תמיד יש פחד להיות השחקנית הנזקקת שצריכה שיקבלו אותה לתפקיד

השנה האחרונה הייתה אולי השנה העסוקה ביותר בחייה של מורן רוזנבלט ("פאודה", "כאילו אין מחר", "פגע וברח") - היא הספיקה לצלם ברחבי הגלובוס סרטים וסדרות שיעלו ברשתות הסטרימינג הנצפות בעולם ובדרך גילתה את הקסם שבלהיות לבד. "לא ציפיתי שאוהב את זה ככה", היא מספרת על הטיסות התכופות לעבודה מעבר לים. טיסות שכללו בין היתר עבודה על סדרה חדשה להולו בשם "We Are The Lucky Ones" שמבוססת על רב מכר באותו השם ותתרחש בתקופת השואה בה תככב לצד ליאור אשכנזי ובנוסף מעבר של חודשיים וחצי לדרום אמריקה לצילומי הסדרה הארגנטינאית "יוסי, המרגל אכול החרטה" בכיכובה של נטליה אוריירו שתעלה באמזון על מרגל שהתגייר ועבר לצד הישראלי. "הייתי מאוד קשורה לבית, למשפחה, לתל אביב ופתאום גיליתי כמה שזה כיף. בימים שלא עבדתי הרגיש שיש לי 24 שעות ביממה שהן שלי. נהיה לי יותר זמן כי אני לא צריכה לעשות סידורים. בהתחלה זה הבהיל אותי, אבל אז הבנתי שיש לי הרבה זמן לנוח".

בשביל אותם התפקידים נאלצה רוזנבלט ללמוד טקסטים בשפות זרות ועל אף שהיא מתארת את החוויה כמאתגרת בשביל בחורה שקשה לה להתרכז, היא הרגישה שהיא מגלה עולם חדש. "שיחקתי בשפה אחרת והרגשתי שמשהו באישיות שלי השתנה", היא מספרת. "נוצר לי אלטר-אגו אבל בקטע טוב. עבדתי הרבה יותר וזה החזיר לי משהו שכבר נהיה לי קל ומובן מאליו, נזכרתי כמה זה כיף לקרוע את התחת". אבל למרות כל ההנאה שבבילוי על סטים בחו"ל, השחקנית המצליחה חושפת שהיא הכי מתגעגעת לעברית - "לא יוצא לי לשחק הרבה בעברית לאחרונה וזה חסר לי".

תפקיד שבו שיחקה רוזנבלט בעברית יוכל הקהל לראות בסרטו החדש של איתן ענר, "הנפש הטובה", שיעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע. בסרט היא מגלמת את שרון, מפיקת סרטי ארט-האוס שאפתנית. "זה התפקיד הכי קרוב אליי שיצא לי לעשות עד היום, הכי נוח שהיה לי. בדרך כלל קשה לי לצפות בעצמי וכאן זה הגיע בקלות", היא חושפת. בסרט, דמותה של רוזנבלט נקלעת לסף פשיטת רגל ומקבלת הזדמנות אחרונה להציל את עתידה המקצועי - לשתף פעולה עם עוזי סילבר (רמי הויברגר), במאי עבר נערץ שחזר בתשובה וכעת רוצה לעשות את סרט הקאמבק שלו, עיבוד לטרגדיה התנ"כית של שאול המלך.

זה סרט שעוסק גם בקונפליקטים שבאמונה, היית מגדירה את עצמך כאדם מאמין? "

המוח שלי לא, אני נצמדת להיגיון ולרציונל, אבל הלב שלי דווקא כן. אני מאמינה באמונות טפלות. כשנשברת לי ציפורן, אני חייבת לזרוק אותה מחוץ לבית. זה קרה לי לא מזמן בטיסה ביום שגם ככה היה חרדתי, זה היה נורא. אני גם מאוד מאמינה בנוכחות של אנשים שכבר לא בחיים, קארמה, חקר עצמי וכנות. המוח מגחך והוא והלב רבים ביניהם. יש לי קשר כמובן גם למסורת ולבית, אז אפשר לומר שזה יותר מסורתי מאשר דתי".

בדומה לריב בין הלב והמוח, במקרה של ה"נפש הטובה" גם שתי הדמויות הראשיות נקלעות לקונפליקט. שרון מוצאת את עצמה במשבר שמאיים לחסל אותה נפשית וכלכלית. "זו מפיקה שנאבקת על חייה. היא לא לגמרי שונה ממני, היא אמנית". יש בסרט סצנות של התפרצויות עצבים, חלק מהן נוגעות גם לאובדן של אבא. כמישהי שאיבדה את אביה לפני כמה שנים הרגשת את יכולה להתחבר מהמקום הזה?

"לא קשה לי לשחק התפרצויות עצבים. זה מגיע לי מאוד בטבעיות, למרות שאני לא אדם עצבני בדרך כלל. אני חושבת שמה שקרה לי אחרי שאיבדתי את אבא שלי זה שמשהו בי נהיה יותר 'מבין את החיים' או לפחות חלק מהם. אז אצלי זה מגיע מנקודה יותר חסרת סבלנות, יותר 'תכל'סית'. אין לי סבלנות לחרטוטים או לדברים שאני מרגישה שהם לא אמיתיים".

סרטו של איתן ענר מתמודד בין היתר עם הרעיון של אובססיה למקצוע שהפך לדרך חיים. "זה מקצוע אובססיבי והתמכרותי", מתארת מורן את החיים בתחום. "קל מאוד להפוך בו לוורקוהוליק, לאובססיבי לרמה שלא בריאה לנפש. כאן היא אפילו דוחקת אדם לקצה". בעוד שהיא יודעת שהדמות שלה מבצעת כמה מהלכים קיצוניים לאורך הסרט, היא לא יכולה שלא להזדהות או לפחות להבין את המקום ממנו היא באה. "אני מכירה את זה, אם מישהו ינסה לקחת ממני את המקצוע שהוא החיים שלי אני אנסה לעקוף את זה. אני לא יכולה לפחות כרגע לדמיין מצב של ויתור", היא אומרת ומוסיפה שזו גיבורה מהסוג האהוב עליה, "אני אוהבת שהם חוטאים מלבטים של מוסר."

ולאן המוסר שלה לוקח אותה?

"היא אישה בעולם גברי שצריכה להילחם, זו דרך לא קלה והיא עומדת כל הזמן מול גברים. זה מצדיק את המאבק שלה. כשקראתי את התסריט לא הבנתי כמה הנשיות שלה זה חלק משמעותי בסרט, רק כשראיתי את הסרט הגמור הבנתי שכולם על המסך גברים וזה שאני אישה באופן בלתי נמנע נתן לזה את החיים שלו".

כשנפגשנו לפני 3 שנים אמרת שאת עדיין לא מרגישה כוכבת. את חושבת שזה השתנה?

"כוכבת? נראה לי שזה טייטל שמרגישים על מישהו מבחוץ. יש לי טריילר ומביאים לי קפה וצוות איפור, אם זה להרגיש כוכבת אז כן, אבל זה יותר תנאים הוליוודיים מאשר כוכבות. אני לא מאמינה שמישהו באמת מרגיש כוכב, גם לא ג'וליה רוברטס".

כשאנחנו מדברות על הכוכבות ועל קבלת התפקידים הבינ"ל, השחקנית בת ה-37 עוצרת אותי לרגע ומעלה שאלה, "מה זה אומר לקבל תפקיד?" היא תוהה, "לאחרונה חשבתי על זה. תמיד יש פחד להיות בעמדה של השחקנית הנזקקת שצריכה שיקבלו אותה לתפקיד. אבל בעצם אני כן מקבלת הרבה דברים, זו הזדמנות לשחק במגרש משחקים שמישהו בנה עבורי. זו באמת זכות", היא אומרת בחיוך. "זו מתנה בכל פעם, אני באמת צריכה את האנשים האלה בשביל זה".

ומה את עושה כשאת לא משחקת?

"אני כל הזמן יוצרת, כבר לא מעט שנים שאני כותבת ובקרוב אני אעשה סרט קצר נוסף, הפעם כשאני מגיעה עם קצת יותר ניסיון. אני חושבת שזה שאני יוצרת בשאר הזמן באופן הישרדותי מונע ממני תקופות של המתנה וריק, שזה תמיד דבר מפחיד ומערער".

מה החלום המקצועי שלך?

"מלבד להמשיך לכתוב, עשיתי הרבה תפקידים ראשיים בקולנוע אבל מעולם לא הובלתי סדרה. אז לגמרי זה. ולטוס לחופשה ביוון".

את מרגישה שלעבוד בחו"ל הורס לך את הקונספט של חופשה?

"מוד חופשה זה נתק מוחלט ואני יודעת להיכנס למצב הזה, אבל אני לא יודעת אבל לנוח כי כל פעם אני מגלה מחדש כמה אני אדם של רשימות ולו"זים, זה מה שמרגיע אותי יותר".

בחודש נובמבר האחרון הוקרן סרט ישראלי חדש נוסף בכיכובה של מורן, "כאילו אין מחר", בפתיחת פסטיבל הקולנוע הגאה. זהו שיתוף הפעולה השני שלה עם הבמאי ניצן גלעדי, אחרי "חתונה מנייר", וגם הפעם היא זכתה במועמדות לפרס אופיר על תפקידה בסרט. "הקהל הגיב אליו מאוד טוב", היא מציינת בפליאה. "אני מכירה את ניצן וידעתי שזה יהיה סרט טוב, אבל הוא גם שואב ואינטנסיבי. הזהרתי את המשפחה שלי בהתחלה מגרפיות, סמים ודברים אפלים ובסוף הם התלהבו מהסרט".

את מזדהה עם החשש שהממשלה הנוכחית תפגע בתרבות ובקהילה? כלסבית שגרה בישראל ועוסקת באמנות המצב מדאיג אותך?

"אני מרגישה שאני יותר מפחדת על קהילה אחרת מאשר על הלהט"בית. מילים כמו השכלה ואמנות נהיו מילות גנאי, קוראים לאנשים יפי נפש משתכנזים. יש אנשים שמשתמשים במילים האלה כדי להתחבב על אנשים אחרים, זו הסתה מתוחכמת. לשמחתנו הבינו שקהילת הלהט"ב קיימת בכל הצדדים הפוליטיים וזו לא קהילה ששווה להתעסק איתה בשביל להשיג קולות פוליטיים. אני מרגישה שההסתה החדשה היא באמצעות מילים כאלה. קדמה ונאורות הן לא מילים רעות וזה מפחיד אותי.

זה דבר מעליב לקרוא לשמאלנים משכילים, כי מה זה אומר על הצד השני? שהם לא? הרפורמה לא הגיעה כדי לקדם אפליה מתקנת, היא יותר פוליטית ומסיתה. אנחנו נלחמים כדי ששום דבר כזה לא יקרה כדי שנמשיך להתקדם. יש אנשים שמנסים לנצל את זה כדי למצוא שעיר לעזאזל. המטרה היא ללכת אל האור ולא לחושך וכולי תקווה שהמדינה הזו לא תהפוך למדינת הלכה. אני לא ארצה לחיות בכזאת מדינה. דת וחילוניות מסתדרות זו לצד זו בהרבה מקומות בעולם. כל עוד אף אחד לא מנסה להמיר אחד את השני אפשר להתקיים".

את מפחדת?

"אני מרגישה סכנה יותר מאשר פחד. אני חושבת שמה שנחמד בישראלים זה שאנחנו לא כאלו ממושמעים, אנחנו יוצאים מהבתים להשמיע קול".