פסטיבל קאן: הסרט על טראמפ ויצירת המופת בכיכובה של דמי מור

אני פותח את היום השישי לפסטיבל קאן עם הסרט החדש והמצופה ״הנערות מהמרפסת" של השחקנית הצרפתייה הנהדרת נעמי מרלן, שכתבה את התסריט עם סלין סיאמה שביימה אותה ב״דיוקן של נערה עולה באש״. הסרט הוא קומדיית אימה די מבולבלת על יום חם אחד במרסיי ועל שלוש חברות טובות שמסתבכות בפרשת רצח ויש גם רוחות רפאים מעורבות. מרלן שמנסה להיות פמיניסטית גונבת בלי בושה מהסרט ״פריז, הרובע ה-13״ שבו השתתפה ואחת מעלילות המשנה ממש זהה למה שקרה באותו סרט מצוין של ז׳אק אודיאר. מרלן מסתובבת חצי מהסרט בחזה חשוף והיא וחברותיה בהיסטריה שמזכירה את ״נשים על סף התמוטטות עצבים״ של אלמודובר ובואו נגיד שההשוואה לא עושה חסד עמה.

הסרט השני שלי להיום הוא סרטה החדש של הבמאית הצרפתייה קוראלי פארז'ה ״החומר״, שבינתיים הוא הסרט החביב עליי בפסטיבל. זהו body horror משובח עם קריצות ל״קארי" של בריאן דה פלמה וגם לדיוויד לינץ׳ ול״סוסייטי״ הנפלא של בריאן יוזנה. כוכבת טלוויזיה מזדקנת (דמי מור) רוצה לחזור ולהיות צעירה ומשלמת את המחיר האולטימטיבי על כך, לצדה מככב מרגרט קוואלי ("עוזרת בית") בתפקיד ראשי נוסף.

זה סרט שהולך עד הסוף ומעבר לכך. יצירת מופת של ממש על השאיפה לחיות לנצח ורצוי גם צעיר ויפה ועל חברה שוביניסטית שמנצלת נשים (לדמות שמגלם דניס קוויד קוראים הארויי, נחשו למי הכוונה). אני התרגשתי עד דמעות מהסרט. הסרט השלישי שלי להיום הוא ״לימונוב״ של קיריל סרברניקוב על אדם מרדן ומהפכן בגילומו של בן ווישו. זה סרט מעניין אך אני לא התחברתי אליו. הסרט נדמה לי קצת קלישאתי וגם מתיימר יותר על המידה. אני ממהר למלון קרלטון היוקרתי ומראיין את ראשי חברת ההפקות הישראלית סיפור על סרטם ״הו קנדה״ שביים פול שרדר ונבחר לתחרות הראשית. הראיון יפורסם בקרוב באתר במלואו. ביומי השביעי לפסטיבל אני צופה בסרט החדש של עלי עבאסי (״גבול״, ״עכביש קדוש״) על דונלד טראמפ בתחילת ימיו כצעיר עשיר ומפונק שיעשה הכל כדי להצליח. עבאסי מביים סרט די שמרני אבל מהנה וקצבי. הסרט בכיכובו של סבסטיאן סטן (״חייל החורף״) הוא בכלל לטעמי מחקר מצמרר על הדמות הידועה לשמצה של הפרקליט היהודי הנכלולי רוי כהן בגילומו של ג׳רמי סטרונג בהופעת המשחק הכי עוצמתית שאני צפיתי בה עד עכשיו בפסטיבל.

על הסרט השני שלי להיום ״תכריכים״ של במאי האימה הנודע דיוויד קרוננברג חבל בכלל להרחיב את הדיבור. סרט מתח משעמם שמוטב שלא היה מופק בכלל על מנהל בית קברות המתאבל על מות אשתו ונעזר בבינה מלאכותים לצורך הכנת קברים. הקאסט הנהדר בראשות ונסן קאסל ודיאן קרוגר לא מציל את הסרט משיממון. עוד בסרט גאי פירס שאני תמיד שמח לפגוש. בערב אני יוצא למסיבה של המגזין פורבס בווילה בפאתי העיר, לקראת חצות הולך לחגוג באפטר פרטי לסרטו של קרוננברג ומנהל שיחות לתוך הלילה עם גאי פירס ודיאן קרוגר, נראה לי שאפשר לפרוש בשיא.