העולם מאוד מאכזב, אנחנו עדים להכחשת שואה בזמן אמת

בתחילת דרכו המקצועית היה אדם גבאי מסתיר באודישנים את הקשר המשפחתי. בכל זאת אביו הוא שחקן הקולנוע והתיאטרון הידוע ששון גבאי, אבל היום הוא במקום אחר. "אתה לא מתחיל את אותה התחלה כמו שחקנים אחרים מבחינת הציפייה, אבל פעם הייתי יותר כועס ונסער בנוגע לזה", הוא מודה. גבאי, שחגג לפני שבועיים יום הולדת 26, מוכיח כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ והוא כבר מסומן חזק על ידי המלהקים בארץ ובחו"ל עם ארסנל תפקידים משובחים כמו תפקידו כאבישי אלבז בסדרה של HBO "הנערים" ותפקידו כפאפי במחזמר "ביקור התזמורת" בברודוויי לצד אביו, חוויה שמבחינתו הייתה "חוויית חיים מיוחדת במינה. אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי".

אדם גבאי הוא בנו מנישואיו השניים של ששון גבאי והוא נולד ומתגורר בתל אביב. כבר כילד הבין את אהבתו לעולם המשחק. "לא היה משהו אחר שרציתי לעשות", הוא מספר. הוא למד בבית ספר לאמנויות, אבל דווקא בצבא החליט לגוון ולא לשחק למרות שהתקבל לתיאטרון צה"ל ובמקום שירת ככתב צבאי. "כל החיים הייתי בתאטרון וידעתי שאני אהיה שחקן. לפני הגיוס שיחקתי בסרט של שבי גביזון, 'געגוע' והתאהבתי בסט וידעתי שזה מה שארצה לעשות כל החיים אז החלטתי קצת לגוון בשירות וללמוד כלים אחרים", הוא נזכר.

(אדם גבאי. צילום: דניאל קמינסקי)

גבאי תכנן ללמוד משחק לאחר שירותו הצבאי אך הגורל רצה אחרת ובזמן שירותו כשהוא בן 19 בלבד קיבל את התפקיד בסדרה "הנערים". "אני חושב ש'הנערים' היה שלב שבו מלהגיד שאני אוהב לשחק אמרתי 'אוקיי – אני שחקן'", אומר גבאי. הוא גילם בסדרה,שמבוססת על האירועים האמיתיים שקרו בקיץ 2014, את אבישי אלבז, נער דתי בן 17 שהיה חלק מרוצחיו של הנער הערבי מוחמד אבו חדיר. תפקיד מורכב זה הוא האתגר המשחקי הכי גדול שהיה לגבאי עד כה: "ללמוד לגמגם ולקרוא על דיכאון והמורכבות של הבנאדם, אין משהו שמתקרב לזה. זה סדר גודל הכי אינטנסיבי והכי גדול שהיה לי עד כה", הוא משתף. לאחר שהשתחרר כבר טס לחזרות למחזמר "ביקור התזמורת" בברודוויי לצד אביו, אליו התמיין בזמן הצילומים לסדרה.

הם ידעו על הקשר המשפחתי מראש?

"הם ידעו אבל דווקא זה היה בעוכריי. הם אמרו טוב, אלפים נבחנים. הם הכינו להגיד לאבא את הלא ואז ראו את הסרטון ששלחתי".

איך החוויה לשחק עם אבא יחד?

"כשהייתי קטן שיחקתי את הבן שלו ב'פולישוק' אבל הייתי ממש ילד. כששיחקנו יחד על הבמה ערב ערב במשך שנה ל-300 הצגות זו הייתה חוויה מדהימה. הוא באמת שחקן מעורר השראה ואני חושב שלמדנו גם להיות אבא ובן וגם קולגות וחברים שיוצאים אחרי ההצגה".

תרצה לעבוד שוב עם אבא?

"אני תמיד אשמח לעבוד איתו מעבר לזה שהוא אבא שלי – הוא גם פרטנר מדהים ואיש מקצוע שאפשר רק ללמוד ממנו". יצא לך להתייעץ עם אבא על משחק, דמויות?

"לפעמים. פעם הייתי חרד לזה והרגשתי שאני רוצה לעשות את הדרך שלי אבל אני חושב שברגע שהמקום שלי התבסס ואני באמת שחקן שמתפרנס מזה, אז אני חושב שדווקא עכשיו אני מאוד פתוח ומבין מדובר באדם שיש כל כך הרבה מה ללמוד ממנו והרבה אנשים היו מתחלפים איתי כדי שיהיה להם אותו בבית לטיפים".

הריאיון עם אדם מתקיים לרגל עליית הסרט "יוני 0" המציג שלוש דמויות בזמן משפטו והוצאתו להורג של אייכמן, הצורר הנאצי. אדם מגלם בסרט את עזרא, עובד במפעל שמתבקש לבנות תנור לשריפת גופתו של אייכמן. את הסרט מביים הבמאי האמריקאי ג'ייק פלאטרו (אחיה של גווינית' פלאטרו) שהוא "בן אדם מקסים ובמאי מצוין עם המון זיקה לארץ. הוא כזה תותח ועובד המון שנים והיה בהמון סטים מאוד מרשימים והיה ממש כיף לעבוד איתו וללמוד ממנו", משתף גבאי.

עבדת עם במאים בארץ ובחו"ל, אתה מרגיש שינוי בין צורת הבימוי?

"אני לא רוצה שהארץ תהיה מילה נרדפת לחאפריות וחו"ל למקצוענות כי זה ממש לא ככה. יצא לי לעבוד עם במאים ישראלים שבאמת אין מילים לתאר את המקצוענות ואת החדשנות ואת הראייה. אנשים כמו יוסף סידר ואבי נשר וגם החבר'ה הצעירים. עכשיו חזרנו מצילומים בהודו של 'האחיות המוצלחות שלי' שגורי אלפי ביים. צילמנו בחוף במאתיים מעלות וגורי בקור רוח ותמיד נעים ולא מאבד עשתונות. אז אני לא אוהב את הדיבור הזה שבמאים ישראלים פחות מקצוענים".

אתה חושב שמשפט כזה שכולל גם הוצאה להורג יכול לקרות כיום, במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר?

"הוצאה להורג זה דבר מאוד דרמטי שצריך לשקול אותו בכובד ראש ואני חושב שזו החלטה שאני ממש לא האדם לענות עליה. אבל ללא ספק כל יצירה שאנחנו רואים עכשיו נראה אחרת, זה מקבל את הקונוטציה הזאת. במיוחד כשאנחנו מדברים על דברים שנוגעים לנו, לישראל".

יש בסרט סצנה שניצול שואה מספר שהוא רוצה להמשיך לדבר על מה שהוא עבר, למרות שבזמנו זה נשמע לאנשים כבדיה. אי אפשר שלא לחשוב על הסיפורי הזוועה של ניצולי השביעי באוקטובר, שהעולם לא מקבל וחלק אף מכחיש.

"העולם מאוד מאוד מאכזב. חוסר הפתיחות למורכבות ולשמוע, אנחנו קצת עדים פה להכחשת שואה בלייב. אני מקווה שאנשים בלי שום קשר לעמדתם הפוליטית יהיו פתוחים להקשיב ולשמוע סיפורים מכל הצדדים. אנשים פה עברו ועוברים דברים שהם בלתי ניתנים לתפיסה".

הסרט מציג את השונות בין המזרחיים והאשכנזים, במיוחד באספקט של השואה. יצא לך להיתקל בזה?

"הבית שאני מגיע ממנו, אבא שלי, מצד אחד נולד בבגדד, והוא תמיד היה לו חשוב לספר לנו הפרעות שהיו גם בעיראק ובארצות המזרח ומצד שני הוא אובססיבי לשואה, הוא מאוד רגיש לזה. במשך שנים, הוא הנחה את טקס יום השואה בתל יצחק יחד עם יונה אליאן, גם כשהיה בברודוויי. אז הוא בא לארץ, את החופשה שהוא לקח, זה כדי להגיע לארץ ולהנחות את הטקס. מתמיד הייתי מתנחל בסלונים של חברים וחוקר את הסבא וסבתא שלהם ומקשיב, ותמיד כמה וצמא לשמוע כי זה בלתי נתפס, זה באמת משוגע ולא הגיוני. ומצד שני, באמת אני חושב האנטישמיות שקרו בעדות מזרח, במקרה שלי בעיראק, אני חושב שסיפורים ועדויות כאלה צריכים להישמע".

(אדם גבאי בסרט "יוני 0". באדיבות סרטי יונייטד קינג)

כרגע אדם מצלם את העונה החדשה של "האחיות המוצלחות שלי", ביוני הוא טס לקפריסין עם ההצגה "האדם המיותר", הוא ממשיך לצלם את הקמפיין למפעל הפיס לצד שני כהן, מתחזק תכנית רדיו לצד השחקנית אלונה סער וממשיך את העבודה השוטפת כמנהלה האמנותי של הזמרת נונו (Cute Boy) שהיא חברתו הטובה.

מה עם מוזיקה משלך?

"ניגנתי בעבר על סקסופון כילד ונער. עם השנים קצת הזנחתי את זה וזה משהו שמאוד קרוב לליבי וחלק ממני ואם יום אחד זה יקרה, זה יקרה – אני לא פוסל שום דבר".

למרות העיסוקים הרבים, אדם מתחזק זוגיות בת שנה עם אלזה קופרמן, דוברת בית החולים איכילוב. בנוסף לכל, הוא מתחיל באוקטובר הקרוב לימודי תסריטאות בסם שפיגל. "כתיבה ויצירה זה דבר שאני בכל מקרה עושה והיה לי חשוב לשמר את הכלי הזה. זה משהו שאני מאוד מתכוון לקחת ברצינות ומחכה לצלול לזה ולהיות אדם עם כלים יותר משוכללים ביצירה וכתיבה", הוא מסביר.

יש לך תובנות מהשנה האחרונה שעברנו?

"השנה הזאת הוכיחה לנו ששום דבר לא מובן מאליו וכמה המשפחה זה דבר חשוב. המעגל הקרוב, חברים, להיות יחד, לשמור על עצמך ועל היקרים ובאמת לחיות. אחד הדברים שמתחבטים בהם זה אם מותר לחיות כי המון אנשים לא זוכים לזה והמון אנשים בשבי הבלתי נתפס ומה שמעבר ללצאת לרחובות ולוודא שכל החטופים יחזרו ולגרום למדינה להיות יותר שפויה זה שהפואנטה היא לחיות. אנחנו יוצאים לרחובות וליבנו שבור כי כולנו בסופו של דבר אוהבים ומקדשים את החיים".