כל כך רע שזה טוב: ההופעות ההזויות של ניקולס קייג'

נשיקת הערפד (1989)

אי שם עמוק במוחם של ניקולס קייג' והבמאי רוברט בירמן בוודאי יש איזשהו הסבר, סדר מסוים של החלטות שהובילו להופעה הביזארית הזו - מה בדיוק? לא ברור... אבל תודה לאלוהי הקולנוע על קלאסיקת הקאלט הזו. מבחינה אובייקטיבית, קשה לומר שמדובר בסרט "טוב". הסרט עומד ונופל על כתפיו של הכוכב שנותן את ההופעה המוגזמת והמוזרה ביותר בקריירה שלו.

קייג' הוא פיטר לואו, סוכן ספרותי יהיר שבמהלך ליל שיכרות פוגש באישה מסתורית הנושכת אותו. הוא מתחיל לאט לאט לאבד את שפיותו ומוציא את כל תסכולו על עובדת מסכנה במשרדו. ההופעה של קייג' כל כך מוגזמת שמההתחלה לואו לא אמין בתור בן אדם נורמלי. באמת, הרי זה גבר שמדבר במבטא של נערה מהוואלי. דרך דקלום עצבני של האלף-בית ועד להתרוצצות במועדון לילה עם שיניים מפלסטיק בצרחות "אני ערפד, אני ערפד" מצליח קייג' לגלם באופן מטריד למדי (ומשעשע) איש מטורף לחלוטין. שחקנים אחרים היו מנסים למתן את עצמם ונשארים עם סתם הופעה גרועה, אבל קייג' לא עוצר לרגע. כך מצליח השחקן היחיד במינו לחצות את רף הטוב והרע ומגיע לשלב חדש - כל כך ביזארי שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

עימות חזיתי (1997)

בסצנה הראשונה בה אנו רואים את קסטור טרוי, הלא הוא קייג' בכבודו ובעצמו, הוא מטמין פצצה ופוצח בריקוד כולל הד בנגינג סוער לצלילי "הללויה" כשהוא לבוש בבגדי כומר. על לכידת המטורף הנ"ל ממונה סוכן ה-FBI שון ארצ'ר בגילומו של ג'ון טרבולטה. ארצ'ר מצליח במשימה אך טרוי נכנס לתרדמת והסוכנים אובדי עצות באשר למיקום הפצצה שטמן. קצה החוט היחיד שנותר הוא אחיו הקטן ושותפו של טרוי שיושב בכלא. לכן מחליטה הסוכנות להשתמש בטכנולוגיה חדשנית על מנת להשתיל את פניו של קייג' על גופו של טרבולטה ולהכניסו לכלא במסווה בתקווה שכך ניתן יהיה להוציא את המידע מהאח. זה, כמובן, הפתרון ההגיוני ביותר לתסבוכת.

קייג' מבלה את רוב הסרט בגילום של סוכן ה-FBI עם מניירות של טרבולטה שהוא למעשה טרוריסט פסיכופת. אם זה לא מתכון לטירוף קולנועי, אז יש לציין שטרבולטה, לא שחקן ביישן בפני עצמו, מבלה את רוב הסרט בגילום ניקולס קייג'. את הכל עוטף הבמאי ג'ון וו באריזת אקשן גדול ורועש. במילים אחרות, סרט שנועד לבילוי כיפי עם דלי פופקורן.

איש הקש (2006)

על פי רוב מכריע של מבקרים, הרימייק בכיכובו של קייג' לא משתווה לסרט הקאלט הבריטי המקורי משנת 1973. למעשה רבים כוללים את "איש הקש" בבימויו של ניל לביוט בקטגוריה "כל כך רע שזה טוב". זה הסרט שהביא לנו סצנות כמו ניקולס קייג' בתחפושת דב מחטיף לאישה מבוגרת או קייג' צווח וצורח עם כלוב של דבורים על הראש. האינטרנט מצא מצבור עצום של חומר לממים.

השוטר אדוארד מאלוס, בגילומו של קייג', מקבל מכתב מארוסתו לשעבר בו היא מספרת כי בתה נעדרת ומבקשת ממנו לבוא ולמצוא את הילדה. מאלוס מגיע לאי בו מתגוררת האם ומגלה כי הוא מאוכלס על ידי כת פגאנית נשית שלא ממהרת לעזור בחקירה. על פניו נשמע כמו סרט מתח סטנדרטי למדי, אך לא כך המצב. אפילו קייג' עצמו הודה כי הסרט מגוחך. כשנשאל איזה תפקיד היה רוצה לבקר מחדש ענה הכוכב: "הייתי רוצה להתחבר לאחד הקולנוענים היפנים הגדולים, כמו המאסטר שביים את 'הצלצול' והייתי רוצה לקחת את 'איש הקש' ליפן, רק שהפעם הוא רוח רפאים".

פקד מושחת (2009)

קייג' משחק את פקד המשטרה טרנס מקדונה, נרקומן ומושחת שקיבל לידיו מקרה רצח של משפחת מהגרים. הוא מנסה למצוא את הפושעים, אבל על הדרך לא בוחל בשום אמצעי כדי להתמסטל ולהמר. המילה המתאימה ביותר לתיאור הפקד היא מעורער. אדם שמתקשה להבדיל בין טוב לרע וככל שעולה רמת הסמים בגוף כך גם מתערבבות המציאות וההזיה בראש - איגואנות צצות מהאוויר ונשמות המתים רוקדות ברייקדאנס. זהו אדם שרוצה לעשות את הדבר הנכון, אבל מתנהג כמו פושע ביותר ממקרה אחד. כשחושבים על הופעות הזויות של קייג' מיד עולות תמונות של התחרפנויות מסיביות ומשחק מוגזם עד כדי גיחוך, אך לא כך המצב ב"פקד מושחת" של וורנר הרצוג. קייג' לא מוגזם וגם לא יוצא מדעתו (לפחות לא באופן היסטרי) ועדיין מדובר באחת ההופעות המוזרות והמוצלחות בקריירה שלו.

מנדי (2018)

האם מישהו רצה לראות את קייג' מחסל אנשים במסע נקמה פסיכדלי נוטף דם, מטאל וסמים? קיבלתם. קייג' הוא רד מילר, חוטב עצים פשוט שגר במעבה היער עם חברתו מנדי. החיים מתנהלים על מי מנוחות עד שמנדי תופסת את תשומת ליבו של ג'רמיה, מנהיג כת סוטה. בעזרת כנופיית אופנוענים מסוממים מצליחים חברי הכת לחטוף את הזוג ובסופו של דבר רוצחים את מנדי לנגד עיניו של רד. באופן מובן למדי, רד לוקח את כל העניין די קשה ומחליט שהגיעה השעה לפצפוץ ראשים קולקטיבי. מכאן ועד סוף הסרט קייג' מחסל אופנוענים והיפים סוטים בכל אמצעי אפשרי שיכול להופיע על עטיפת אלבום מטאל משנות ה-80.

קייג' הוא טיפוס מעניין, מצד אחד שחקן עם כישרון אמיתי (ויש לו אוסקר כהוכחה) ומצד שני אחד השחקנים המוגזמים בהוליווד (ויש לו את שאר הרשימה הזו כהוכחה). תחת בימויו של פאנוס קוסמנטוס הוא מראה את שני הצדדים שלו בהופעה אחת. אין לו הרבה שורות והוא אפילו לו השחקן הכי מופרע בסרט (לינוס רואץ' המגלם את ג'רמיה נותן לו תחרות טובה), אבל הוא מספק הופעה בלתי נשכחת. עדין ושברירי ונוגע ללב מצד אחד ומפלצת זעם חסרת מעצורים מהצד השני. אין הרבה שחקנים שמסוגלים לנוע מקיצוניות אחת לאחרת באופן טבעי כל כך.