Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל הקולנוע היהודי: שרלוטה ופול ניומן

שרלוטה

מבקר: אור טילינגר דה-קרבליו

"שרלוטה", קופרודוקציה קנדית-צרפתית-בלגית בבימויים של צמד במאי האנימציה הקנדיים אריק וורין ("בלרינה") וטאהיר רנה ("ברוכים הבאים לוויין"), הוא סרט דרמה מונפש יוצא דופן ומרהיב ביופיו אשר מביא אל המסך את סיפור חייה המדהים של האמנית היהודייה-גרמנייה, שרלוטה סלומון, שנספתה באושוויץ בגיל 26, ואת יצירת המופת האוטוביוגרפית שלה "חיים? או תיאטרון?".

הסרט מגולל את סיפורה של סלומון, שנולדה ב-1917 למשפחה יהודית-גרמנית אמידה ושאפה להיות אמנית מקצועית – שאיפה שנתקלה בקושי רב עבור אישה יהודייה שהתבגרה בתחילת מלחמת העולם השנייה. עם עליית האנטישמיות בעיר הולדתה ברלין, היא חיפשה מקלט בדרום צרפת והחלה לצייר את סיפור חייה. לפני מותה בטרם עת באושוויץ, בגיל 26, יצרה סלומון למעלה מאלף ציורים המתארים את חיי הוריה, סבה וסבתה, חבריה ואוהביה. היא כינתה את אוסף הציורים האלה "חיים? או תיאטרון?" וזיכרונה חי כעת באוסף האמנות האוטוביוגרפי הזה, שנחשב כיום בעיני רבים כרומן הגרפי הראשון.

בתחילת הסרט אנו פוגשים את שרלוטה בת השמונה, על סף אובדן אמה ולאחריה מתרחשת קפיצה בזמן לשנת 1933, כאשר היא כבר בת 16. למרות התעקשותם של אביה ואמה החורגת הטרייה להכריח אותה לעבוד כתופרת, שרלוטה אינה מתכוונת לוותר על הקריירה שלה כאמנית. היא מצליחה לתפוס מקום בבית ספר לאמנות ידוע בברלין, אבל לא עובר זמן רב עד שהיא מגורשת בגלל היותה יהודייה. אביה נלקח למחנה ריכוז ושרלוטה נשלחת להתגורר עם סבה וסבתה מצד אמה בדרום צרפת, שם היא זוכה להזדמנות להתאהב בזמנים מורכבים מנשוא ובסופו של דבר כל אלה יחד מובילים אותה לצייר את סיפור חייה. האוסף כולל בתוכו מאות ציורי גואש, סיפור מסע בן 32 אלף מילים של אמן מלא בסודות משפחתיים אפלים ומספר רב של רבדים טקסטואליים המכיל בתוכו גם רמזים מוזיקליים. "אני אשים בו את כל מה שיש לי", אומרת שרלוטה בסרט, "הכל יפה והכל מחריד".

בקולה של קירה נייטלי בתור שרלוטה, אנו נחשפים לסיפור קורע לב של התגברות על קשיים משפחתיים בתקופה נוראית. סיפורה אינו מוכר כמו סיפורה הנודע של אנה פרנק אשר גם הוא זכה השנה לעיבוד קולנועי מונפש על ידי הבמאי הישראלי המוערך ארי פולמן, אך יצירה זו היא לא פחות חשובה, כשיצירותיה של סלומון זוכות לקבל ביטוי באמצעות טכניקת ההנפשה המסורתית ביראת כבוד וברגישות פואטית.

סלומון היא אחת האמניות הגדולות של המאה ה-20, אשר זוכה עתה להכרה לה היא ראויה. היא נחשבת למי שהמציאה את ספר הזיכרונות הגרפי הראשון אשר שילבה בתוכו אוטופיקציה (שילוב פרטי מציאות בבדיה) ואת כל האלמנטים הרעיוניים שעומדים מאחורי יצירותיה אשר נמצאים כיום בשימוש נרחב בספרה האמנותית-תרבותית. הסרט כשלעצמו מעביר מסרים של העצמה נשית בתקופה אפלה, אך יותר מכול הוא ממשיך לשמר את זיכרון השואה גם עבור הדורות הבאים.

הקרנה: יום שלישי 30.11 בשעה 17:30 בסינמטק ירושלים.

[*] פול ניומן - מאחורי עיניים כחולות

מבקר: דניאל עמיר

במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי מוקרנים מבחר סרטים דוקומנטריים על דמויות יהודיות מובחנות - סול בלו, סרז' גינסבורג, ברנאר אנרי-לוי וכו' . בולט במקבץ סרט על דמות שיהדותה לא בלטה עד כדי כך, במיוחד לא בשל צבע עיניה – השחקן האגדי פול ניומן. הסרט הדוקומנטרי הצרפתי "פול ניומן - מאחורי עיניים כחולות" סוקר את הקריירה ארוכת השנים ואת חייו האישיים של השחקן זוכה האוסקר, שהלך לעולמו בשנת 2008 בגיל 83, לאחר מאבק ממושך בסרטן הריאות.

מצויד בראיונות מחוקרי קולנוע ומקולגות כאחד - דוגמת השחקנית אלן בורסטין והבמאי רון שלטון (שביים את ניומן בסרט "בלייז" מ-1989) - הבמאי פייר פרנסואה גודרי מגולל את סיפור חייו של ניומן מהתחלתו כתלמיד למשחק מבטיח ב"סטודיו למשחק" של המורה הנודע לי סטרסברג; סיפור אהבתו הגדולה לאשתו למשך למעלה 50 שנה, ג'ואן וודוורד (השניים שיחקו יחד ב-6 סרטים שונים, כשניומן ביים את אשתו ב-3 סרטים נוספים); ביסוסו כשחקן בעל חשיבות בקלאסיקות כדוגמת "אדי פלסון" (1961), "המורד" (1967) ו-"קיד וקאסידי" (1969); ושנותיו האחרונות, שהוקדשו להתמסרות לרצונו המקורי - לביים - ולתפקידים "משוחררים" יותר, דוגמת סרטם של האחים כהן "הקפיצה הגדולה" (1994) וסרטו האחרון, "מכוניות" (2006) מבית פיקסאר.

גודרי גם אינו פוסח על האישיות הביישנית והחבויה שעמדה מאחורי כוכבו הזוהר של ניומן - מתנגד נחרץ לתרבות הסלבריטאים, קנאי לפרטיותו ולפרטיות משפחתו, בוגר טראומות אישיות (כמו מות בנו ממנת יתר ב-1978, בגיל 28 בלבד), פעיל פוליטי נחרץ למען זכויות אדם (בין אם השתתפות בצעדה המפורסמת של מרטין לות'ר קינג בוושינגטון ב-1963 או ניהול קמפיין הבחירות של הסנאטור הדמוקרטי יוג'ין מקארת'י ב-1968) או אדם שפשוט אוהב להשתטות (כמו סשן הג'אז המאולתר אותו ערך עם לואי ארמסטרונג ודיוק אלינגטון על סט הסרט "אינטרמצו בפריז" ב-1961).

עם זאת, נדמה שהרבה יותר מידי חומר ונרטיב מעניין, עובר מתחת לעינו הפוקחת של הבמאי: מרבית "מאחורי עיניים כחולות" מוצג פחות כמו סרט תיעודי מקיף שיכול לעמוד על רגליו כיצירה קולנועית, ויותר ככתבת מגזין הגובלת במצגת "פאוור-פוינט" (כולל המעברים). מלווה בקריינות מונוטונית ובפספוס מהותו של ניומן כאניגמה של ממש בעודו אחד הכוכבים הכי מפורסמים בעולם, "פול ניומן - מאחורי עיניים כחולות" מתפקד יותר כדף ויקיפדיה מונפש - וחבל.

הקרנות: בתאריכים ה-30.11 (ב-21:30) ו-ב-2.12 (21:00), בסינמטק ירושלים.

[*]

לסקירות נוספות מפסטיבל הקולנוע היהודי לחצו כאן. לכל סרטי הפסטיבל וכרטיסים - היכנסו לאתר הפסטיבל