קללות ומלחמות פופקורן: כתבת האתר צפתה במיניונים 2 ושרדה כדי לספר

אם צפיתם בחדשות בימים האחרונים, כנראה שלא יכולתם לחמוק מטירוף "המיניונים 2: עלייתו של גרו" שאחז בבני הנוער בישראל. בעקבות טרנד טיק טוק, שרץ בעולם ובו מבקשים מהקהל להגיע בחליפות ובמראה חגיגי להקרנת הסרט, בני הנוער מגיעים מעוטרים במיטב מחלצותיהם. אבל בישראל הקהל לקח את זה צעד אחד רחוק מידי, כאשר בהקרנות רבות בני נוער וילדים מגיעים לסרט על מנת להתפרע ולהפריע לקהל הצופים שבא ליהנות מהסרט. מה שהתחיל כסרט מהנה ומבדר מלא הומור ואף באופן יחסי מלא רגש, הפך בישראל לטירוף ונדליזם.

בשישי האחרון, בני בן ה-12 ביקש שאקח אותו לצפות בסרט. כיוון שאני מאד אוהבת סרטים מצוירים ושנינו מאד אוהבים לצפות יחד בסרטים, הסכמתי. כיוון שידעתי שזאת הקרנה ראשונית יחסית ותיארתי לעצמי שיגיעו המון ילדים לסרט, תיאמתי לנו לצפות בסרט באושילנד, שבאזור תעשייה כפר סבא (מרוחק מאזור מגורים ובדרך כלל בשישי בצהריים די ריק) ובשפה האנגלית (כדי שנהיה עם כמה שפחות ילדים קטנים). חשבתי גם שב-17:00 אחה"צ כולם יהיו בשנ"צ או לפני ארוחת שישי, כך שקיוויתי שנבלה עם מינימום אנשים בקולנוע ולא יהיו הפרעות. לצערי די מהר התאכזבנו!

[*]

כשהגענו להוט סינמה באושילנד, הגיעו לשם קבוצות של בני נוער, חלקם עם חליפות שחורות, חולצות לבנות ועניבות אשר נכנסו בשירה לקולנוע. במקרה הייתה טעות בהקרנה והציגו לנו בהתחלה סרט מצויר אחר ("שנות אור") ושם התחילו בני הנוער בקריאות בוז וצעקות "מיניונים". חשבתי שמדובר במשהו נקודתי בשל הבלבול, אך עם החלפת הסרט הסתבר שהתבדיתי.

עד שהסרט הוחלף התחילו לשיר שירים של הפועל ת"א מעוטרים בקללות קבוצה מול קבוצה. כל ניסיונות ההורים המלווים של הקהל הצעיר לא עזרו, האלימות המילולית רק גברה, ובני הנוער רק צעקו חזק יותר ולא כיבדו את המבוגרים שנכחו באולם. במהלך הסרט נשמעו מחיאות כפיים ושריקות בכל פעם שדמות חדשה עלתה למסך. ילדים רכשו דליים רבים של פופקורן והחלו במלחמת פופקורן מותירים את כל הלכלוך אחר כך באולם. היו כמה רגעים בסרט שבהם היה שקט והיה ניתן לשמוע את הסרט (כנראה התעייפו או שמשהו בסרט עניין אותם), אך רוב הסרט הייתה הרגשה של אצטדיון כדורגל ולא של צפייה בסרט. הקבוצות התחילו מעין גל מהשורה האחרונה ועד הקדמית של דיבור, צעקות ושירה. ההרגשה הייתה שהם הגיעו מאורגנים ועם כוונה להפריע מראש. הם התנהלו כמו בתנועות הנוער כשקבוצה מתחרה נגד קבוצה - מי יהיה יותר שערורייתי ורועש. רמת הוונדליזם באולם הייתה נוראית. באיזשהו שלב בסרט, בלי קשר למה שקרה על המרקע, הילדים התחילו לשיר בחוסר כבוד את התקווה.

בדרך כלל אני ובני נשארים עד תום הכתוביות כדי לצפות בקטעים שמוקרנים מיד אחריהן, אך הפעם בחרנו לצאת איך שהכתובית הראשונה עלתה (בני רצה לצאת עוד קודם כי ממש פחד מהילדים הללו, אבל שכנעתי אותו להישאר). יצאנו עם חווית צפייה גרועה, חוסר הנאה מסרט שאמור היה להיות מבדר וכיפי ועם כאב ראש ענק. שנינו היינו ממש בהלם מהתנהגותם המביישת של בני הנוער. המלצתי – חכו שהבאז שיש סביב הסרט יירגע ורק אז לכו לצפות וליהנות בסרט.

ואיך הסרט עצמו? יש שיאמרו ש"המיניונים 2: עלייתו של גרו" אינו חינוכי ומעביר תכנים של אלימות ובריונות, אבל למרות רצון הגיבור להיות נבל, הסרט המשעשע דן בסוגיה חינוכית בצורה מבריקה ומעלה על הפרק נושאים חשובים כמו עבודת צוות, חשיבות של ידידות ועזרה לחברים, התמדה כדי להשיג את המטרות, ובעיקר - לא משנה מה אומרים לך וכמה מנסים להקטין אותך, עליך להמשיך ולהאמין בעצמך. האמונה שמלווה את הגיבור היא לקחת את המושכות על חייו ולקבוע את גורלו במו ידיו.