Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סקירות דוקאביב: אייכמן

אייכמן - ההקלטות האבודות

משפט אייכמן הפך לאחד האירועים המסוקרים ביותר בסרטים עלילתיים ודוקומנטריים בשל העובדה שהוא אפשר להביט למכונת הרשע הנאצית בעיניים ועימת את הציבור הישראלי לראשונה עם זוועות העבר שהעדיף להותיר מאחור. החשיבות של הסרט "אייכמן – ההקלטות האבודות", שגם תרמה להפיכתו לסרט הפתיחה של דוקאביב, היא בהצגה ראשונה של ההקלטות שביצע אייכמן עם עיתונאי הולנדי בעת מגוריו בארגנטינה לאחר המלחמה.

בניגוד למשפט בישראל בו טען כי היה רק בורג במכונה שביצע פקודות, בהקלטות הוא מתוודה על ההיבט האידיאולוגי שבפשעיו ומתחרט כי לא השמיד מעל 10 מיליון יהודים. הקלטות אלו אמנם היו ידועות ותוכנן אף הודלף למגזין "טיימס", אך לא היו קבילות במהלך המשפט מאחר ולא נודע מקום הימצאן. הבמאי יריב מוזר ("בן גוריון, אפילוג") משתמש בחומר הגלם ההיסטורי שנפל לידיו במיומנות תוך שחזור מבוים של השיחות בין העיתונאי לאייכמן (בגילומו של אלי גורנשטיין), שילוב קטעים מצמררים מהמשפט שנוגדים את שאומר הפושע הנאצי בהקלטות ועדויות של ניצולים ומומחים.

חשיבות הסרט היא בעצם חשיפת הקהל הרחב בווידוי מגוף ראשון שממחיש את האכזריות של מכונת ההשמדה הנאצית ושל האנשים שעמדו מאחוריה. בכך הסרט יכול לשמש כחומר חינוכי ראשון במעלה וכתשובה ניצחת למכחישי השואה. לעיתים הקריינות בסרט דידקטית מדי ועושה רושם שהוא נעשה לקהל רחב ככל שניתן, בכך שהוא מסביר פעם אחר פעם את תוכנו כדי להנגיש אותו. גם ניכר כי הבמאי רצה לטהר את שמו של ישראל קסטנר, שחלק מהסרט גולש לסיפורו ונדמה מודבק למדי לסיפור הראשי. יחד עם זאת מדובר בצפייה חשובה, גם אם לא ביצירה דוקומנטרית יוצאת דופן.

הקרנות נוספות: שבת 04.06 | 12:00 | מוזיאון ת"א: אולם רקנאטי, בנוכחות היוצר. שבת 04.06 | 16:45 | אולם סינמטק 1. בהמשך ישודר כסדרה בת 3 חלקים בכאן 11.

טנטורה

בכל קיץ היינו יוצאים לחופשה משפחתית בכפר הנופש בחוף דור יחד עם חברי הילדות של אבי והמשפחות שלהם. כולם קראו לחוף טנטורה, אבל אף פעם לא באמת הקדשנו מחשבה לכפר ששכן שם וזכרו נמחק כליל מלבד בית בודד על החוף. סרטו המרתק של אלון שוורץ מתחקה אחר האירועים שהתרחשו שם בזמן מלחמת השחרור או הנכבה - תלוי את מי שואלים. נקודת המוצא שלו היא עבודת התזה של תדי כץ בה הוא הציג עדויות של חיילים מחטיבת אלכסנדרוני על פשעי מלחמה, רצח וגירוש המוניים. מהר מאוד עם פרסום העבודה התפתחה כמובן מהומה ועל אף שמדובר בעדותיהם עצמם, הלוחמים תבעו את כץ על הוצאת דיבה והעבודה נגנזה מבלי שהציגו לבית המשפט את התמונה השלמה (אם ניתן בכלל אי פעם להציגה). מכיוון שמדובר באירועים שהתרחשו לפני יותר מ-70 שנה רוב העדים בני מעל 90 שעברו חיים שלמים בהם הדחיקו ושכחו מרצון (היהודים) או התאמצו לשמר את הזיכרונות אך הזמן מטשטש אותם (הפלסטינים). שוורץ מנסה להרכיב את הפסיפס הזה כמה שניתן בעזרת חומרים ארכיוניים, הקלטות וראיונות והתוצאה מכווצת את הלב. זוהי טרגדיה שממשיכה להדהד בחיינו על אף הניסיונות להסתיר אותה - עובדה שרבים מאיתנו לא מכירים בה ככזאת.

חשיבותו של הסרט היא לא רק בסיפור הספציפי והכואב אותו הוא מנסה לשחזר, אלא בכמה הוא נוגע בעצבים החשופים ביותר של המדינה שלנו - בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, על עצמנו. הסנטימנט שאותו חיילים מייצגים - על חוסר הברירה מצד אחד והכחשת האלימות מהצד השני - נשמע גם מאוד אקטואלי ורק מוכיח כמה העבר רודף אותנו בין טראומות מאירופה לטראומות מהקמת המדינה. הסרט לא מעוניין בדיון פוליטי אלא בדיון אנושי. אם אנחנו מצליחים להשתיק את המגננות האוטומטיות מול האשמה שהוא מעורר, הוא יכול אולי להביא איתו דיאלוג חשוב להמשך חיינו פה. (דין קליין)

הקרנות נוספות: שבת 04.06 | 15:30 | אולם סינמטק 3. צפייה אונליין - סרט זה זמין לצפייה החל מה-26/5 בשעה 19:00 ועד ה-5/6.

בית עשוי קוצים

קשה שלא לרגש כשעוקבים אחר סיפורם של ילדים עזובים בבית מחסה ואכן סרטו של הבמאי סימון לרנג וילמוט (זוכה דוקאביב על "כלבים נובחים רחוק") מצליח לגעת ולרתק כשהוא מציג את סיפורם של ילדים אוקראינים, רובם ככולם להורים אלכוהוליסטים שלא מסוגלים לטפל בהם, שמגיעים לבית מחסה זמני במזרח המדינה ממנו יוחלט אם יוחזרו למשפחתם או יועברו לבית אומנה או בית יתומים.

וילמוט מציג את הסרט מנקודת מבטם של הילדים ועוקב אחר סיפורם האישי, שהותם במקום, מערכת היחסים עם מנהלת המוסד המסורה ועם הילדים האחרים השוהים בו. הילדים קרועים בין עולם הילדות לבין התבגרות בטרם עת בשל נסיבות חייהם, כשלעיתים הם פונים להתנהגות הרסנית בכדי להשיג תשומת לב ולפלס את דרכם בעולם. אמנם חלק מהסיפורים מסתיים באופן חיובי, אך קשה שלא לחוש צביטה עזה בלב כשידוע שלאחר צילום הסרט התעצמה משמעותית הפלישה הרוסית למזרח אוקראינה וייתכן כי גורלם של הילדים קשה אף יותר היום.

הקרנות נוספות: צפייה אונליין - סרט זה זמין לצפייה בין ה-26.5-5.6.

[*]

שוחות

סרט נוסף המתרחש במזרח אוקראינה, באזור דונבאס, והפעם נוגע ישירות במלחמה מול רוסיה. אולם לא בזו שהחלה עם הפלישה לפני 3 חודשים, אלא זו שהתנהלה במשך שנים בשוחות במזרח המדינה, גם כשהייתה לכאורה הפסקת אש. הכתב הצבאי הצרפתי לו בירו שוהה כזבוב על הקיר עם החיילים בשוחות אותן הם חופרים במשך חודשים ארוכים ומתעד את שגרת חייהם בין בישול, משחקי וידאו, חפירת השוחות וההפצצות הרוסיות הפתאומיות.

בשחור-לבן פיוטי נדמית הלחימה כלקוחה ממציאות אחרת מהעבר, אך המבט הקרוב וההיכרות האינטימית עם הדמויות השונות (ממפקד הצוות שבע הקרבות ועד ללוחמת היחידה שהצטרפה בשל תנאי השכר הירודים בעיירתה) גורמים לנו להבין כי מדובר בלחימה שנמשכת עדיין כאן ועכשיו, וביתר שאת. אמנם סיום הסרט עובר לצבע ומראה עד כמה קשה להסתגל למציאות היומיומית לאחר הקרב הממושך, אך כיום אנו יודעים כי הלוחמה עברה מהשוחות לערים עצמן וההפרדה בין הקרב לחיי היומיום כבר לא ניתנת לביצוע.

הקרנות נוספות: יום ה' 02.06 | 19:00 | אולם סינמטק 1. צפייה אונליין - סרט זה זמין לצפייה בין ה26/5-5/6.

לכל הכתבות מפסטיבל דוקאביב 2022>> לחצו כאן

[*]