ביקורות פסטיבל צרפתי: לשחות או לא להיות והמעבר לאהבה

ביקורות פסטיבל צרפתי: "לשחות או לא להיות" ו"המעבר לאהבה"

מאת: אלעד שלו, מעיין הררי

18/03/2019 15:41:00

שלח לחבר הוסף תגובה

פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-16 מתקיים בין ה-14-30 למרץ בבתי קולנוע וסינמטקים שונים ברחבי הארץ ובמסגרתו יוצגו סרטים מצליחים מהשנה האחרונה לצד קלאסיקות. כתבי האתר צפו בסרט הפתיחה "לשחות או לא להיות" בבימויו של ז'יל ללוש ובסרט "המעבר לאהבה" המבוסס על חייהם של הבמאים שגם משחקים בתפקידים הראשיים

לשחות או לא להיות

מבקר: אלעד שלו

"לשחות או לא להיות", סרט הפתיחה של הפסטיבל הצרפתי (שיופץ מסחרית ב-4 לאפריל), הוא בדיוק מסוג הסרטים הלא מאתגרים שמתאימים לפתוח פסטיבל קולנוע מסחרי ולגרום לקהל ליהנות ולצחוק ואולי על הדרך גם להחדיר לו מסר אנושי ומרגש. התוצאה אכן חביבה ומהנה לפרקים, אך גם צפויה למדי, חסרת תעוזה ודי נדושה.

עלילת הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשוודיה, עוקבת אחר קבוצת גברים צרפתיים, רובם עומדים בפתח משבר גיל העמידה, שמצטרפים לקבוצת שחייה צורנית. כל אחד מהגברים מייצג גבריות פגועה שנמצאת במשבר עמוק בחיים, אך דווקא דרך המקצוע המזוהה כספורט נשי הם מצליחים להתפתח ולמצוא את עצמם מחדש. על הדרך הקבוצה הלא מקצוענית הזו נרשמת לאליפות העולם ומתחילה להתאמן תחת מאמנת חדשה וקשוחה במיוחד.

זהו סרט הבכורה באורך מלא כבמאי של השחקן הצרפתי ז'יל ללוש והוא קיבץ לתוכו מיטב משחקני צרפת בהם מתיו אמלריק וגיום קאנה. לזכותו של ללוש ייאמר שהוא לא שם את חברי הקבוצה ללעג ואינו מפיק הומור נמוך מחבורת הגברים המבצעת תרגילי שחייה צורנית. יחד עם זאת הטון של הסרט לא אחיד, לא כל ההומור בו עובד ולעיתים הוא פוגעני והתהליך שעוברים הגיבורים שטחי מדי. אחת הסיבות לכך היא ההתעמקות במספר רב של דמויות, שלא מאפשר לצופה להתחבר אליהן ולהן לעבור תהליך אותנטי של ממש וחבל שכך.

המעבר לאהבה

מבקרת: מעיין הררי

"המעבר לאהבה", סרטם הראשון כבמאים של השחקנים פיליפ ריבו ("נורמנדי בעירום") ורומן בורנג'ה, שנוסף על הבימוי גם כתבו את התסריט ומככבים בו בדמות עצמם, הוא יצירה מרגשת ואינטימית שמרוב הדמיון לחייהם האמיתיים של הזוג הפרוד והשימוש בבני משפחתם כשחקנים מרגישה לעתים קרובות כמעט תיעודית. הסרט, שהיה מועמד לפרס סזאר בקטגוריית "סרט הביכורים", הוא דרמה קומית ביוגרפית המספרת את סיפור הפרידה הלא שגרתי של הזוג לאחר 10 שנות נישואין. הפקה משפחתית בה משחקים ילדיהם של הזוג הפרוד, הוריה של האם, אביו של השחקן וקרובים נוספים - מה שמוסיף לפן האישי והייחודי שלו.

בפתיחת הסרט נכנס הצופה היישר לתוך העולם הרגשי המורכב של המשפחה באמצעות סצנות קצרות של התארגנות הבוקר שמציגות רגעי יום יום בנאליים אשר מועברים בהילוך איטי, כשברקע מתנגן שיר המספר על אתגרי הגירושין וטוען אותן במשמעות דרמטית, בחירה אמנותית שמצליחה לייצר סקרנות ועניין אצל הצופה וגורמת לבחינת הדינמיקה והניואנסים הקטנים בין הדמויות.

העלילה מספרת על חיי המשפחה מרגע ההחלטה על הפרידה דרך המעבר ליחידה עם שתי דירות צמודות ומעבר משותף בחדר הילדים (למורת רוחם של בני המשפחה ואנשי המקצוע שמפצירים בזוג להיפרד לתמיד) ועד להתמודדות עם המגורים המשותפים, זאת בשילוב עם רגעים משעשעים שמעמתים את הזוג בין הפנטזיות הרומנטיות והמיניות שלהם לחיים שאחרי הגירושים לבין המציאות המאתגרת.

דרך החלטתם הלא שגרתית להמשיך לגור יחד למרות האתגרים, נחשף הצופה לחברות המיוחדת ונוגעת ללב בין פיליפ ורומן, אשר למרות שהפסיקו לאהוב בחרו להישאר חברים קרובים כשלצדם מגוון דמויות משנה צבעוניות שמתמודדות עם שאלות החיים והזוגיות בדרכים שונות. מתאים לחובבי קולנוע מהורהר ודמויות לא קונבנציונליות.

[*]

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »