Seret מהעבר: 40 שנה לפולטרגייסט

הוא כאן כבר ארבעים שנה, רודף אותנו מבעד למסכים ורשימות סרטי האימה הגדולים בכל הזמנים ולמען האמת אני לא מבינה למה. כן, לפניכם וידוי קורע לב - אני לא אוהבת את "פולטרגייסט". העלילה מפוזרת, העריכה משונה, דמויות צצות ונעלמות מהסיפור בלי התראה, ההופעות סבירות, האפקטים טובים לתקופה ומעל הכל הוא לא מפחיד, אפילו לא קצת. איך סרט אימה (בקושי) רווי כל כך הרבה בעיות מצא את עצמו מוזכר באותה נשימה לצד קלאסיקות כמו "היצור" ו"מגרש השדים" העולות עליו עשרות מונים? מדורג במקום ה-20 ברשימת הסרטים המפחידים בכל הזמנים של אגודת המבקרים בשיקגו ובמקום ה-84 ברשימת המותחנים הגדולים? מה אני מפספסת?

נתחיל בהתחלה. לסטיבן ספילברג היה רעיון לסרט בשם "Night Skies" (שנועד להיות המשך לסרטו "מפגשים מהסוג השלישי" 1977) בו משפחה מותקפת ע"י חייזרים מרושעים. אחד החייזרים מתחבר עם הילד הצעיר ופונה נגד בני מינו. הקונספט סבל מהתנגשות טונאלית, אך במקום לגנוז אותו לחלוטין הוא פוצל לשניים - החלק עם החייזר הידידותי הפך ל-"אי.טי.", החלק עם המשפחה המותקפת ע"י כוחות על טבעיים הפך ל"פולטרגייסט".

הסרטים צולמו במקביל ובמרחק פיזי לא גדול האחד מהשני, אולם הם לא יכלו לחלוק את אותו הבמאי. ספילברג היה מחויב ל"אי.טי." ועל פי החוזה נאסר עליו לביים עוד סרט כל עבודתו לא הושלמה, על כן הוא העביר את המושכות לטובי הופר, הידוע כבמאי קלאסיקת האימה המדממת "המנסרים מטקסס" מ-1974. ספילברג נותר חלק מהפרויקט אך בתור מפיק וכותב, לפחות על הנייר. במשך שנים רצו שמועות על כך שספילברג ולא הופר, היה הבמאי בפועל. עדויות רבות מהסט מעידות כי הוא נכח בצילומים על בסיס קבוע. טביעת היד שלו אכן ניכרת באופן מובהק במוצר הסופי, אך האמת עדיין לוטה בערפל.

[*]

גרעין האימה בקונספט המקורי של ספילברג הפך לסיפור על משפחת פרילינג, סטיבן (קרייד טי.נלסון) ודיאן (ג'ובת' ויליאמס) ושלושת ילדיהם שחיים בבית חדש בפרבר מתפתח. אבא מצליח, אמא עקרת בית מסורה וילדים יפים. אידיליה אמריקאית. כמובן שלא הכל ורוד, יש ריבים קטנים עם השכנים, ציפור מחמד שמתה, הורים שמעשנים ג'וינט בחדר השינה והבת הצעירה קרול אן (הת'ר או'רורק) שמדברת אל אנשי הטלוויזיה. אבל המלאכית הבלונדינית הקטנה לא משוגעת, היא בסך הכל משוחחת עם הרוחות הרודפות את הבית ובסופו של דבר נחטפת על ידן למימד אחר. הוריה המבועתים פונים לחוקרים על טבעיים ולמדיום כדי לנסות ולהחזיר אותה.

ספוילר, הרוחות רודפות את בית משפחת פרילינג כיוון שהוא נבנה על אדמת בית קברות. היזם העביר את המצבות אך לא את הגופות (באמת? הם בנו שכונה שלמה מאפס ואף פועל לא נתקל בגופה שקבורה במקום?). במובן הזה "פולטרגייסט" מהווה ביקורת על חיי הפרברים האמריקאיים, מנותקים ועסוקים בעצמם ולחלוטין לא מודעים להשלכות של המעשים שלהם. בניגוד לסיפורי בתים רדופים טיפוסיים, בית פרילינג חדש לגמרי, אין לו היסטוריה אך עצם קיומו במקום מחלל את זיכרון העבר והתוצאות - רהיטים זזים מעצמם, עצים מנסים לטרוף ילדים ושערים למימדים אחרים נפתחים בתוך ארונות בגדים. זו הסיבה שהקלישאה 'מיקום, מיקום, מיקום' חשובה כל כך כשבונים בניין חדש. אז "פולטרגייסט" לא ריק מתוכן, לפחות הוא מנסה לומר משהו חוץ מ-בווווו!. האפקטים המיוחדים אמנם נראים מיושנים 40 שנה אחרי אבל יש בהם קסם. אחרי הכל כבר לא עושים כאלה יותר. גם פס הקול של ג'רי גולדסמית' טוב ויוצר אווירה קלילה או אפלה בהתאם לצורך. יש אפילו מעט רגעים מצמררים באמת ובראשם נאום החיה של טנגינה המדיום בגילומה של זלדה רובינשטיין, שנותנת את ההופעה הטובה ביותר מבין הקאסט. ועדיין אני לא מצליחה להבין למה כל כך הרבה אנשים מאוהבים בסרט הזה.

שיטוט קצר במרחבי ביקורות הצופים באינטרנט מניב שלל תגובות בסגנון 'ראיתי את פולטרגייסט בתור ילד ולא יכולתי לעצום עין במשך חודשיים'. זה הגיוני, "פולטרגייסט" יצא לאקרנים בשנת 1982 במקביל ל"אי.טי." ובדומה לאחיו החייזרי הוא קיבל את הדירוג PG כלומר הוא היה פתוח לצפייה עבור ילדים. הסרט אמנם לא מפחיד במיוחד עבור מבוגרים, אבל עבור ילדים צעירים הוא מחריד. בובה מפחידה בחדר מנסה להרוג אותך, מפלצת בארון חוטפת אותך ואדם (שנראה מזויף בעליל) מקלף את הפנים שלו עד העצם. אין פלא שילדים לא הצליחו לישון אחרי שצפו בזה.

עבורי, החלק המפחיד ביותר ב"פולטרגייסט" היא הקללה כביכול שרובצת עליו. בין אם מאמינים בקללות או לא (ואני לא) רשימת המיתות שנקשרה במותג הסרטים הזה פשוט מזעזעת. דומיניק דאן שגילמה את הבת הבכורה במשפחת פרילינג נרצחה בידי בן זוגה לשעבר חצי שנה לאחר יציאת הסרט בגיל 22. סרט ההמשך "פולטרגייסט 2" ראה שתי מיתות נוספות, ג'וליאן בק ששיחק את המטיף קיין אובחן בסרטן זמן קצר לפני תחילת הצילומים ומת זמן קצר לאחר שסיים את עבודתו בסרט. ויל סמסון ששיחק את טיילור השאמאן מת כתוצאה מניתוח השתלת לב-ריאה.

המזעזע מכולם היה מותה של הת'ר או'רורק שכיכבה כבת הצעירה קרול אן בכל שלושת סרטי הטרילוגיה. או'רורק מתה בפברואר 1988 מהתקף לב כתוצאה מסיבוך רפואי, ארבעה חודשים לפני ש"פולטרגייסט 3" יצא לאקרנים. בשנת 2015 יצא הרימייק לסרט בבימויו של האמריקאי-ישראלי גיל קינן, ולפחות בינתיים (נקישה על עץ) כל כוכביו, בהם סם רוקוול וג'ארד האריס, בריאים ושלמים. במשך שנים המאמינים טענו כי המותג מקולל בגלל סצנת השיא בסרט הראשון בה דיאן נופלת לבריכת שלדים. הסצנה הופכת למצמררת במיוחד כשמבינים כי השלדים היו אמיתיים (ובאו מהודו) ולא מלאכותיים. הדבר אכן מזעזע, אך הנוהל היה מקובל בתעשייה הרבה לפני ש"פולטרגייסט" היה בכלל בתכנון. שלדים אמיתיים פשוט היו זולים יותר וקלים יותר להשגה (וזה הזעזוע האמיתי).

לא ראיתי את "פולטרגייסט" בתור ילדה, הוא לא הדיר שינה מעיני. מצד שני, אנשים רבים משבחים אותו בזכות היותו מבדר ולא מפחיד, סרט האימה הכי כיפי אי פעם הם מהללים. אני לעולם לא אבין איך סרט כל כך בינוני ומטה נהנה ממעמד כל כך מורם מעם וזה בסדר, אי אפשר לרצות את כולם. כמובן שיכול להיות שהבעיה נעוצה בהיותי בן אדם ציני וביקורתי עם יכולת מוגבלת לקליטת כיף. התעלומה נפתרה.