פסטיבל ירושלים: המלצות ואזהרות של רון פוגל

כאב ותהילה

מבקר: רון פוגל

סרטו החדש והמצופה של פדרו אלמודובר העוסק בזכרונותיו ובתחושותיו של במאי קולנוע בדעיכה. אני מת על אנטוניו בנדרס ומדובר בסרט מאוד אישי וחושפני של אלמודובר, אבל בסופו של דבר קצת התאכזבתי. כשאצפה בסרט בצפייה שנייה אגבש עליו דעה מוצקה יותר.

עלובי החיים

מבקר: רון פוגל

הסרט הצרפתי המדובר ״עלובי החיים״ של הבמאי המסקרן בעל השם הייחודי ״ליידי לי״ הוא סרט היפר-ריאליסטי שנעשה בהשראת המהומות שהתחוללו בפריז ב-2005. קבוצה של שוטרים מתעמתת עם צעירים כהי עור בפרברי פריז בסרט שמציג את הפרברים כאזור מלחמה לכל דבר ועניין. סרט עם כמה סצנות קשות לצפייה, אלים מאוד וגם מאוד אנושי שמסתיים בסימן שאלה גדול .

השורקים

מבקר: רון פוגל

הסרט הרומני של קורנליו פורומביו הנהדר (״שם תואר: משטרה״) הוא ניאו-נואר המספר על מפקח משטרה מושחת בבוקרשט (השחקן ולאד איבאנוב, שייזכר לעד כרופא הרשע ב״ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים״ המופתי) שמשתף פעולה עם רשת לסחר בסמים ומגיע בנפתולי העלילה עד לאיים הקנריים שם הוא לומד את שפת השריקה המקומית שמאפשרת לפושעים להעביר מסרים בלי שהמשטרה תבין את השריקות.

הסרט הוא חגיגה מטא קולנועית עם קטעים מתוך ״המחפשים״, ״פסיכו״ ועוד תופינים. המשחק מעולה ופורומביו שולט בסרט ביד רמה. לעיתים נדמה לי שהוא יותר מדי משתעשע עם עצמו (אחת מסצינות הסיום מתרחשת בסט של סרט), אבל מדובר בתוצאה מרירה-מתוקה ומאוד מהנה.

[*]

פרזיטים

מבקר: רון פוגל

הסרט זוכה פסטיבל קאן "טפיל״ של המאסטר הקוריאני בונג ג׳ון הו״ ("רכבת הקרח", "אוקג'ה") הוא סרט מדהים על משפחה של נוכלים המנסה לעשוק משפחה עשירה. סאטירה חברתית מרושעת שנהנית לשחק בראשו של הצופה וכל הזמן מפתיעה.

סיביל

מבקר: רון פוגל

הסרט ״סיביל״, עם וירג׳ינה אפרימי המקסימה, סנדרה הולר הזכורה מ״טוני ארדמן״ והשחקנית המדהימה אדל אקסרקופולוס, הוא קשקוש מקושקש על פסיכולוגית במשבר שמוצאת עצמה מעורבת יתר על המידה עם מטופלת ויש בו קטעי סקס שלא בדיוק ברור מקומם בעלילה. זהו הסרט הגרוע ביותר שראיתי בפסטיבל קאן.

[*]

מחווה לפאבל פאבליקובסקי

אהבה בימים קרים

מבקר: רפאל תמנה

בזמן הצפייה הראשונה בסרטו החדש של פאבל פבליפובסקי הפולני, זוכה האוסקר, חשתי שהוא אחת מהיצירות הקולנועיות המרטיטות ביותר על אהבה שראיתי בחיי. ואכן הסרט המכושף הזה עשוי במקצב יוצא דופן, הוא רווי המצאות מרהיבות, והשפה הקולנועית שלו היא לעתים עוצרת נשימה. כמה סצינות בו, כולל זו הסופית, הן אכן מופתיות. עם הצפייה השנייה התברר לי, שהסרט חסר נפח ותהליך, ושמשהו גדול מאוד שהחל לקרום בו עור וגידים, הוחמץ ולא הושלם; בכל מקרה זהו סרט יוצא דופן המבקש להעניק לצופיו מבט אפשרי וגואל על עצמם ועל יחסיהם.

אידה

מבקר: יאיר הוכנר

"אידה" הוא חוויה קולנועית אמיצה, נדירה וייחודית. מסוג הסרטים שנשארים לרדוף אותך במשך שבועות וימים אחרי שצפית בו. אבל כמו סרטיו הקודמים של פאבליקובסקי הוא גם סרט מאוד זהיר מבחינה רגשית. הוא קודם כל פונה אל האינטלקט של הצופה. הרגשות הם רק תוצר לוואי של התוצאה הכללית ולא היעד שלו. אפשר לטעון שהסרט זהיר מדי, אבל דווקא אותה זהירות הופכת את "אידה" מסרט שהיה יכול בקלות ליפול למלכודת הקיטש האירופאי הטיפוסי לסרט שגורם לצופה להרגיש כאילו נחתה על ליבו אבן כבדה במיוחד שתגרום למועקה אבל לא תזיל דמעות משחררות.

המוצא האחרון

מבקר: יאיר הוכנר

הסרט הכואב והמרגש מספר על מהגרת רוסיה ובנה הקטן שעוזבים את מוסקבה כדי להתאחד עם ארוסה הבריטי של האם ובסופו של דבר מוצאים את עצמם בשכונה בה כל המהגרים נאלצים לחיות עד שהשלטונות הבריטיים יחליטו האם הם יכולים להפוך לאזרחים או לחזור לארץ ממנה באו. הסרט הריאליסטי והלא פשוט הזה זכה ובצדק בתשבוחות מקיר לקיר וכמובן בשלל פרסים.

[*]