נישואים זה סוג של עסקה כלכלית במעטפת נורא יפה

לפני כחמש שנים, כשהשחקנית לנה פרייפלד סיימה את לימודי המשחק היא החלה לחפש סוכנות שחקנים. במהלך שיטוטיה נאמר לה באחת הסוכנויות שמכיוון שהיא בעלת חזות רוסית מופגנת, שיער בלונדיני ועיניים כחולות היא תתקשה לקבל תפקידים. 'אין לנו תפקיד לרוסיות. התעשייה מאוד מזרחית כרגע', נאמר לה. לכן היא שמחה מאוד על טרנד הסרטים בשנים אחרונות בו הגיבורות הן ממוצא רוסי - "אסיה", "קולות רקע", "כל מה שאני יכולה" והסרט החדש בכיכובה "ולריה מתחתנת". "אם זה כרגע הקלף החזק שלי ויש לי מה שאין כרגע לשחקניות אחרות, אז מעולה", היא משתפת.

פרייפלד (35) היא שחקנית תיאטרון מוערכת שאף קטפה את פרס "קיפוד הזהב" ובעיקר זכורה מתפקידיה בתאטרון גשר ("העבד"). ואם השם לא מוכר, בוודאי תזהו את פניה מהמסך הקטן מסדרות הטלוויזיה "כפולים" בו גילמה את אנה יודובסקי שנחשדה בפיגוע בעונה השלישית ו"העיר הטובה". ותתכוננו לראות אותה הרבה כי בקרוב תעלה ביס סדרת הדרמה "אלף" המבוססת על מקרי ההטרדה המינית על ידי הנשיא לשעבר, משה קצב, כשהיא משחקת את חוקרת הפרשה ובו היא תשחק לצד שותפה לסרט "ולריה מתחתנת" יעקב זדה דניאל שיגלם את קצב.

היא נולדה באוקראינה ועלתה לארץ בגיל 3 עם משפחתה. כיום היא מתגוררת בתל אביב בגלל העבודה אך קשורה לעיר מגוריה, באר שבע. "יש משהו בדרום שהוא חם, ביתי, דוגרי. עזבתי בגלל העבודה כאן אבל הרבה חברים שלי שם, ההורים שלי שם". את אהבת הריקוד גילתה בגיל צעיר וכילדה רקדה בבית ספר לבלט "כי זה מה שצריך. לומדים וצריך משהו אומנותי אבל חס וחלילה לא הופכים את זה למקצוע. אמא שלי פעם אמרה לי 'אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה, לא הייתי שולחת אותך לבלט". במהלך השנים רקדה בלהקות :"בת-דור" ו"קמע", אבל אז פגשה בבמאי המוכשר והפרובוקטיבי יאיר שרמן ("השחף", "המלט"). "הוא פתח לי את הג'וק. הוא עשה הצגות ילדים בקמע והביא שחקנים. לכל רקדן הייתה שורה-שתיים וזה פתח לי את החשק", היא נזכרת.

(לנה פרייפלד מתוך "ולריה מתחתנת". צילומים בכתבה באדיבות סרטי יונייטד קינג)

אז גמלה בליבה ההחלטה והיא עשתה עם אלוהים עסקה. לנסות להתקבל למקום אחד בלבד - בית הספר למשחק של יורם לווינשטיין. ואם לא, תמשיך לרקוד. היא התקבלה והתחילה ללמוד משחק. להוריה לקח זמן לקבל את ההחלטה הזו. "תחשבי איזו אכזבה זה למשפחת רופאים – אני דפקתי את השושלת", היא צוחקת. פרייפלד התחילה את לימודי המשחק בגיל יחסית מאוחר, 27. אבל הגיל לא רק שלא שינה אלא הביא עמו תובנות, ניסיון ורוגע.

בסיום לימודיה נלקחה לתאטרון גשר הנחשק לתפקיד ראשי בהצגה "העבד" לצידו של סשה דמידוב, תפקיד שכלל עירום. לכאורה מרתיע אבל לא עבורה. "רק כשזה מוצדק, תורם, מעצים משהו או כשזה הכרחי. לא סתם כדי לעשות באזז". מאז היא סוגרת כבר חמש שנים שם ומרגישה שזה ביתה וסומכת על המנכ"לית לנה קריידליך שתדאג לה בבחירת תפקידים עבורה. אחרי הכל היא זו ששלפה אותה מבית הספר למשחק והביאה אותה לתאטרון גשר. ראיינתי את לנה לרגל יציאת סרטה של התסריטאית והבמאית מיכל ויניק (אישה עובדת"), "ולריה מתחתנת", שמציג מפגש בין שתי אחיות: כריסטינה (לנה פרייפלד) שחיה בישראל ארבע שנים עם מיכאל, בן זוגה הישראלי (יעקב זדה דניאל, "פאודה") וולריה (דאשה טבורנוביץ') שמגיעה מאוקראינה לפגוש את איתן, הבעל ששודך לה בארץ (אברהם שלום לוי). התמונה הפסטורלית נקטעת כשחששותיה של ולריה עולים על פני השטח ומציפים משקעים שיש לה כלפי ההגעה לישראל וכלפי אחותה. הסרט קטף פרסים ושבחים בפסטיבלים ברחבי העולם ואף היה מועמד למספר פרסי אופיר, ביניהם המועמדות של לנה לפרס אופיר אך היא לא זכתה בו. "עצם העובדה שהייתי מועמדת לאופיר זה מטורף", היא מספרת.

זהו תפקידה הקולנועי הראשי הראשון של פרייפלד, לפני שיחקה בתפקיד קטן בסרט "אזרח מודאג" לצד חבריה אריאל וולף ושלומי ברטנוב. ומכיוון שאלה היו חבריה לא חשה את הלחץ של סט. "זה הרגיש לי שאני בארוחת ערב עם אריאל, שלומי ואוריה עם מצלמה. אז זה היה קל במובן הזה כי אלה אנשים שבדיוק עבדתי איתם על ההצגה 'אדיפוס' והיינו כל הזמן ביחד. זה לא הרגיש לי כמו להיות על סט", היא מספרת. החשש התחיל לכרסם בה לקראת הצילומים של "ולריה מתחתנת". "למזלי, היה לי את הקוביד אז היה לי הרבה זמן לדבר על התסריט, לפרק אותו וכל קריאה מציפה עוד מחשבה ועוד דבר", היא נזכרת.

בסרט לנה מגלמת דמות של אישה שעוברת סוג של אלימות רגשית מבעלה, דמות שונה ממה שגילמה עד כה. לצורך תחקיר צפתה בסרט דוקומנטרי על הבאת כלות מאוקראינה ועל הדרך גילתה כי אחיה של חברה עשה זאת בעצמו. "נעשתה היכרות עם מישהי מאוקראינה והוא הביא אותה לארץ אבל זה לא צלח. הוא היה בעל הממון והיא בעלת החן והרחם", היא משתפת. הצלילה לתוך הדמות גרמה לה לתובנות ושינתה את חייה. "מה שקורה בין מיכאל וכריסטינה קורה כמו בכל זוגיות אחרת. זו זוגיות שלא באמת מתוך חופש והדבר הזה של חופש זה משהו שמדובר עליו רק בשנים האחרונות. זה משהו שקורה לכולנו. אני מסתכלת על עצמי, על החברים שלי וזה קורה לכולנו ובשבילי לראות את ולריה היה התבוננות על עצמי על החיים שלי ומה אני רוצה בזוגיות ואיך אני רוצה להתקיים כלנה בעולם", היא מסבירה.

אבל את נראית נורא עצמאית, חופשיה.

"כביכול. כי עדיין גם לי יש את הדפוס המרצה שלי שיודע לעבוד מאוד קשה ולא משנה מה צריך לעבוד ולעשות – צריך לעשות את זה. פתאום כשראיתי את כריסטינה הבנתי שוואו, לא צריך כלום. צריך להיות מאושר וצריך להגיד את זה ולדרוש את זה וזה גם בסדר ללכת. אנחנו כל כך מפחדים ללכת ממקום עבודה, מזוגיות, מחברות – כל כך מפחדים לאבד".

מה לדעתך גרם לוולריה לפחד?

"אני חושבת שלאיתן לא היה שום צד בפחד של ולריה. היא הגיעה וראתה את החיים האלה, את כריסטינה בלחץ. היא ראתה אותה מרצה, קטנה ולא היא עצמה. זה מה שהבהיל אותה כי פתאום היא קלטה איך זה נראה. אני חושבת שהיא ראתה את כל הסיטואציה, הקלחת ואת העצבים וזה מה שהפחיד אותה. אם כריסטינה לא הייתה כל כך מתאמצת לייצר מציאות יפה והייתה אמיתית יותר, מתוך הסטרס והרצון הגדול לטוב ולרצות אז אולי ולריה לא הייתה כל כך נבהלת מהסיטואציה".

לפני עשרים שנה שודרה הסדרה "לאהוב את אנה" שהסתכלה על הגבר והאישה מאוקראינה בעיניים משתאות, ובסרט זה עובר חלק ולגיטימי.

"אם נחפור פנימה ונגיד למה אישה מגיעה לגבר זר? נסיבות חיים, בורחת מחיים קשים לביטחון במחיר של לעזוב את הבית שלה. אבל בסופו של דבר יש בחירה של כולם. זה לא משהו שנעשה בכפייה. זה לוקח לקיצון את כל השיח של מאזן כוחות כלכלי. כשהגבר מביא את הפן הכלכלי והאישה מביאה את היופי, את האימהות, את הבית, את העסקה הזאת שמוצגת פה במצב קיצון כשגבר מביא אישה מחו"ל. אבל אם מסתכלים על זה כיחסים בין האנשים הקרובים אלינו, אז גם פה יש עסקה כלכלית. גם כשגבר משלם על שכר דירה, וזה קורה הרבה. הוא משלם את חשבונות הבית ואת מביאה את הלחם והיופי, זו גם עסקה שפשוט נראית במעטפת נורא יפה. וזה לדעתי מה שמיכל רוצה להביא – את העסקה של זוגיות כעסקה כלכלית".

לנה מאוד נהנתה לעבוד לצד זאדה "הוא היה מקסים ואני חושבת שזה עבד הפער של שחקנית מתחילה אל מול מישהו ותיק, אז המאזן כביכול שהוא חזק יותר גם עבד בצורה לא מכוונת", היא מסבירה. ועם דאשה היה לה חיבור מכיוון ששתיהן היו היחידות שמבינות רוסית, "זו שפה סודית של שתינו ונוצר חיבור עמוק", היא מסבירה.

את חושבת שבגלל המלחמה באוקראינה נושא הכלות בהזמנה התגבר?

"הסרט צולם הרבה לפני אבל אנשים מהגרים, אנשים במצוקה, נשים איבדו בית, בעל ונמצאות בסיטואציה מאוד קשה בחיים וצריכות ליצור חיים מחדש, להקים בית מחדש. אנשים תלושים מהחיים והמציאות שלהם כי יש ואי ודאות, גם כלכלית, וזה מפחיד".

לפני חצי שנה סיימה בהחלטה משותפת זוגיות של תשע שנים וכעת היא בעיצומה של תקופה חדשה ומשתדלת שלא להיות מונעת מהלחצים סביבה. "זה בלתי נמנע להיות מונע מלחץ בגלל הסביבה אבל אני משתדלת להבין מה אני רוצה כרגע, מה המטרה שלי ואיך אני הולכת אליה וזה סופר קשה. זה נשמע קל אבל אני עובדת על זה ואני בלחץ לקיים את זה".

דברים השתנו אצלך כתוצאה מהמצב המדיני?

"אני עכשיו יותר טרודה. אין לי מחשבות לעזוב. ההורים שלי הגיעו לפה בגלל אנטישמיות. אני לא מרגישה שייכת למקום אחר, זה הבית שלי. כמובן שהייתי רוצה שדברים יהיו יותר טובים, אבל אם אני לא אעבוד עליהם או אתרום משהו – אין לאן לברוח, אנחנו לא יכולים לברוח מעצמנו. אם ניקח את זה לדמות במשחק, אז דמות נלחמת לשנות את גורלה וזה מה שאנחנו צריכים לעשות – להיות אקטיביים ולא להגיד, אוקיי עכשיו כבר לא נעים, אז ביי. תכלס, זה יהיה ככה בכל מקום".