סקירות פסטיבל אוטופיה: ויואריום, לפסיס, פאלם ספרינגס ועוד

כל הסרטים בכתבה זמינים לצפייה בתשלום באתר פסטיבל אוטופיה. לצפייה - לחצו כאן

לפסיס

בשנת 2021, כששוק העבודה קורס ורובוטים גורמים לפיטוריהם של אלפי עובדים, זו בדיוק העת לצפות ב"לפסיס" שמתרחש במציאות אלטרנטיבית בה בני האדם עברו להשתמש בטכנולוגיית קוואנטום. ריי הינו בריון שחזר למוטב ומנסה לממן את אחיו שסובל ממחלה כרונית. הוא מתקבל לעבודה בתור מניח כבלים לאורך קילומטרים בשטחי יער ובשירות תאגיד השולט בשוק הקוונאטום. אבל לריי יש מתחרים חזקים בשוק, רובוטים זריזים שמאיימים לגזול את פרנסתו.

הבמאי נואה האטון מציג משל מבריק לשוק העבודה בארה״ב כמו גם בימוי ויזואלי ברמה הוליוודית להפליא. הכול נראה מדהים בתחילת הסרט, ואז הכול מתמוגג. כשהבמאי הוא גם העורך וגם התסריטאי, יש סיכון שהצופה יקבל הרבה יותר מדי דיאלוגים ארוכים. אבל זה מתכון לאסון כשאותו במאי הוא גם דוקומנטריסט שחשוב לו לדחוף את האמירה שלו לתוך הפרצוף של הצופה. למען האמת, "לפסיס" מבזבז 80 דקות בדיבורים והצגת העולם הפשוט יחסית ומתחיל לעורר קונפליקט מרכזי רק ב-20 הדקות האחרונות שלו. אני בטוח שהאטון עוד יהיה כוכב עולה בהוליווד, אבל אני ממליץ לעקוב אחרי הקריירה שלו יותר מאשר אחר סרטו הנוכחי. (מבקר: מתן יניב)

ויואריום

החלום הפרברי האמריקאי החליף את עורו במהלך השנים כאשר השגרה השוחקת והצדדים האפלים של החיים השלווים בפרברים נחשפו בסרטים וסדרות כמו "עקרות בית נואשות", "העשב של השכן" ו"סודות הפרברים". אך נדמה כי מעולם לא הייתה סאטירה כה אפלה, מקורית ומרושעת על הסיוט המשפחתי המונוטוני אליו עלולים להיקלע זוגות צעירים כפי שמוצג בסרטו המבריק של לורקן פיניגן "ויואריום".

ג'מה (אימוג'ן פוטס) וטום (ג'סי אייזנברג) הם זוג צעיר המחפש בית חדש לקראת עתיד משותף. מפגש עם סוכן נדל"ן קריפי במיוחד, אשר לוקח אותם לראות פרויקט מגורים לזוגות צעירים, הופך לסיוט כאשר הסוכן נעלם והם נשארים תקועים בשכונה בה כל הבתים דומים זה לזה, איש אינו מתגורר ואין כל דרך יציאה. העניינים מסתבכים עוד יותר כאשר מגיע לפתח הבית תינוק ועליו פתק "גדלו אותו וצאו לחופשי".

זהו סרט שאט אט הופך מסאטירה אפלה לסרט אימה סוריאליסטי שחושף את החששות הגדולים ביותר של היקלעות לשגרה אינסופית וגידול יצור קטן (ומוזר במיוחד) שמשתלט לזוג על החיים. הצפייה בו מטרידה ולא תמיד נעימה, אך מותירה חותם ומעוררת מחשבות רבות עם סיומו. (מבקר: אלעד שלו)

פאלם ספרינגס

"פאלם ספרינגס", סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי מקס ברבאקו, הוא סרט על אדם התקוע בתוך לולאת זמן מזה שנים ובטעות סוחף אחריו אישה נוספת ללופ האינסופי סטייל "לקום אתמול בבוקר". מכאן, החיים להם התרגל מתחילים להשתנות. התסריט של אנדי סיירה חסר מעוף או מקוריות, אך הוא משודרג משמעותית בזכות הקאסט.

אנדי סמברג ("ברוקלין 99") בתפקיד הראשי נותן את אחת ההופעות הטובות ביותר שלו בתפקיד שדורש ממנו להציג אדישות קיצונית כלפי העולם המזויף אליו נקלע, אדישות שהיא מצחיקה אך גם כואבת ואמיתית ברמה שנוגעת בדיכאון. כרגיל, גונבת את ההצגה כריסטין מיליאוטי (שלנצח תיזכר בתור האימא מ"איך פגשתי את אימא") הכריזמטית. ביחד, הכימיה ביניהם מוצלחת במיוחד ומחזיקה את הסרט על אף התסריט הבינוני. (מבקר: מתן יניב)

דוגמניות ושדים

ניקולס וינדינג-רפן הוא לא כוס התה של כל אחד, אפשר להתאהב בו ואפשר לתעב אותו, אבל אי אפשר שלא לשים לב אליו. אחרי "דרייב" המופתי, רפן רכש לעצמו קהל מעריצים נאמן שליווה אותו גם כאשר שני סרטיו הבאים נכשלו בקופות ובביקורות. הראשון שבהם הוא "רק אלוהים סולח" ו"דוגמניות ושדים" הוא האחרון שבהם. הסרט עוקב אחר בת 16 (אל פאנינג) יפהפייה שמגיעה ללוס אנג׳לס על מנת להיות דוגמנית. אבל בעוד שתהילתה הולכת וגדלה היא מגלה את גודל קנאתם של דוגמניות יפות אחרות.

כמו בסרטו הקודם "רק אלוהים סולח", רפן זונח בסופו של דבר את העלילה בשביל לקדם את הצד הרוחני בסרט באמצעות מטפורות צבעוניות. בדומה לאלחנדרו חודורובסקי ודייוויד לינץ׳, רפן תמיד אהב להפוך את סרטיו למסע רוחני חסר קשר למציאות אך ב"דוגמניות ושדים" המסע הזה משלב אלמנטים על טבעיים שמרגישים כמו מסע מסויט אל תוך הצד האפל של המוח.

הבעיה היא שהוויזואליה המרשימה של רפן לא מצליחה לחפות על המחסור בעלילה מותחת והבמאי מאבד את הצופים לקראת אמצע הסרט. עדיין, הסרט מעביר אותנו מסע מפרך, שעובד בעיקר בזכות הופעתם הממגנטת של הקאסט המרשים שכולל בין היתר את קיאנו ריבס. פאנינג באותה תקופה חוותה בעצמה פריצה מפתיעה בהוליווד ורפן מנצל זאת ע״י כך שהוא מפגיש בינה לבין כמה מהשחקניות בנות ה-30 שעדיין לא פרצו בעיר המלאכים, מה שיוצר ביניהן מתח מרתק ונהדר לצפייה. (מבקר: מתן יניב)

לבלוע

החיים של האנטר הם די נוראיים. היא נשואה ונושאת את תינוקו של גבר ניו-יורקי עשיר שאיננו מקשיב לה, מתמודדת עם חמה מלחיצה ובעיקר עושה את עבודות הבית הגדול של השניים שממוקם באמצע שום מקום. הכול משתנה כשהיא מתחילה לקבל סיפוק מהתמכרות מוזרה- אכילה ובליעה של אביזרי מתכת, חלקם חדים.

יש סרטים שלוקחים רעיונות ביזאריים ודואגים להפוך אותם למותחן מפתיע, אך כל שהסרט הזה מציע הוא צבעוניות קולנועית ובנאליות מקסימלית. "לבלוע" מנסה בכוח לקחת את עצמו ברצינות מבלי להיות מתוחכם בכלל. אם עסקנו בהפרעת אכילה או תסמונת פיקה, הבמאי/תסריטאי קרלוס מיראבלה-דיוויס מתעלם כמעט לחלוטין מהנושא העיקרי של הסרט ומספק לו תשובות חסרות כל אמינות.

התסריט האבסטרקטי מורגש כאשר מוצגות דמויות סטריאוטיפית ושטוחות במקרה הטוב ודיאלוגים מגוחכים במקרה הרע. לא ברור מה שחקנית מהשורה הראשונה כמו היילי בנט (שאף זכתה בצדק בפרס השחקנית בפסטיבל טורונטו) חשבה כאשר החליטה לככב וגם להשקיע מכספה את הסרט הזה. אין ספק שהיא נקודת האור ב"לבלוע", מה שלא אוכל לכתוב על אף אלמנט אחר בסרט. (מבקר: מתן יניב)

התגשמות

מותח ועם בפסקול מצמרר, הסרט "התגשמות" יותיר אתכם תוהים, מבולבלים ומתוחים, כאילו התעוררתם מתוך חלום. העלילה עוקבת אחר נערה עם בעיות שינה (ג'וליה שרה סטון) שבורחת מהבית ובחיפושה אחר מיטה ללילה מצטרפת לניסוי קליני שעוסק בחלומות. בחלומות, הנערה עד מהרה נסחפת למערבולת וערבוב בין המציאות לבין חלומות וסיוטים, כשהיא מלווה על ידי האחראיים על הניסוי שבוחנים את התנהגותה, התקדמותה ותגובותיה.

"התגשמות" הוא סרטו השני של הבמאי אנת'וני סקוט ברנס, שגם כתב את התסריט, המוזיקה, צילם וערך את הסרט, והכל בתקציב דל שלא ניכר לרגע ברמת הגימור המעולה של היצירה. זהו סרט אימה פסיכולוגי, שבוחן את כוחם של חלומות ואת עומק תודעתה ונפשה של הדמות הראשית, והוא בהחלט מטריד ומעורר פחד אצל הצופה כשדמויות אפלות, רשעיות ומסתוריות מרצדות ברקע. לחובבי הז'אנר מובטחת הנאה צרופה. (מבקר: בן קבסה)

לסקירות על "רליק", "אנטנה", הוסט" וסרטים נוספים>> לחצו כאן

לסקירות על "חיים של אבא", כוכב ים", "בת ים בפריז" ועוד>> לחצו כאן