פסטיבל ברלין: פינוקיו, שפאר בדרך להוליווד ועוד

סיפורים רעים (Bad Tales)

אל תתבלבלו עם הסרט הארגנטינאי "סיפורים פרועים". אם בסרט ההוא הסיפורים היו אכן מופרעים ומשעשעים, בסרט האיטלקי של האחים פאביו ודמיאנו דלנוצ'נזו, הפרברים של רומא מתגלים כחורשי רעה ואפלים. בפרברים אלו ההורים המתוסכלים שלא מצליחים בחייהם מוציאים את זעמם על הילדים והם בתורם ומתנסים באהבה ראשונה, כשהוריהם מנסים לזרז אותם לקיים יחסי מין בטרם עת, ואפילו מכינים פצצות כפי שלימד אותם המורה המחליף על מנת לסיים את השעמום והסבל בחייהם.

המבנה של הסרט, שעוקב אחר סיפוריהם של שני ילדים בני 10 ושל שכנתם ההריונית, מתגלה כמתוחכם משנדמה, ולמעשה מהותו האמיתית של הסרט נחשפת לצופים רק בסצנת הסיום. לא הכל עובד ב"סיפורים רעים", אך הוא עשוי היטב ומתאר את המתח השוכן בפרברים השלווים לכאורה בצורה מקורית למדי תוך תצוגות מוצלחות של הילדים בתפקידים הראשיים.

שפאר בדרך להוליווד

כשמחפשים Good Nazi בגוגל, התוצאה השנייה שקופצת היא של אלברט שפר. מי שהיה האדריכל האישי של היטלר ולאחר מכן מונה לשר החימוש, הצליח לחמוק מעונש מוות בנירנברג בטענה כי לא היה מודע למעשי הזוועה של המשטר. הוא כתב ספר אוטוביוגרפי רב מכר בשם "בתוככי הרייך השלישי", התנצל בפני הקורבנות והפך לכוכב תקשורתי כשאפילו בהוליווד רצו להפיק סרט אודותיו על סמך הביוגרפיה שלו.

כאן מתחיל סרטה המצוין של ונסה לאפא, שכבר עסקה בסרטה הקודם "הימלר –אדם הגון" בבכיר משטר נאצי דרך הסיפור שהוא מנסה לספר. גם בסרט "שפאר בדרך להוליווד" עוקבת לאפא אחר הסיפור שמנסה להכתיב הבכיר הנאצי לשעבר לתסריטאי הצעיר אנדרו בירקין, אך במהלך חכם היא משלבת מספר צירי זמן, כולל קטעי וידאו ממשפטי נירנברג המראים את הסתירות והמניפולציות שמנסה שפר לבצע על מנת לשכתב את ההיסטוריה.

אין בסרט עדויות של ראשים מדברים או קריינות מסבירנית כמו בדוקומנטריים רבים, אלא מתן אפשרות לצופה לבנות את הנרטיב בעצמו ולהבין מי באמת היה שפר דרך חיבור החלקים השונים. זהו סרט דוקומנטרי חשוב ועשוי היטב שרלוונטי במיוחד לימינו בהם מנהיגים פופוליסטיים עולים, קנאות וגזענות ישנה צפה ונעשה ניסיון לשכתב את ההיסטוריה.

[*] פינוקיו

80 שנה אחרי הקלאסיקה של דיסני ו-18 שנה אחרי הניסיון הכושל של רוברטו בניני לביים גרסת לייב אקשן בכיכובו כבובת העץ שקמה לחיים, חוזר הבמאי מתאו גארונה ("גומורה", "דוגמן") לסיפור הילדים הנודע, כשהפעם בניני מככב בתפקיד סבא ג'פטו. למרבה השמחה, התוצאה טובה בהרבה מזו של בניני, גם אם היא קצת נופלת בין הכיסאות לגבי קהל היעד של היצירה, מאחר שהיא מפחידה מדי לילדים וילדותית מעט למבוגרים.

גארונה לא משתמש ב-CGI ומרבית הדמויות בסרט מוצגות באמצעות תחפושות ואיפור ביזאריים שמכניסים אותנו לעולם הגרוטסקי של האגדה, שהיא יותר אפלה ממה שרבים מאיתנו זכרנו. פינוקיו בורח מסבא ג'פטו ויוצא למסע בו יפגוש שועל וחתול חמדנים (הידועים בגרסה הישראלית כשמשון ויובב), פייה טובת לב, צרצר מדבר ועוד דמויות שונות ומשונות שיובילו אותו לפתח מצפון, להתמיד בלמידה ולצמוח כאדם על מנת שיוכל להפוך לילד אמיתי. זהו סרט מרשים מאוד מבחינת העיצוב האמנותי שלו, וגם אם מרכיבי האגדה נדמים לפעמים כתלושים וחסרי פשר, הוא בהחלט שווה צפייה, לפחות עד שתגיע הגרסה החדשה של גיירמו דל טורו.

לכל הכתבות, הסקירות והראיונות מפסטיבל ברלין היכנסו ל מתחם פסטיבל ברלין