התפסן היה מרגל: ביקורת סרט ליום השואה

"התפסן היה מרגל", סרטו של הבמאי בן לוין ("מפגשים"), עוקב אחר סיפורו של מו ברג, שחקן בייסבול אמריקאי יהודי המגויס לשירותי הביון האמריקאים בתקופת מלחמת העולם השנייה. במרכז העלילה משימתו של ברג לגלות אודות התקדמות תכנית הגרעין של גרמניה הנאצית ובראשה המדען הגרמני זוכה פרס נובל לפיזיקה, ורנר הייזנברג, שבימינו שמו מצלצל מוכר דווקא בהקשר של מורה כימיה שהפך לברון הסמים מהסדרה "שובר שורות".

ברג נחשב לשחקן בייסבול בינוני בתקופתו ובן אדם מוזר ומסתורי בעיני עמיתיו. בנוסף לקריירה הספורטיבית, ברג היה אדם משכיל בוגר אוניברסיטאות פרינסטון וקולומביה, דיבר בחופשיות בשבע שפות והשתתף בקביעות בתכניות טריוויה ברדיו.

[*]

פול ראד, בהופעה נדירה בתפקיד דרמטי, מצטרף לקאסט מרשים אבל לא מועיל שכולל את פול ג'יאמטי, טום וילקינסון, ג'ף דניאלס, גיא פירס, מארק סטרונג וסיינה מילר. אמנם מוזר לראות אותו כאן רגע אחרי שנלחם בכוחות הרשע לצד הנוקמים, ואולי דמות האינטלקטואל המורכבת והקודרת של ברג קצת גדולה עליו, אבל דווקא בסצינות שהמרגל צריך להעמיד פני מישהו אחר, ראד פורח עם הבעת הפנים החיונית שכולנו מכירים והחיוך המסתורי שגם האויב וגם מפעיליו לא מצליחים לפצח.

הסרט מתרכז באירוע בעל אופי אנטי קלימקטי מיסודו, שכן כולנו יודעים שלנאצים לא הייתה פצצה גרעינית ופרופסור הייזנברג לא חוסל על ידי האמריקאים בזמן המלחמה, ולכן כשהקו העלילתי המשמים מגיע לשיא, אין לו מה למכור. סצינות סטריאוטיפיות של מרגלים נפגשים בערפל, במסיבות או בחללים גדולים ומדברים משפטים חבוטים לא מניבות שום דבר.

הבשר הפוטנציאלי האמיתי בסרט מסוג זה הוא חקר נבכי דמותו המסתורית של ברג, אבל גם כאן התסריט הדלוח רק נוגע בנקודות על פני השטח ואז עוזב אותן בלי לפתח אותן. כמו שברג אומר בסרט, "אני טוב בלהסתיר את הסודות שלי", כך גם הסרט הסתיר אותם בהצלחה מהצופים. "התפסן היה מרגל" הוא סרט ריגול ביוגרפי נטול זהות ואופי אודות אירועים חשובים שאמורים להיות מרתקים. סיפור חיים שכזה, אם לא היה אמיתי, היה מגוחך, אבל בטח לא משעמם. חבל שהביצוע מפספס לחלוטין את הפוטנציאל והופך אותו לכזה.

הסרט "התפסן היה מרגל" ישודר בערב יום השואה (1 במאי) בשעה 22:00 בערוץ yes4