רלוונטי. בחור אוסטרלי ממוצא פלסטינאי מגלה שאחותו נעלמה וכל זה קורה בזמן שטייס אוסטרלי מופל מעל לבנון ונשבה בידי המקומיים שמאיימים להוציאו להורג. חוקרת המשטרה (השחקנית המצוינת רייצ׳ל בלייק) שבעצמה איבדה את בנה, יוצאת למצוא את האחות הנעלמת ומגלה אוסטרליה שטופת פחד ושנאה לזר ולאחר, במיוחד אם הוא מוסלמי. סרט שהשאיר אותי פעור פה.

[*]

ביום השני בטאלין כבר התחלתי להתאקלם ולסבול פחות מהקור. פתחתי את היום בסיור מקיף בעיר העתיקה כולל תצפית על טאלין מלמעלה..העיר נחשבת לאחת היפות והמשומרות באירופה ואפשר בהחלט ללכת לאיבוד בסמטאותיה. אבל אני בפסטיבל סרטים והגיע הזמן לצפייה. ״החלק האנושי״ הפיני הוא סרט מר-מתוק על בחור שאין לו עבודה והוא חי באתר בנייה, אבל למשפחתו (הוריו ואחיותיו) הוא מציג שהוא איש עסקים מצליח. כמו ב״סונטת טוקיו", סופם של שקרים להתגלות וגם גיבור הסרט בסופו של דבר יוריד את המסכות שלו .קראוד פליז'ר אמיתי ומחמם לב.

הסרט הבא הוא מסרי-לנקה. "אשנדימיטה" מספר על אישה גדולת גוף שמספרת לבמאי סרטים את סיפורה העצוב שבסיומו היא אמורה להיות מוצאת להורג בעוון פשעיה. האישה חיה באזור כפרי מרוחק ומארחת בביתה בחור שרמנטי שהופך לנזיר זקן (הבמאי מלוהק גם כדמות הגברית). הצופה לא יודע אם מה שהוא רואה על המסך זו מציאות או דמיון. בקרוב ראיון שלי עם הבימאי והשחקנית הראשית.

חושך בטאלין ואני מתארגן להקרנת הבכורה העולמית של הסרט האסטוני ״סשה היה פה״ במסגרת תחרות סרטי הביכורים. הסרט מוקרן בקולנוע סופרוס. קולנוע משנת 1955 שמקרין סרטי איכות ובתוכו יש בר. זהו סרט על זוג שרוצה לאמץ ילדה ובמקומה מביאים להם ילד לניסיון והם יוצאים איתו ליום טיול. סרט לא אחיד ברמתו אבל אפקטיבי עם משחק מצוין של השחקנית הראשית, שהיא אשתו של הבמאי והם כזוג בתהליך אימוץ ילד בחייהם האמיתיים.

[*]

(הקרנת הסרט האסטוני "סשה היה פה")

אחרי ההקרנה אני פוגש בקוקטייל את הבמאי והשחקנים וגם במאית אסטונית מקסימה בשם קדרי שמספרת לי על חוויותיה ממשחק באחד מסרטיו של עמוס גיתאי. כבר עשר בלילה וזה בדיוק הזמן ללכת למסיבה של מכון גתה שמתקיימת ליד תחנת הרכבת של טאלין בתוך מבנה ישן ומט ליפול. דיג׳יי משובח ומשקאות טובים והרבה במאים צעירים ומעניינים. בשלוש אני מחליט שהספיק להיום. זהו לבינתיים מטאלין.