אני רוצה לעשות את הסרטים שאני רוצה לראות

"אני רוצה לעשות את הסרטים שאני רוצה לראות", מספרת לי משי שי עוד בתחילת הראיון. עולם היצירה והכתיבה תמיד משך את הבמאית הצעירה, אותה אני מראיין לקראת הקרנת סרטה החדש "אולי זה לא רעיון כל כך טוב", אך היא לאו דווקא ראתה את התחום שבו היא עוסקת כמקצוע, או כחלק מהיצירה של עצמה. "כשחשבתי על סרטים ישר חשבתי על 'מהיר ועצבני'", מספרת שי. "גדלתי בדימונה ואחר כך בבאר שבע, שם לא היו איתי אנשים שמתעסקים באומנות. אהבתי סרטים, אבל לא התעניינתי באיך באמת עושים אותם".

הסרט שדחף את משי להתעניין בקולנוע וגם בעשייה של הקולנוע הוא "אושר" של הבמאי טוד סולונדז, אשר מתמקד בדמות ששמה גם הוא - ג'וי. "כשהגעתי לגיל 17 התחלתי לשאול מי עשה את הסרט. רציתי לדעת מי כתב את הטקסטים מאחורי הסרט, מי ביים את הסרט, וזה הרגע שהבנתי שיש שם איזה משהו", היא מספרת. אותו "משהו" שנגרר בעקבות "אושר" היה למעשה ניצוץ. היא עדיין לא ראתה בקולנוע כקריירה. יחד עם זאת, בגיל 16 עברה משי לתל אביב בכדי להתחיל ללמוד דווקא משחק. "שם נחשפתי לאנשים שעוסקים בכל מיני דברים כמו צילום, ריקוד וגם קולנוע", אומרת ישי. "גיליתי בהמשך גם על ז'אנר של סרטים ישראליים עצמאיים. כאן הבנתי שיש כאן משהו שאני יכולה לקחת בו חלק."

סרטים כמו "לא בתל אביב" של נוני גפן וגם "ג'ו ובל" של רוני קידר נתנו למשי את האישור שעשיית סרטים איננה רחוקה ממנה כפי שחשבה, כמו גם להבין שאפשר לעשות סרטים שהם קטנים יותר ועם סיפורים ישראליים אינטימיים יותר. "זה לאו דווקא היה התוכן של הסרטים בז'אנר כמו הצורה. זה שהם עשו את הסרטים האלו באפס תקציב מבחינתי היה המקור להשראה".

(משי שי מתוך הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים וסטודנטיות תל אביב)

כשנתיים לאחר מכן, משי החליטה בעקבות עצה של חברה ללמוד קולנוע. "אני ממש זוכרת עד היום את נפילת האסימון הזו שכן, אולי זה דווקא מתאים לי ללמוד קולנוע. באותו זמן הלכתי למקבץ של סרטי סטודנטים בפסטיבל ובית הספר שהכי התרשמתי ממנו היה 'המדרשה' של בית ברל. זה הרגיש לי מאוד פתוח וקרוב מאוד לעצמאות הזו של קולנוע ישראלי עצמאי. לכן, זה היה המקום היחיד שחיפשתי בסופו של דבר."

בבית ברל, מצאה את עצמה משי במקום ששונה לחלוטין מהסביבה בה גדלה ואם יש דבר אחד שהבמאית לקחה מהמקום הוא הדגש על עבודת צוות. "יש הרבה 'ביחד' במחלקה הזו, וכולם נורא נהנים לעבוד ביחד עם כולם", מספרת שי. "עד כדי כך שבקושי ראיתי אנשים אצלנו שמעסיקים אנשי מקצוע מבחוץ. זה לא בעניין של להתפשר או משהו, אנחנו באמת נהנו לעשות סרטים ביחד וגם לבלות ביחד. היו לי גם מורים מדהימים שגרמו לי להרגיש חלק מהעולם הזה וגם נתנו לי את האמונה בעצמי שאני כן יכולה לביים. אני זוכרת רגע קטן שבו הקרנתי תרגיל בשנה א' והמורה לבימוי, יעל אורגל, קראה לי במאית. ממש משהו קטן. אבל רק מלקבל את התואר הזה, הבנתי שאולי יש בי משהו שהם רואים ואולי לא ידעתי". מה הלאה בשבילך?

"כרגע אני עובדת בבית ברל ועוזרת לסטודנטים מתחילים. יש לי שני פרויקטים שאני עובדת עליהם. אחד מהם הוא סרט הגמר שלי שאני מאוד רוצה לפתח אותו לסרט באורך מלא. הסרט מדבר על בחורה שמטפלת באמא הנכה שלה. יום אחד, אמא שלה נותנת לה מתנה ליום הולדת - סדנת כתיבה חינמית שאותה היא עושה עם אנשים מהשכונה בעפולה. הסרט מתמקד הרבה בסדנה ומציג אנשים שמעולם לא הייתם חושבים לפגוש בסדנת כתיבה וגם במישהי ספציפית שיוצרת קשר מאוד קרוב עם הגיבורה שלי."

"את הסרט השני אני מפתחת ביחד עם מרצה שלי בבית ברל. הסרט מתמקד במקום שבו גדלתי – דימונה - ועוקב אחרי בחורה בשם נינה, כוכבת בילדותה שמוצאת את עצמה עובדת באטליז. נינה חוזרת מתל אביב לדימונה כדי להשתתף בחתונה של המשפחה אך גם בשביל להתעמת עם ההורים שלה, שניצלו את הכוכבות שלה כשהייתה קטנה. אחת הסיבות שאני מאוד מחוברת לסרט הזה כי רציתי להראות מה זה חתונה בדימונה, מה זו חינה בדימונה, זה משהו שהרגשתי שחסר לקולנוע הצעיר. אני הייתי בעשרות חתונות וחינות, בשבילי זה הילדות. בכללי, אני רוצה לעשות את הסרטים שאני רוצה לראות, וזה סרט שאני רוצה לראות".

את אחד הסרטים אותם רצתה לראות משי ולכן ביימה בעצמה אתם תוכלו לראות ב פסטיבל הקולנוע "צ'ינה פורטה" של המחלקה לקולנוע ב"המדרשה", המכללה האקדמית בית-ברל, שיתקיים מחר (4.7) בסינמטק תל אביב. אותו פסטיבל ממנו משי התרשמה מלפני מספר שנים, אך עתה היא מוצאת את עצמה מככבת בו. הסרט " אולי זה לא רעיון כל כך טוב" בכיכובן של כרמל בין ("המפקדת") וורד פלדמן ("מתים לרגע") כולל טקסטים מנערותה של משי שבוצעו ע"י השחקניות. העלילה מתמקדת בג'וי, צעירה בעלת קשיי דיבור, אשר מחליטה להתאבד. היא מבטלת מנויים שלא תצטרך, טוענת את האקדח ועומדת על גג בניין - מוכנה לבצע את המעשה. מבט של אישה רנדומלית יוציא אותה למסע. זו אותה אישה, משוררת כריזמטית, שתעזור לג'וי להתגבר על הפחד מתקשורת.

משי עצמה מספרת כי מדובר בפרויקט שמתלווה אליה במשך תקופה ואין מאושרת ממנה שהוא מוקרן כעת בסינמטק. "הייתי לי חוויה מדהימה ליצור את הסרט הזה", מסכמת. "כרמל וורד היו מקצועניות אמיתיות על הסט, והן לא התייחסו לזה כסרט סטודנטים אלא כהפקה אמיתית. גם השחקנים וגם הצוות, כולנו היינו מאוד ביחד על הסט".

האם יש לך מסר לקולנוענים צעירים?

"אני חושבת שלראות עוד ועוד סרטים זה מה שנותן הכי הרבה השראה. זה לא דורש יותר מדי כסף או השקעה, זה למעשה כל כך קל לפנות שעה וחצי ביום כדי לראות סרט. אנחנו במילא מבלים שעה ביום בפייסבוק או באינסטגרם, אז לפנות את השעה הזו זה באמת מתגמל".

הסרט "אולי זה לא רעיון כל כך טוב" יוקרן מחר (שלישי) במסגרת פסטיבל צ'ינה פורטה ה-14, פסטיבל סרטי הסטודנטים של המחלקה לקולנוע ב"מדרשה", שיתקיים בסינמטק תל אביב. הפסטיבל יעניק את פרס הבימוי הטוב ביותר על שם מבקר הקולנוע אורי קליין ז"ל