ישראל מבצעת רצח עם: המחאה האנטי-ישראלית בפסטיבל החשוב

ביומי השישי בטאלין אני צופה בסרט הודי בשם "מדורה", סרט שצולם באיזור ההימלאיה ומספר על זוג מבוגר החי בצנעה ומחשב את קיצו לאחור. הסרט מתרחש בכפר הולדתו של הבמאי וינוד קפרי והוא מצולם נפלא ופס הקול הוא לא פחות ממדהים (הסרט צולם און לוקיישן ללא שימוש באפקטים -כלומר כשיורד גשם בסרט או כשיש סופת רעמים הכל באמת קורה ולא נעשה לצורך הצילומים).

שני השחקנים הראשים הם נון-אקטורס תושבי המקום ונדמה שהם בכלל לא משחקים אלא די מגלמים את עצמם. הוא רועה צאן נרגן שחושב לסיים את חייו בקפיצה מצוק ואשתו רק מחכה שהבן האובד שלהם יחזור לבקר אחרי 28 שנות היעדרות. זהו הסרט שהכי אהבתי בתחרות הראשית ואני מקווה כי הוא יקטוף פרס בטקס הסיום.

אני ממהר להקרנה של הסרט ״הילד עם המכנסיים הורודים״ המבוסס על סיפור אמיתי של בריונות רשת שאירע באיטליה. אמו של הילד שהתעללו בו כתבה ספר וכעת הוא עובד לסרט. מעבר לנושא הסופר חשוב (בכלל, נושא הבריונות הוא נושא פופולרי השנה בפסטיבל) מדובר בסרט די שגרתי על התבגרות ואהבת נעורים. לא התרשמתי במיוחד מהמשחק. אני מניח שהסרט יעשה סבב עולמי בשל הנושא הכה חשוב שהוא מתאר.

את יומי השביעי אני מתחיל בצפייה בסרט הקוריאני "הלולאה", שהוא מעין גרסת הביריונות לסרט "לקום אתמול בבוקר" ועוסק בחבורת תיכונים שמתעללת בבן כיתתם שמתאבד. אחד מהחבורה מוצא את עצמו מתעורר כל פעם יום לפני ההתאבדות ומנסה למנוע את מה שיקרה. סרט מאוד דידקטי ומאוד אלים. משחק מצוין של כל החבר'ה הצעירים אבל הכל מאד קלישאתי, הרעים מאוד רעים והבחור שמתעללים בו הוא קדוש מעונה. בקיצור, לא סרט מדהים.

הסרט השני שלי להיום הוא סרט בשם "באזהארט" מייון שעוסק בבחור שמוזמן על ידי חברתו החדשה לבלות סופשבוע עם הוריה בכפר. ההורים האלו הם זוג מדענים שבעבר עשו ניסויים בחיות וכיום כנראה עברו לעבוד על בני אדם. הבחור הצעיר יבין עד כמה הוא טעה כשהסכים לבלות חופשה גורלית אי שם באמצע הכלום. סרט אימה פסיכולוגית שמושפע מסרטיו המוקדמים של יורגוס לנתימוס. לי הייתה הרגשה של החמצה ולא הצלחתי ממש להתחבר לסרט. כל הזמן חיכיתי להתרחשויות מסמרות שיער שסירבו להגיע . לקינוח, אני צופה בסרט האסטוני "מלכודת העכברים" על חייל הלכוד לבדו בבונקר בחזית ומנהל מערכת יחסים עם עכבר שהוא גילה במעמקי הבונקר. סרט שהוא הצגת יחיד תיאטרלית וקלסטרופובית. אני אישית מיציתי את הסרט אחרי חצי שעה ונאבקתי לא לצאת מוקדם מהאולם.

בערב אני נפגש עם במאי הסרט ההודי שבו צפיתי אתמול ועם אשתו שהיא גם מפיקת הסרט והם מספרים לי על קשיי הפקת סרטים בהרים, כולל העובדה שלא פשוט לעלות ציוד כמו גנרטור לכפר שבו צולם הסרט. הבמאי סיפר שהוא לא יכול לחכות ליום שבו הסרט יוקרן בכפר הולדתו. מסתבר ששני השחקנים הראשיים בסרט הגיעו לפסטיבל וזו הפעם הראשונה שהם טסו במטוס והם מלאי התרגשות כי מעולם לא יצאו מעבר לאזור שלהם בהרי ההימאליה.

בימוי השמיני בפסטיבל אני במרתון של סרטים. אני פותח את היום כשבחוץ סופת שלגים אבל באולם הקולנוע הסמוך למרכז הפסטיבל נעים וחמים. אני צופה בסרט המונגולי "נהג העיר השקטה", יצירה אפית על בחור מופנם בבירת מונגוליה שמוצא עבודה כנהג של רכב הלוויות. אם זה לא מורבידי מדי, אז בשאר זמנו הוא מעצב מצבות וכשהוא חוזר לביתו הספרטני הוא מאכיל את הכלבים העזובים שאימץ מרחובות העיר. הגיבור הוא מעין סמוראי מודרני שבהמשך הסרט יהפוך לאל נקמות כשימצא אנס סדרתי שמטיל את אימתו על בנות העיר. הסרט מלא בצילומים מרהיבים של אזור הספר המונגולי ובפתיחתו ובסיומו מופיעו גמל דו-דבשתי. בכלל, מדובר בסרט שחלקו סוריאליסטי והאווירה המלנכולית שבו חודרת לנשמה. זהו אחד הסרטים שהכי אהבתי בפסטיבל.

אני ממשיך לסרט בלארוסי די סתמי בשם "המוצאים מהחברה", העוסק בנגנת מהוללת שבן זוגה מסתבך בפרשיית הונאה גדולה והיא נאלצת להתמודד עם כך שבעקבות זאת נוטשים אותה הספונסרים של מסע ההופעות שלה. סרט שמלהג עצמו לדעת ודי שעמם אותי. סרט יותר מעניין הוא "אימפריית הארנבים" הטורקי על ילדים במצוקה שחיים במערות ומפתחים לעצמם עולם אוטופי דמיוני כדי להרגיש ולו קצת תקווה. סרט מעניין אם כי מעט בוסרי לטעמי. אני מקנח בסרט הקנדי המזעזע "האם אוכל להשיג עוד", העוסק בעולם עתידני שבו מתים מרצון בגיל 50. קשקוש מקושקש שבקושי שרדתי אותו.

בטקס הסיום מוענקים קרוב ל-40 פרסים בעשרות קטגוריות. לשמחתי, הסרט הישראלי "פינק ליידי" של ניר ברגמן זוכה בפרס הבימוי והשופטים ציינו כי מדובר ב"מלאכת מחשבת של בימוי מדויק בסרט מלאה אווירה ואמין". ברגמן עלה לבמה יחד עם התסריטאית מינדי ארליך קרא לשחרור החטופים והביע תקווה כי המלחמה תסיים בקרוב. זה לא היה האזכור הפוליטי היחיד בטקס.

הבמאית הבריטית ממוצא פלסטיני פארה נבולסי שזכתה בפרס הגיוון התרבותי על סרטה "המורה" קראה להפסקת "רצח העם שמבצעת ישראל בעזה". "'המורה' הוא סרט שצילמנו בפלסטין הכבושה בגדה המערבית, לפני קצת יותר משנתיים. מעולם לא יכולתי לדמיין שהסרט יגיע לצומת כה מכריע בשיח על פלסטין כשישראל ממשיכה לנהל רצח עם, פשע כל הפשעים בפלסטין, בעזה, בזמן שאנו מדברים", אמרה.

(מתוך הסרט "המורה")

מנהלת הפסטיבל טינה לוק ציינה כי בפסטיבל הוקרנו למעלה מ-250 סרטים עלילתיים ועוד כ-350 סרטים קצרים וכי הפסטיבל שבר שוב את כמות הצופים שהיו בהקרנות שרובן היו סולד אאוט. בפרס הסרט הטוב זכה הסרט המונגולי "נהג העיר השקטה" שחיבבתי שגם קטף את פרס השחקן הטוב. בפרס חביב הקהל זכה הסרט ההודי המצוין "מדורה". עוד פסטיבל בטאלין הסתיים ואני שב לארץ ומחכה לשנה הבאה .