סיכום 2018: סרטי השנה של יאיר הוכנר

1. שחור על לבן

הקאמבק של ספייק לי עוד עתיד לספק לו שפע של מועמדויות לאוסקר ואולי אפילו זכייה. רון סטולוורת׳, היה השוטר השחור הראשון בקולרדו ספרינגס. במסגרת עבודתו כבלש משטרתי, סטולוורת' יצר קשר עם הסניף המקומי של ה-KKK והתחזה לאדם לבן שמעוניין להצטרף לארגון. סטולוורת׳ מצטרף כפעיל בארגון טלפונית מאחורי הקלעים, ולמפגשים נשלח פיל צימרמן, שוטר לבן שמתחזה אליו, בעודו מסתיר שהוא יהודי. התוצאה מצחיקה, מותחת ובעיקר מאוד כואבת.

2. רומא

אלפונסו קוארון היה המקסיקני הראשון שזכה בפרס אוסקר כבמאי על סרטו "כוח משיכה" והשנה הוא יחזור אל טקס האוסקר עם סרט מאוד שונה אבל מרשים לא פחות. זהו סרטו האישי ביותר של הקולנוען המוערך המחזיר אותו אל רומא, השכונה בה גדל ואל עיר הולדתו מקסיקו סיטי דרך עיניה של המשרתת הצעירה המתגוררת עם בני משפחה בורגנית ונחשפת לחייהם ולמציאות הפוליטית של מקסיקו במהלך שנות ה-70. "רומא" הוא מצגת מושלמת של שליטה ייחודית במדיום הקולנוע. הסרט מביא לקדמת המסך דמות נעלמת, קול מושתק, צעירה שקופה והופך אותה לגיבורה של סרטו. אין ספק ש"רומא" לפני הכול הוא שיר אהבה לעשרות אלפי נשים כמותה.

3. פדינגטון 2 | אי הכלבים | ספיידרמן ממד העכביש

סרטים מונפשים ולכל המשפחה לא זוכים פעמים רבות להערכה שלה הם ראויים. שלושת הסרטים הבאים - "פדינגטון 2" של הבמאי פול קינג, "אי הכלבים" סרט האנימציה בסטופ-מושן של ווס אנדרסון ו"ספיידרמן: ממד העכביש" שמאחוריו עומדים שלושה במאים אבל תסריטאי אחד מבריק, פיל לורד ("סרט לגו", סרטי "ג'אמפ סטריט") הפתיעו אותי במיוחד בשנינותם, התעוזה שלהם והאמירות שלהם על המציאות בה אנו חיים. הסרטים הנ"ל מיועדים לקהל בוגר לחלוטין ולכל אחד יש איכויות קולנועיות נדירות שהופכות אותו לחוויה ייחודית ויוצאת דופן.

4. שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי

גם אם לא מדובר ביצירה שלמה, מדובר ביצירה קולנועית מושלמת שהתסריט שלה מושחז, הבימוי מדויק, הבחירות המוזיקליות משובחות וכל אחד ואחת מצוות השחקנים האלוהי נבחר בקפידה לתפקיד שלו ומגלם את הדמויות השונות בצורה לא פחות ממבריקה. וודי הרלסון, סם רוקוול, אבי קורניש ופרנסס מקדורמנד מספקים כאן את הופעותיהם הטובות ביותר ומצליחים לזעזע, להצחיק ולרגש בו זמנית ברכבת ההרים המשוגעת שמרטין מקדונה כתב וביים. יצירה אקטואלית נטולת כל רסן עם הומור סאטירי מושחז עד כאב.

5. צורת המים

זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 2018 ופרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה 2017, היא יצירתו הפנטסטית של ג'יירמו דל טורו. הבמאי המקסיקני שסרטיו מפגישים בני אדם עם עולם בדיוני ואפל כמו "המבוך של פאן", "הלבוי" או "ילדים של אף אחד". גם סרט זה בדרכו האלגורית עוסקת במציאות האקטואלית העכשווית, אבל באופן מפתיע הוא מביא אל המסך הגדול דרמה רומנטית מפתיעה ויוצאת דופן המזכירה את הקלאסיקות הגדולות של הוליווד בשנות ה-50. כאשר מדי פעם האימה חודרת פנימה ומזכירה לנו שהסרט הוא מוצר עכשווי והמציאות שבה אנחנו חיים לא כל כך סימפטית.

6. אישה פנטסטית

שחקנית השנה שלי היא דניאלה וגה, השחקנית הטרנסג'נדרית הצי'ליאנית, בדרמה האנושית והמרגשת של סבסטיאן לילו ("גלוריה") שזכתה באוסקר לסרט הזר. הדרמה האנושית הזו עוקבת אחר מרינה וידאל הנאלצת להתמודד לא רק עם מות בן זוגה אלא גם עם דעות קדומות ואלימות של הסביבה. לילו מצליח לגעת בצופים בכל כך הרבה רבדים. העשייה הקולנועית מופלאה ומהפנטת מזכירה לעיתים את אלמודובר בשיאו ומשרתת את הסיפור הכל כך יפה ומעצים המצליח לשבור סטיגמות רבות ולספק לצופים חוויה קולנועית מרשימה בכל מובן אפשרי. סרט פנטסטי עם שחקנית ראשית פנטסטית.

7. 120 פעימות בדקה

הדרמה של רובין קמפילו שזכתה בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל קאן 2017 היא מחווה מרגשת לאקטיביזם ובמיוחד לפעילים חברתיים להט"בים. עלילת הסרט מתרחשת בתחילת שנות ה-90 בפריז. קבוצת המחאה ACT UP שהורכבה מחברי הקהילה הלהט"בית ותומכיה, פועלת למען טיפול באיידס ולמניעת הדבקה. הסרט מספק לנו הצצה אל הפעילות של הקבוצה: פעולות השטח, הפגנות, פעולות מחאה מחתרתיות שנעשות נגד החוק, הדיונים הסוערים לגבי כמה רחוק כדאי וצריך ללכת, ובעיקר האנשים-עצמם. לפעילי המחאה בישראל יש המון מה ללמוד מהסרט הזה שזכה להפצה מאוד מצומצמת ולא זכה להערכה לה הוא באמת ראוי.

8. חוטים נסתרים

פול תומאס אנדרסון, הבמאי של "לילות בוגי", "מגנוליה" ו"זה ייגמר בדם", מספק לנו עוד סרט מרשים ומופתי עם דניאל דיי לואיס בהופעתו האחרונה על גבי המסך הגדול. על אף שהוא סרט תקופתי המתרחש בבריטניה ולכאורה עוסק בעולם האופנה וגיבוריו הם האנשים המאופקים ביותר עלי אדמות, מדובר באחד הסרטים האפלים והאלימים מבחינה פסיכולוגית שהוקרנו בבתי הקולנוע השנה. זהו סרט החוקר את המהות של זוגיות, אהבה ואובססיה. מעניין מה אשתו של הבמאי, השחקנית והקומיקאית מיה רודולף, חשבה כשהוא סיפר בראיון עיתונאי שהרעיון לסרט צץ כאשר הוא היה חולה ואשתו סעדה אותו. עם ארוחות בוקר כמו שיש בסרט הזה, אולי כדאי לקפוץ ישירות לארוחת הצהריים.

9. הג'נטלמן והאקדח

"הג'נטלמן והאקדח" הוא כמו נהר שוקק חיים ורב הפתעות, אך למרות זאת הסרט איננו קוצף ורוגש. אנחנו מגיעים אל היעד בסופו של דבר, אך בלי לחץ. יש ביצירה הקסומה הזאת מתח, אבל הוא פנימי. על אף המרדפים העשויים ביד אמן וסצנות הבריחה המשעשעות שיעלו חיוך על שפתיכם בסוף הסרט, אין זה סרט פעולה, אלא דרמה קטנה ואנושית עם מגע קומי רענן. זהו סרט שמרגיש כאילו הוא בוים בראשית שנות ה-60 וצולם בראשית שנות ה-80, למרות שהוא נוצר בשנת 2018. זהו סרט קטן, אבל הלב שלו פועם בחוזקה. האנושיות שלו כובשת ולכן הוא כל כך גדול. רדפורד הכריז שזהו סרטו האחרון, שהוא פורש מעשייה קולנועית. הוא גם הספיק לחזור בו מהכרזה זאת. אבל אם אכן זהו סרטו האחרון, אין ספק שמדובר בבחירה מושלמת כדי לסיים וגם לסכם קריירה כל כך ענפה.

10. קרא לי בשמך

זוכרים את הפעם הראשונה שהתאהבתם בגיל הנעורים? אולי זה קרה בחופשת קיץ בבית מלון, או בחופשה בחו"ל או בקייטנה? מקום מבודד שבו הייתם עם אנשים נוספים, אבל הרגשתם שרק שניכם שם. זאת התחושה שמעורר הסרט "קרא לי בשמך". כל מי שנשבר לו הלב בגיל הנעורים בגלל סיפור אהבה ראשונה, עתיד להתאהב בתוצאה היפהפייה והכל כך מוחשית של הבמאי האיטלקי לוקה גוואדאנינו. התוצאה היא חופשת קיץ שאפשר לחוש אותה בזמן שאתם יושבים באולם הקולנוע. לא תרצו לסיים את הסרט המופלא הזה. איזה סרט נדיר ביופיו.