חייבים להפסיק לעשות הנחות לאנשים עם כסף וכוח: ראיון עם ג'וליה גארנר

קשה שלא לאהוב את ג'וליה גארנר. השחקנית האמריקאית היהודייה, החלה את דרכה בסרטים כמו "כמה טוב להיות פרח קיר" ו"עיר החטאים: עלמה להרוג", זכתה לתהודה גדולה יותר בתפקידה בסדרה "האמריקאים" ופרצה בגדול בשנים האחרונות עם תפקידה כרות' לנגמור בסדרת הלהיט של נטפליקס "אוזרק". גארנר מגלמת בה דמות מלאת אנרגיה ורוח נעורים, שנקרעת בין הנאמנות למשפחתה השמרנית והעבריינית לבין הרצון להתפתח בכוחות עצמה ולצאת מהחיבוק המשפחתי הלופת והאכזרי. בפסטיבל ברלין שעבר נפגשתי עם גארנר לאחר הקרנת הבכורה האירופאית של הסרט "עוזרת אישית" בו היא מככבת לראשונה בתפקיד ראשי. זהו תפקיד הפוך לחלוטין מתפקידה ב"אוזרק" בו היא מגלמת דמות מופנמת שמביעה את העובר עליה דרך פניה וללא דיאלוגים רבים.

הרבה דברים קרו בעולם מאז המפגש שלנו, כשמיד אחריו התפרצה מגפת הקורונה, נסגרו בתי הקולנוע בישראל וכעת מעל שנה וחודשיים אחרי הופך בסוף השבוע הזה "עוזרת אישית" לאחד הסרטים הראשונים שמופצים מסחרית בישראל (ברשת "מובילנד" ובסינמטקים השונים). הקרנת הסרט בברלין התרחשה ימים ספורים לאחר הרשעתו של הארווי ויינשטיין, המפיק ההוליוודי הידוע שבמשך שנים הטריד, תקף מינית ואף אנס שחקניות ונשות צוות בענף הקולנוע. הסרט מושפע באופן ישיר מהפרשה, אך מנסה לתאר סיפור רחב וגדול יותר דרך סיפורה של יום אחד בחייה של ג'יין, מזכירה במשרד הפקות קולנועיות בניו יורק (גארנר), שמתוודעת לנשים היפהפיות שמגיעות לעבוד במשרד ללא רזומה מתאים, לפגישות המסתוריות שמקיים הבוס בבתי מלון ולשיחות שהיא נאלצת להדוף מאשתו החשדנית.

היה לחץ בעצם העובדה שאתם הסרט הראשון שעוסק בפרשת ויינשטיין, גם אם באופן עקיף?

"כמובן שהיה לחץ. זה מפחיד לעסוק בכל נושא בעל משמעות, אפילו אם זה לא תקיפה מינית, אבל זו אחת הסיבות שרציתי לעשות את הסרט. הבעיה היא הרבה יותר גדולה מויינשטיין עצמו. אנשים תמיד אומרים שזה סרט מאוד של זמננו, אבל לדעתי זו תופעה שמתרחשת במשך כל כך הרבה זמן, פשוט כעת אנו שומעים על כך כל חמש דקות. הסרט חשוב כי אני רוצה שיהיה תזכורת תמידית לא רק על התעללות מינית, אלא על ניצול באופן כללי. ג'יין הייתה קורבן בצורה איומה כי היא לא ידעה שהיא קורבן".

[*]

איך התכוננת לתפקיד בו את כמעט ולא מדברת ומופיעה בכל סצנה בסרט?

"זו הדמות הכי קשה ששיחקתי. הסיוט הגרוע ביותר שלי היה ששאנשים מהתעשייה יצפו בסרט ויגידו שזו ג'וליה גארנר משחקת את העוזרת. לא רציתי להיות השחקנית. עשיתי מחקר גדול בנושא. מלבד לראיין עוזרות שהתעללו בהן מינית, הלכתי לחברת ההפקה של המנהלת שלי וכתבתי הערות על האופן בו העוזרות מתנהגות, איך הן עונות לטלפון, איך הן מקלידות. אפילו צילמתי וידאו של העוזרת של המנהל שלי, לראות איך היא מתפקדת סימולטנית ובזמן שהצטלמתי לסרט הייתי חוזרת לחדר ומסתכלת בווידאו שלה". מהי מידת האשמה באנשים האחרים שעבדו במקום העבודה עם ג'יין ושתקו? האם ג'יין יכלה לפעול באופן אחר?

"לא היה לה שום סיכוי לנהוג אחרת. זה מה שאהבתי בסרט כי זה כל כך אמיתי. אם האנשים האלה כמו ויינשטיין היו הבעיה העיקרית, הבעיה הייתה כבר נפתרת, זו המערכת, האנשים האחרים. יש סצנה עם אישה שמנהלת במשרד שהיא גם חלק מהמערכת הזו. זו לא רק התנהגות גברית, זה כולם למשך זמן כה גדול היו מפוחדים מפני האנשים בעלי הכוח שגרמו לאנשים הקטנים להרגיש ברי החלפה ואף אחד לא רוצה להרגיש שניתן להחליף אותו".

האם באופן אישי חווית הטרדה מינית או ששמעת על שחקנית שהוטרדו מינית בסט?

"למזלי אישית לא אבל זה לא רק שחקניות, שמעתי על מעצבות שיער, מאפרות ונשות צוות באופן כללי שהותקפו מינית. גם שמעתי על שחקניות על סטים בהם הייתה אווירה מתעללת. הסרט הזה הוא לא רק על תעשיית הקולנוע. ש עולם שלם מחוץ לתעשיית הסרטים שזה קורה בו כל הזמן".

למה לדעתך אנשים עם כוח הרגישו חסרי פחד לנצל את כוחם?

"אנשים עושים הרבה הנחות לאנשים עשירים במיוחד, עם הרבה כוח או כישרון יוצא דופן, על התנהגויות מסוימות וזה חייב להיפסק. הרי אם מישהו בלי כוח היה מתנהג כך איש לא היה מדבר איתו, אז למה זה בסדר כשמישהו עם כוח מתנהג כך? אני מרגישה שנסיבות קיצונית והצלחה קיצונית מוציאות את הטוב ביותר והגרוע ביותר מאנשים, או שאתה משתנה לטובה או לרעה. אני חושבת שזה תלוי בחוויית העבודה שלך, מי היה הבוס שלך, אצל מי עבדת לראשונה, זה מעצב אותך במידה מסוימת ומלמד אותך איך לעבוד בסביבת עבודה".

איזה צדדים ההצלחה שלך כעת הוציאה ממך?

"אני מקווה שחיוביים. לי היה מזל שבכל עבודה שהייתי מגיל צעיר כולם היו נפלאים אליי והם לימדו אותי איך להתנהג על הסט וזה מה שהתרגלתי אליו. עבדתי בעבר עם מישהי צעירה שלא הייתה נחמדה לנערה צעירה יותר ואמרתי לה – "זה הסרט הראשון של הילדה הזו והיא תמיד תזכור שלא היית נחמדה אליה ותתנהג לאחרים כך'. נחמדות היא מידבקת בדיוק כפי שלא להיות נחמד זה מידבק. אז אתה חייב להוות דוגמה".

גארנר היא בת לאם ישראלית, השחקנית תמי גינגולד שהופיעה בסרטים כמו "ספר נשים" ו"הקרב על הוועד" ובתכנית "זהו זה". כשאני שואל אותה בעברית אם היא מבינה את השפה, היא עונה בעברית רצוצה: "אני יכולה להבין עברית אבל אני לא ממש מדברת", וממשיכה באנגלית: "כשאמא שלי הייתה ב'זהו זה' לא היו עוד ערוצים בישראל והיא הפכה לכוכבת גדולה. ביקרתי הרבה פעמים את המשפחה בישראל. תל אביב היא עיר נהדרת".

בקרוב תשחק גארנר בסדרה החדשה של שונדה ריימס בנטפליקס "inventing Anna" על נוכלת רוסייה בשם אנה סורוקין שהתחזתה לעשירה גרמנייה בשם אנה דלווי והונתה את החברה הגבוהה של ניו יורק. "זה סיפור נהדר. זו תהיה סדרה של עונה אחת אבל הפרקים הם ארוכים מאוד. בטלוויזיה לצלם פרק אחד זה כמו לצלם סרט, אז 10 פרקים זה כמו 10 סרטים. זה בהמון מובנים הרבה יותר קשה מאשר לעשות סרט".

עד כמה הדמויות שאת משחקת נשארות איתך לאחר מכן?

"בסוף תכנית אני מתחילה להרגיש מה שהדמויות שלי מרגישות ואני כבר לא יודעת מה אני מרגישה. יצאתי מהעבודה בסרט 'עוזרת אישית' מאוד בודדה ולא הייתה לי סיבה להרגיש בודדה. החיים האישים שלי הולכים מצוין, הצוות היה מצוין. שאלתי את עצמי למה אני מרגישה כל כך בודדה ואז הבנתי שזה היה בגלל הדמות של ג'יין".